‏290.00 ₪

שאלת המחקר

כיצד בא לידי ביטוי השסע והשד העדתי בחברה הישראלית ?

תוכן עניינים

מבוא

מ"מרד ואדי סאליב", דרך "הפנתרים השחורים" ועד לבחירות המהפך

בחירות והשינוי בתפיסת הממסד. 

הגדרת השד העדתי 

השימוש במונח עדות. 

בעיית העדות כבעיה שאינה בת-חלוף. 

פערים ודעות קדומות. 

פערים בחינוך ובהשכלה.

פערים בתחום התעסוקה. 

פערים כלכליים.

פערים בייצוג פוליטי 

התאגדויות עדתיות. 

אלימות על רקע הקיפוח העדתי 

תמורות בייצוג הפוליטי 

מקום השסע העדתי בחברה הישראלית כיום

חשיבות הנושא לסדר היום הציבורי כיום 

ביבליוגרפיה. 

מקורות בעברית. 

מקורות באנגלית. 

צירוף מיוחד במינו של הפערים בכל תחומי החברה, מדיניות מפלה וחולשות המזרחים, הוא הגורם להיווצרות מבנה ריבודי מעמדי-עדתי מגובש. הריבוד העדתי הממוסד בקרב היהודים מהווה בעיה רצינית. הוא גם ניצב כאות כישלון של הציונות והמדינה היהודית, שיש להם מחויבות מוצהרת להשגת שילוב עדתי מלא.

יש הטוענים כי למזרחים ולאשכנזים יש כיום תרבות יסוד משותפת המורכבת מדת יהודית, לאומיות יהודית, שפה ותרבות כתובהעברית, דפוסי התנהגות ישראליים מקומיים, מעין אתיקה ישראלית, הכוללת שימת דגש על כישורים, הישגיות, עבודה קשה, השקעה ותחרותיות, וכמה השפעות מערביות אחרות אתוס דמוקרטי, תרבות משפטית אנגלו-סאכסית בעקבות ההשפעה מתקופתהמנדט, חומרנות, סגנונות חיים של המעמד הבינוני ותרבות המונים. תרבות ישראלית זו היא בעלת אלמנט משפחתיות חזק, מרכזיות של שיקולים לאומיים וקולקטיביסטיים בחיי הפרט, החשבה של יחסי אנוש ושכנות, תפיסת החוק כהגבלה בת-מיקוח ולא כל-כך מחייבת, וחדירה יתרה של הדת לחיי היחיד והציבור.‏

דומה, אפוא, שכיום נושא התרבות רדום. יהודי המזרח אינם דורשים זכות להיות שונים, לפתח זהות, תרבות וחינוך נפרדים. אך יחד עם זאת, הם רוצים שיכירו בייחודם ויאפשרו להם להשפיע על עיצוב התרבות הלאומית.‏

לפיכך, רבים סבורים כי באיטיות אך בהתמדה הבעיה העדתית הולכת ומיטשטשת כשסע בחברה הישראלית, ולכן אינם רואים בה אי-איזו פרובלמאטיות אקוטית במסגרת שאר חוליי הדמוקרטיה הישראלית. דעה רווחת זו נשענת על סיבות רבות ומגוונות, שעליהם ניתן למנות את השילוב החברתי והתרבותי המתקדם במהירות, את תרבות ההמונים המשותפת אשר הופכת את כל ילידי הארץ לדומים, את רשתות החברים והשכנים שנעשות יותר ויותר מעורבות, את הגידול המשמעותי באחוז הנישואים הבין-עדתיים, על ההבדלים בשיעורי הפריון שהשתוו ומכאן השלכתם על גודל המשפחה בעתיד. כמו כן, באופן כללי, דומה כיישראלים מאותה רמה כלכלית-חברתית חושבים ומתנהגים בצורה דומה, ללא הבדל עדתי. בקרב המזרחים יש שיעורי ניעות חברתית ואינטרסים מעמדיים שונים, כאשר רבים מהם הצליחו בחברה הישראלית, ואולם, קיומו של רובד עני גדול, מוריד את ממוצע ההישגים של המזרחים ומעיב על הצלחתם. נראה, כי אין שום אפליה או דעה קדומה עדתית בעלת משמעות העלולה לעכב את הקידום של מזרחים בעלי מוטיבציה גבוהה, העובדים קשה ומשקיעים בקריירות ארוכות-טווח. והחשוב מכל – ניתן להעיד על כך שהשילוב העדתי נמצא בשלב מתקדם ברמות של המעמדות הבינוני, הבינוני-גבוה והאליטה.‏

לא פחות חשוב מכך, מנקודת ראות זו מודגשת העובדה כי המזרחים עצמם אינם חשים קיפוח עדתי, אינם בעלי זהות עדתית ואינם תומכים בתנועות וברשימות עדתיות לבחירות. ממצאים מסקר מראים עד כמה חלשה הזהות העדתית בישראל: כאשר הנשאלים נאלצו לבחור את שלוש הזהויות החשובות ביותר עבורם מתוך שמונה זהויות, פחות מ- %‏3 מקרב המזרחים או האשכנזים בחרו בעדה.‏

לאור נתונים אלה ניתן להצביע על ירידה בעדתיות כאלמנט משסע בחברה הישראלית. אחד הביטויים לכך הוא העובדה שאין בארץ מהומות עדתיות הכרוכות באובדן רכוש ונפש. תנועות מחאה עדתיות היו קצרות מועד ולא בדלניות במטרותיהן. שום ממשלה בישראל לא נפלה בשל מחלוקת עדתית. לפיכך, על-פי קני-מידה בינלאומיים השסע העדתי בישראל הוא מתון ונטול השפעה.‏ 

לעומת ה"אופטימיסטיים", יש הטוענים כי למרות כל האפיונים הללו דומה שלבעיה העדתית כושר התלקחות מהיר והיא אינה מרפה מסדר היום הציבורי מקום המדינה ועד היום. כדוגמאות להתלקחות הבעיה העדתית מציין סמי סמוחה את מהומות ואדי סאליב , תנועת הפנתרים השחורים, הנימה העדתית החריפה של מערכת הבחירות לכנסת, המחאה העדתית בעקבות פרשת אבו חצירה, אי-השקט העדתי בליכוד במהלך מאבקו הכושל של דוד לוי להגעה לעמדת הנהגה, ואת הפרשה הממושכת של השר אריה דרעי ממפלגת ש"ס. הפרות אלה של הרגיעה העדתית, גרמו הלם ופחד בציבור בעוצמה שהייתה ללא כל יחס להיקף הקטן של האירועים הללו. לכן, טוען סמי סמוחה, כי עוצמת המתח העדתי שמתחת לפני השטח, הרבה יותר גבוהה ממה שניתן למצוא בסקרי דעת קהל או בשגרת היומיום.‏

אם כן, נראה שמהצד השני של המתרס עומדת גישה מנוגדת לתפיסות הפופולריות, שעלו בעקבות השיפורים ביחסי העדות במרוצת השנים. לפי גישה זו הפוטנציאל של קונפליקט עדתי היה ונשאר ניכר משום שהאשכנזים ממשיכים לשמור על הדומינאנטיות שלהם. הם ייסדו את התנועה הציונית כדי לפתור את הבעיה היהודית באירופה, הקימו את היישוב, עיצבו את מוסדותיו ואת הנורמות שלו, ועמדו בראשו. על-אף שהעלייה ההמונית של המזרחים בשנות החמישים שינתה את המאזן הדמוגרפי ושחקה במידה מסוימת את הדומינאנטיות האשכנזית, המשקל המספרי המזרחי איננו יכול לערער את היסודות שלהחברה הישראלית שהונחו על ידי האשכנזים ואשר ממשיכים להישען על עדיפותם התרבותית, הפוליטית והמעמדית. סמי סמוחהמציין כי דומינאנטיות האשכנזים בישראל זוכה לתגבור מצד יהדות הפזורה האשכנזית ברובה, אשר בגישה הציונית מהווה עורף פוליטי וכלכלי ומאגר כוח אדם לישראל.‏ לפי הגישה ה"פסימיסטית", אי-השוויון העדתי גורם לקיפוח מתמיד של המזרחים, כאשר ריבוד עדתי ממוסד כמוהו ככישלון האידאולוגיה הרשמית של מיזוג גלויות ושל הצעדים השונים שהמדינה נוקטת בהם לשם צמצום הפער העדתי. המזרחים מרגישים קיפוח יחסי וטוענים לאוזלת יד המערכת במתן מענה לצרכיהם ובהשוואת מצבם לאלה של האשכנזים. אי-שוויון עדתי ממושך הוא בפוטנציה בסיס מוצק לאי-שביעות רצון, להתארגנות ולמאבק מצד המזרחים, אף בלי שאלה יעטו בהכרח אופי מתבדל או עדתי מובהק. ההבטחות הלא-מוגשמות של שוויון ושילוב בין-עדתי, רק מחזקות את הקובלנות והתלונות של המזרחים, החשים בסתירה צורמת בין כוחם המספרי לבין מעמדם הלא-דומינאנטי. ההכרה שגורל המזרחים ילידי ישראל אינו שפיר יותר מגורלו של דור העולים המזרחים, קונה לה אחיזה בקרבם, ומהווה גורם מתסיס וריאקציוני. הידיעה שמכל הקהילות המזרחיות והספרדיות בעולם היום, הישגיהם הכלכליים-חברתיים של המזרחים בישראל הם הנמוכים ביותר, מכה שורשים ומוסיפה לאי-הנחת שלהם בעניין הפער העדתי בחברה הישראלית, ויש בה להחריפו. ‏‏

כחלק מהבחירות לכנסת העשרים, פנו מחדשות ערוץ 2 לראשי המפלגות בבקשה לקיים עימות.

בעימות בין אלי ישי לאריה דרעי, שהיה סוער במיוחד, אמר ישי כי "התנהלות שלי נכונה ואני לא אגרר. צריך לעשות משהו חדש ואמיתי. ללא הבדלים בין כיפה שחורה לסרוגה. לשמור על ארץ ישראל. יש הבדל בינינו. אני ממשיך דרכו האמיתי של מרן. צריך להקשיב לתוכן הדברים שמרן אמר באותה קלטת". מנגד אמר דרעי: "קרה דבר מצער. מרן נפטר ולכן ישי העז לעשות מה שהוא עשה. גם אז הוא לא השלים עם זה שאני היו"ר. אני מצטער, זו האמת. זה סילוף דרכו של מרן".

באשר לאפשרות לשבת עם לפיד אמר דרעי: "התעמתתי איתו בבחירות הקודמות. אז הוא לא היה מוכן, שהוא לא רוצה לשבת עם החרדים. והנה אחרי הבחירות הוא עשה ברית ויחד הם הדירו את החרדים. הוא ליבה שנאה. הוא ממשיך עם הדרך הזאת גם היום". כשנשאל על הרשעתו ועל החוק שלפיד יוזם - שלפיו מי שהורשע לא יוכל להתמודד למשרה ציבורית - השיב העבריין המורשע כי "שנתיים שאתה הולך על הראש שלי. זה נובע משנאה וגזענות. כי קוראים לי אריה מכלוף דרעי. די, מספיק". עם זאת ציין דרעי: "אני לא פוסל אף אחד".

בתגובה הבהיר לפיד: "אין פה שנאה. החרדים צריכים להתגייס ולעבוד. היינו צריכים לעשות את השוויון בנטל. אני מבחינתי עשינו מה שרצינו. כל עוד לא חוזרים אחורה, ומה שנעשה נעשה, שהדברים האלה יובילו לאהבה בעם ישראל. אתה עבריין מורשע. צריך לשקם אותך".

על כך התפרץ דרעי: "מי אתה שתשקם אותי? אתה תחליט לציבור למי להצביע? מספיק עם ההתנשאות". דרעי התייחס גם לסערת ההמנון: "אנחנו מכבדים את הסמלים. עומדים בהמנון ובצפירה. אבל מה עם הסמלים היהודיים? עם הטלית? אם אשכחך ירושלים - זה ההמנון שלנו".

מצגת השד העדתי פאוורפוינט מקצועית לרפרט כ-20 שקפים- 99 ש"ח

ביבליוגרפיה לדוגמא (בעבודה האקדמית כ-20 מקורות אקדמיים באנגלית ובעברית) 

מיכאל הנדלזלץ, למה שד, לכל השדים והרוחות

שלומי חתוכה, בָּבּוּנִים, פְרֶענְקִים, צַ'חְצָ'חִים, פְרֵחוֹת וְעַרְסִים

אלה שוחט, "מזרחים בישראל: הציונות מנקודת מבטם של קורבנותיה היהודיים", בתוך: מיכאל ורשבסקי עורך המהפכה המזרחית קובץ מאמרים, המרכז לאינפורמציה אלטרנטיבית

Arian Asher, "Political Images and Ethnic Polarization", in: Howard R. Penninman, and Daniel J. Elazar (eds.), Israel At The Polls,: A Study of the Knesset Elections. (Washington: American Enterprise Institute for Public Policy Research). pp.128-159