‏290.00 ₪

תוכן עניינים

מבוא. 4

אלעזר מנחם מן שך. 7

תקופת ליטא. 7

פוניבז' 7

סלובודקה. 8

וואבוילניק. 8

סלוצק. 8

ר"מ בסלוצק. 9

מיר. 9

ר"מ בקלצק. 9

ר"מ ביאנובה. 11

עלייתו לארץ ישראל. 11

ר"מ בישיבת היישוב החדש-תל אביב. 11

ראש ישיבה בישיבת נובהרדוק-ירושלים.. 12

ר"מ בישיבת לומז'ה-פתח תקווה. 12

ר"מ בישיבת קלצק ברחובות. 12

ראש ישיבת פוניבז' 13

הנהגת עולם התורה הליטאי 14

מנהיגות ציבורית. 14

נאום השפנים והחזירים.. 16

שנותיו האחרונות. 17

פטירתו והנצחתו 17

מאבקיו בנושאים השקפתיים ותורניים.. 18

התנגדות לתנועת חב"ד. 18

מכללות אקדמיות לבנות. 20

הישיבות התיכוניות החרדיות. 20

תלמוד שטיינזלץ. 21

השבועונים החרדיים.. 21

יחסו לשמאל. 21

עמדותיו בנושאים השקפתיים ותורניים.. 22

גישתו האמונית  23

השואה במשנתו 23

גיוס בני הישיבות. 24

לימוד תורה מול הצורך בפרנסה. 24

עמדותיו בנושאים מדיניים.. 25

ההתנחלויות. 25

עלייה לארץ ישראל. 26

הסכמי השלום.. 26

הרב יוסף שלום אלישיב. 27

דרך לימודו 29

מנהיגותו 30

עמדותיו הפוליטיות. 32

משנתו ההלכתית. 34

דיני נפשות. 35

פרסומים עם דברי תורתו 35

חיים קניבסקי 38

ביבליוגרפיה. 40

ליטאים הוא כינויה הנפוץ של תת-קבוצה ביהדות החרדית, הכוללת חרדים אשכנזים שאינם חסידים או "ירושלמים" צאצאי בני היישוב הישן. מוצאם של רבים מבני הקבוצה, אך לא כולם, ביהדות ליטא.

הליטאים כונו בעבר גם מתנגדים, בשל התנגדותם לחסידות. ראשיתה של התנגדות זו במערכה שניהלו הגאון מווילנה ותומכיו נגד תנועת החסידות המתעוררת בשלהי המאה ה-18‏. מאוחר יותר הוקמו במרחב הליטאי מוסד הישיבה המודרני ותנועת המוסר, שנעשו גם הם מזוהים עם ה"ליטאים". המאבק בהשפעתה של תנועת ההשכלה, וכן בציונות ובמוסדותיה של מדינת ישראל, החלישו את העימות בין שני המחנות[1].

מאמצע המאה ה-13 ועד סוף המאה ה-18 הייתה הדוכסות הגדולה של ליטא מדינה רחבת ידיים. בסוף המאה ה-16 היא הייתה שותפה באיחוד הפולני-ליטאי וכללה גם את שטחי רוסיה הלבנה בלארוס,לטביה ואזורים נוספים במזרח פולין. לאחר חלוקת פולין השלישית ב-1795 הוסיפה יהדות ליטא, תחת שלטונה של רוסיה הצארית, לשמור על מאפיינים כמו ניב משותף של היידיש והגייה זהה של לשון הקודש. כאשר הוקמה מדינת ליטא העצמאית לאחר מלחמת העולם הראשונה, התגוררו רק חלק מן היהודים הליטאים באזור שלטונהּ, ורובם חיו בשטחי הרפובליקה הפולנית השנייה, לטביה או ברית המועצות. למרחב הגדול של ליטא ההיסטורית הצליחה החסידות לחדור רק באופן מוגבל במאה ה-18, תוך היתקלות בהתנגדות עזה בהנהגת הגר"א, על רקע השינויים שהנהיגה בנוסח התפילה, מנהגיה החדשים והשקפה שנתפשה ככפרנית על ידי אויביה. עם זאת, מספר חצרות כמו חסידות חב"ד וחסידות קרלין צמחו וזכו להצלחה במרחב הליטאי.

הן מתוך הפולמוס עם החסידים והן מהצורך לענות על אתגרי התקופה ככלל, פיתחו המתנגדים הליטאים השקפת עולם שייחסה משנה תוקף ללימוד התורה. השקפה זו גובשה בספר "נפש החיים" שכתב רבי חיים מוולוז'ין, תלמיד הגר"א, שהקים ב-1802 את הישיבה הליטאית הראשונה, ישיבת וולוז'ין. בהמשך הוקמו ישיבות נוספות ובהן ישיבות קלם, סלובודקה, טלז, ופוניבז'. חלקן הוקמו בקרב קהילות גדולות דוגמת גרודנה, בריסק, ברנוביץ', סלוצק ומינסק; אחרות הוקמו בעיירות קטנות דוגמת מיר, קלצק, טלזוקלם. מעמדו של ראש הישיבה במוסדות האלה כמנהיג כריזמטי היווה חלופה לדמותו של האדמו"ר החסידי במקביל, אימצו גם החסידים את מוסד הישיבה. תגובה נוספת של המתנגדים הייתה תנועת המוסר שהקים רבי ישראל סלנטר, שהיוותה חלופה לרוחניות החסידית, תוך דגש על עבודת המידות. שיטת המוסר ובמיוחד הלמדנות נותרו מזוהות עם הליטאים עד ימינו, ומהוות נדבך מרכזי ב"השקפה" שלהם[2].

בגליציה ניצחו החסידים במהירות, ובהונגריה הייתה השפעתם חלשה ולא הביאה להתנגדות קיצונית. הלא-חסידים שם, בעיקר בהונגריה, נודעו כ"אשכנזים", בניגוד לחסידים שהתפללו בנוסח ספרד. העימות בין החסידים והמתנגדים במזרח אירופה הלך ושכך במהלך המאה ה-19, כשעלה הצורך להתייצב מול ההשכלה, הסוציאליזם, הציונות ותנועות אחרות שאיימו על שני הציבורים. ב-1912 נטלו נציגים משני המחנות חלק בייסוד אגודת ישראל, ובין מלחמות העולם היה החפץ חיים למנהיג מקובל על החרדים המזרח-אירופאים כולם, שנזקקו יותר ויותר להתבצרות תרבותית.

כאשר התבססו עולם הישיבות הליטאי והחברה סביבו בישראל ובארצות הברית לאחר השואה, נספחו אליהם לא-חסידים רבים, כולל יוצאי ארצות שכלל לא היו בטווח המחלוקת עם החסידים, כמו גרמניה. בימינו החלוקה בין החרדים תלויה פחות בארצות מוצא ויותר בשיוך חברתי ובמוסדות חינוך. חלק מן ההבדלים בין החסידים למתנגדים הצטמצמו, וכך לדוגמה, בעשרות השנים האחרונות החלו ליחס ל"גדולי הדור" הליטאים רוח הקודש, בדומה ליחס החסידים לאדמו"ריהם.

בתקופת קום המדינה המנהיגים הבולטים של ציבור זה היו החזון איש והרביצחק זאב הלוי סולובייצ'יק, ולאחר פטירתם הרב שך והרב יעקב ישראל קנייבסקי. במדינת ישראל מייצגת מפלגת דגל התורה את הליטאים. מפלגה זו, שהוקמה בשנת 1988, מתמודדת בבחירות בעשורים האחרונים יחד עם המפלגה החסידית אגודת ישראל, תחת השם "מפלגת יהדות התורה".

חלק מהספרדים שלמדו בישיבות ליטאיות בישראל התקרבו במידה רבה ל"השקפה" ולאורחות החיים הליטאיים. רבים מהם מאוגדים בארגון "מרביצי תורה ספרדים", בהנהגת הרבנים ניסים טולדנו, יעקב טולדנו, יעקב משה הללויהודה עדס. זרם זה מציית לגדולי הדור הליטאים וחלקם שינו את ההלכות, המנהגים והתפילות שלהם למנהג אשכנז.

הליטאים בולטים במסירותם ללימוד התורה. על אף שהדימוי של הציבור החרדי הישראלי כולו הוא של ציבור שהגברים בו לומדים תורה ואינם עובדים לפרנסתם, דימוי זה תקף בעיקר לגבי הליטאים, שבקרבם מצוי השיעור הגבוה ביותר של גברים המקדישים את רוב זמנם ללימוד.

בתוך כלל הציבור הליטאי השתמרו שני תת-חוגים השומרים על מסורת ספציפית: חוג חזון איש, השואף ללכת בכל עניין בעקבות הדרכתו של החזון איש, ו"חוג בריסק", המשמר את דרכו של רבי יצחק זאב סולובייצ'יק, "הרב מבריסק".

המנהיג הרוחני הבולט ביותר בעשורים האחרונים של המאה העשרים היה הרב אלעזר מנחם מן שך, שנפטר ב-2001. לאחר פטירת הרב שך היה מנהיגו של הזרם הליטאי הרב יוסף שלום אלישיב, עד לפטירתו בשנת תשע"ב 2012. לאחר פטירתו חל פיצול במחנה הליטאי. מנהיגו של רוב הציבור הליטאי הוא הרב אהרן יהודה לייב שטיינמן, אשר יש המחשיבים אותו למתון ולתומך ביוזמות כמו חוק טל והנח"ל החרדי‏. הדבר עורר עליו את זעמם של חוגים קיצוניים בעדה החרדית ועוד. מנהיג המחנה הקטן יותר והמחמיר יותר מבחינה אידאולוגית, הוא הרב שמואל אוירבך. שורשי הפיצול קדומים יותר והתגלו כבר במהלך סכסוך מתמשך על הנהגת ישיבת פוניבז'. הפיצול בא לידי ביטוי בבחירות המקומיות שהתקיימו בשנת 2013, שבהן התמודדו בירושלים, בבני ברק ובמודיעין עילית רשימות נפרדות מטעם שני הפלגים. רוב הציבור הליטאי הצביע ל"דגל התורה" המזוהה עם הרב שטיינמן, וכ-14 אלף מצביעים הצביעו ל"בני תורה" המזוהה עם הרב אוירבך. רוב הישיבות הגבוהות הליטאיות מזוהות עם אחד הפלגים.

כלי התקשורת המרכזי שבו באים לידי ביטוי ההשקפות והדעות המייצגות את גדולי הדור הליטאים הוא העיתון "יתד נאמן". עיתון זה הוקם על ידי הרב שך, בטענה שביטאון אגודת ישראל, "המודיע", נשלט בידי חסידי גור והליטאים מקופחים בו. לאחר פטירת הרב שך הוביל העיתון את הקו של הרב אלישיב. אנשי הרב אהרן לייב שטיינמן טענו כי העיתון מתעלם מעמדותיו. בשנת 2012 הם חוללו מהפך בשליטה בעיתון ומאז הוא מייצג את הקו של הרב שטיינמן. כמה מבכירי העיתון פוטרו והם הקימו בחסותו של הרב אוירבך את העיתון "הפלס", הרואה עצמו כמייצג הקו ההשקפתי של הרב שך והרב אלישיב.

ביבליוגרפיה לדוגמא (בעבודה האקדמית כ-20 מקורות אקדמיים באנגלית ובעברית) 

אשר אטדגי, ‏בין בני ברק לירושלים, מקור ראשון

עמנואל אטקס, הגר"א וראשית ההתנגדות לחסידות, תמורות בהיסטוריה היהודית החדשה, עמ' 439-458.

Nadler, Allan. Misnagdim. YIVO Encyclopedia of Jews in Eastern Europe.