‏290.00 ₪

תוכן העניינים

תקציר   

מבוא

דיון תיאורטי בגישות למחקר האינטראקציה

היבנות החוויה הסובייקטיבית של הפרט בסביבה חברתית: ג'יימס, דיואי, קולי ומיד

ביצוע דימויי עצמי מול מודוסים של חוויה: הגישה של גופמן

הגשמת מטרות מקומיות מול 'נייטרליות רשמית': הוסרל, שוץ והאתנומתודולגיה של גרפינקל

הגשמת מטרות שיחתיות מול רגישות ולקיחת שליטה: מחקר השיחה של סאקס   

ניתוח אינטראקציות

נטיות להערכת יחסים בסיטואציות חברתיות והשתנותן

הסדרת פעולות התמקדות באינטראקציה

מעבר חריג בין פעולות התמקדות

סיכום

רשימה ביבליוגרפית

במסגרת התחום הרחב של המחקר התרבותי-חברתי של חיי היומיום חקר הדיבור תופס מקום מרכזי בניתוח הפעולות הדיסקורסיביות המבוצעות על ידי המשתתפים במפגשים חברתיים מסוגים שונים. מחקר זה יוצא משאלת החוויה והבניית הסובייקטיביות באינטראקציה, וספציפית, מהשאלה איך אלה מובנות ומוסדרות על ידי הדיבור באינטראקציה. שתי שאלות מרכזיות הנוגעות להבנת החוויה האנושית באופן כללי עולות גם בחקר הדיבור: 0. שאלת המניע של הפרט לבצע פעולות ו-3. שאלת המבנה התפיסתי שמארגן את התנהגותו. מטרתה של עבודה זו היא לבחון כיצד שלוש גישות-יסוד מרכזיות למחקר האינטראקציה והדיבור – גישותיהם של ארווינג גופמן, הארולד גרפינקל והארווי סאקס – מתייחסות לשתי השאלות האלה, להצביע על מגבלותיהן בבחינת החוויה של הפרט ולהציע דרך להאיר אספקט זה על ידי ניתוח של פעולות התמקדות דיסקורסיביות. ניתוח פעולות ההתמקדות של הפרט באינטראקציה מאפשר לחשוף דגמים הביטואלים המסדירים את החוויה במהלך אינטראקציה בסיטואציה נתונה. בנוסף, חשיפת הדגמים החווייתיים מאירה מחדש את אופיו ותפקידו של הדיווח הרפלקסיבי של אנשים על חוויה מהעבר, בכך שהיא מציעה להתייחס לדיווחים אלה כדרכים להענקת משמעות מוסרית לאותה חוויה באמצעות שיחים מגוונים של מוטיבציות ורגשות. העבודה בנויה בשני חלקים: )א( החלק הראשון של העבודה מוקדש לדיון תיאורטי באסכולת הפרגמטיזם ובאופן שבו היא תופסת את ההתנהגות של הפרט באינטראקציות חברתיות. הפרק סוקר בקצרה את האופן שבו הגישות הפסיכולוגיות והסוציולוגיות של ג'יימס, דיואי, קולי ומיד תופסות את הבניית הסובייקטיביות של הפרט בסביבה חברתית כתהליך מתמשך ומשתנה. במהלך היבנות זו הפרט מטמיע מסביבתו קולות שיפוטיים המארגנים את תפיסתו ומכוונים את פעולתו. כך, במיוחד אצל מיד  הדגש הוא על הנטייה של אנשים לפעול בדרכים מסוימות שהופנמו בתהליכי חיברות. הדיון בגישותיהם המרכזיות של הוגים מאסכולה זו משמש כבסיס לדיון בגישתו הסוציולוגית של ארווינג גופמן. גופמן מציע שתי השערות מרכזיות בדבר הסובייקטיביות של הפרט באינטראקציה: 0. המניע הלא-מודע של הפרט הוא לקבל הכרה מהסביבה על ידי ביצוע אידיאלי של עצמו בסיטואציה. 3. קיים מבנה חווייתי המנחה, ואף מגביל, את התנהגות הפרט, הכולל מודוסים שונים של מעורבות בסיטואציה. לאור זאת, בחלקה השני של העבודה מוצג ניתוח של אינטראקציות, המבוסס בעיקר על ההשערה השנייה, לצורך חשיפת דפוסי ההתמקדות השונים של אנשים בסיטואציה.

הדיון התיאורטי שפתח את העבודה חושף מתיחות בין שני סוגים של הנחות יסוד על הפרט: ההכוונה הפסיכולוגית ה'אישית' המניעה את פעולותיו מול התבניות או המבנים החברתיים/ההיסטוריים המגבילים אותו. גופמן מקבל את שתי הנחות היסוד האלה והן נוכחות באופן גלוי בניתוח שלו, אך ההכוונה הפסיכולוגית נתפסת אצלו ככוח המכריע בסופו של דבר. גרפינקל וסאקס מתעלמים לכאורה משאלת ההכוונה הפסיכולוגית, שכן הם דוחים את העיסוק בשאלה ה"למה הפעולה נעשית?"., אך למעשה הם עונים על שאלה זו כשהם קובעים שאנשים שואפים להגשים מטרות מקומיות. כך נוצר מצב שבו ההתייחסות הגלויה של גופמן להכוונה הפסיכולוגית פתחה מסורת ענפה של מחקר, ממש כשם שהדחייה הגלויה של מושג זה על ידי גרפינקל וסאקס יצרה מסורת מחקר אחרת, לא פחות דומיננטית. בשתי מסורות המחקר הללו העיסוק בסובייקטיביות של הפרט צומצם לשאלת ההכוונה הפסיכולוגית, ואילו ממדים אחרים של החוויה, הוצגו כתופעות "רקע" לא מספיק חשובות לצורך הניתוח האמפירי של סיטואציות חברתיות )יוצא דופן הוא מושג ה"מסגרות" של גופמן; "Frame Analysis"(. במובן מסוים, שתי המסורות הקיימות שימרו את ההבחנה המוכרת בין "מה שבפנים" ל"מה שבחוץ", בין הפסיכולוגיה של הפרט לבין תלות פעולותיו בסיטואציות חברתיות. כך, גופמן דן בשאלת המתחזים והפער בין ביצוע העצמי שלהם בסיטואציה לבין מסגרת ההונאה שרק הם מודעים אליה )כלומר, ההתחזות המכוונת, של מרגלים למשל, מצביעה על הפער בין מה שהפרט יודע לבין מה שאחרים יודעים עליו על סמך התנהגותו החברתית(. גרפינקל וסאקס מכירים בכך שיש לאנשים תודעה סובייקטיבית מסוימת אך הם נמנעים מלעסוק בה, מכיוון שלא ניתן לדעת מה "עובר לאנשים בראש". הדיון בתיאוריות השונות מבליט כמה נקודות משותפות, ששימשו בסיס לניתוח שלי: החוויה של הפרט תמיד משוקעת בסיטואציה חברתית כלשהי. היא רצף מתמשך של אינטראקציה בין הפרט לבין הסביבה. ההתנהגות של הפרט מורכבת מפעולות בסיסיות שאינן נפסקות )"דיבור פנימי", מבעים מילוליים, הבעות פנים, מחוות גוף וכו'(. הפעולות הללו ממקמות את הפרט ביחס לסביבה, ממקדות אותו ברובד מסוים של הפעילות שבה הוא לוקח חלק. יש ארבעה ערוצי התמקדות מרכזיים: התמקדות של הפרט בפעילות הרשמית כפי שהיא, התמקדותו בסגנון האינטראקציה, התמקדות של הפרט בעצמו והתמקדותו בעניינים שאינם קשורים לאינטראקציה. פעולות ההתמקדות שזורות על פני רצף של אינטראקציה. הן מתחלפות ללא הרף, ומרכיבות את האופן בו חווה הפרט את הסיטואציה. ההתחלפות שלהם מעידה )ואולי מובנת למשתתפים( כהפרת סדר. פעולות ההתמקדות וההתחלפות ביניהן מבוצעות על בסיס הכשירות הלשונית של אנשים, שכוללת שליטה במנגנון השיחתי. כשאנשים מדווחים על חוויה כלשהי שעברו, הם משתתפים בטקס של "בניית עצמי מסוים" מהעבר. פעולות ההתמקדות שלהם הן חומר הגלם ליצירת הנרטיב שלהם. הם מבטאים אותו על ידי שימוש בדיסקורסים שונים שזמינים להם תרבותית כדי לתאר את החוויה שעברו.

המטרה של הניתוח האמפירי בעבודה הייתה לרתום את המושגים התיאורטיים של הגישות המרכזיות למחקר האינטראקציה באופן שיאיר את מקומה של החוויה של הפרט כמרכזית בניתוח האינטראקציה, על המגבלות שהיא מציבה לפעולות ההתמקדות של המשתתפים והמשגתם בדיעבד באמצעות מילים המשייכות אותן ל"עצמי" של הפרט. בהקשר זה, מושג "פעולות התמקדות" תורם לתיאור החוויה של הפרט בסיטואציה חברתית מהבחינות הבאות: א. הוא לא מניח הבחנה בין פעולה לחוויה. ההתמקדות היא פעולה המבוצעת על ידי הגוף ומכוונת למיקום היחסי שלו אל מול הסביבה, כלומר, זוהי פעולה חווייתית ותחושתית; ב. המושג מצביע על החוויה ברמת המיקרו בזמן התרחשותה על פני רצף האינטראקציה. הוא חושף מורכבות רבה של חווית הפרט, שינויים והתחלפויות. אפשר לתאר את התנהלותו בסיטואציה כמחולקת לדפוסים שונים של התמקדות בסיטואציה. ג. ראיית פעולת ההתמקדות כיחידת בסיס לניתוח מאפשרת להצביע על דגמים/דפוסים כבולים של התמקדות. הכוונה היא לרצפים של פעולות התמקדות שהתמסדו והם מתעוררים בצורה קשיחה בעקבות הימצאות ביחסים מסוימים עם הסביבה. לעיתים, התעוררות של פעולת התמקדות במסגרת של סיטואציה מסוימת מביאה להפעלה של רצף 'מוכן מראש' וכבול של פעולות התמקדות המופיעות בדרך כלל יחדיו במסגרת שגרות התנהגות בקבוצה מסוימת. ד. ניתוח מיקרו של פעולות ההתמקדות על פני רצף השיחה מאפשר להצביע על פעולות התמקדות דומיננטיות לעומת פעולות התמקדות שאינן נוסחות במילים )כמו: שתיקות, גיחוכים, התעלמויות(, לעומת פעולות התמקדות שכוללות מבעים לשוניים שלמים. ה. הדיווח על פעולות התמקדות מאפשר לבחון כיצד הן מנוסחות על ידי שיחים של "מוטיבציה", "יחסים" ו"רגשות" כשהפרט משתתף בטקס של "בניית עצמי". ניתוח האינטראקציות קובץ בשלושה חלקים בהתאם למטרות הניתוח. בחלק הראשון ביקשתי לבדוק את השינויים הבלתי פוסקים בפעולות ההתמקדות של המשתתפים במהלך האינטראקציה, וזאת, בהנחה שבאמצעות שינויים אלה הם מנווטים בצורה גמישה בין הרבדים השונים של הסיטואציה )הם עוברים בין התמקדות בפעילות הרשמית של המשא ומתן להתמקדות בסגנון האינטראקציה, או לריחוק מהסיטואציה והתמקדות בעצמם או באחר, או בעניינים שאינם קשורים לפעילות הרשמית(. התנועה שנוצרת בין פעולת התמקדות אחת לאחרת מצביעה על כך שהמשתתף זיהה הפרה של סדר חברתי, כלומר, רגע מסוים שנוגד את הגדרת הסיטואציה על ידי אחד המשתתפים, מבחינת הציפיות המוקדמות שלו ביחס להתנהגות היריב וההתנהגות שלו עצמו, והערכתו אותן. במלים אחרות, הפרת הסדר המקובל היא איתות לסלידה של המשתתפים מסגנון היחסים שנבנה על פני רצף הסיטואציה. הפרת הסדר )או הסלידה מסגנון היחסים( לא קודמת לפעולת התמקדות מסוימת ואינה הגורם לביצועה. הפרת הסדר היא ביצוע דיסקורסיבי במהלך האינטראקציה בדמות התחלפותן המתמשכת של פעולות ההתמקדות. כפי שניסיתי להראות בניתוח, המימוש הדיסקורסיבי של הפרות הסדר בדמות פעולות ההתמקדות נשען על השליטה של המשתתפים במנגנונים שיחתיים בסיסיים, כמו מנגנון "לקיחת התורות", תופעת הקישוריות בין המבעים, שתיקות וצחוק. אפשר לראות סוג כזה של פעולות התמקדות כפעולות אינטואיטיביות. הן מבטאות נטייה מופנמת להגיב להתנהגות של האחר. לעיתים הנטייה האינטואיטיבית הזאת הופכת לסגנון ההתנהגות הדומיננטי של המשתתף לאורך האינטראקציה )למשל, אינטראקציה שמאופיינת בעיקר בשתיקות של צד אחד(. עם זאת, בדרך כלל היא משולבת עם פעולות התמקדות מסוג אחר, הכוללות מבעים שלמים שמפגינים בגלוי את תשומת הלב של הדובר לרובד מסוים של הסיטואציה. החלק השני של הניתוח בדק את האופן שבו פעולות ההתמקדות מוסדרות על יד המשתתפים על פני הרצף המלא של האינטראקציה – עשרת סיבובי המשחק. הממצא הראשון של הניתוח שעלה כבר בפרק הראשון הוא שהמשתתפים מבצעים מגוון של פעולות התמקדות, כשהם נעים בין הרבדים השונים של הסיטואציה. נקודה זו חשובה כי היא מדגישה את ריבוי הפרקטיקות שבאמצעותן המשתתפים מסדירים את היחסים ביניהם במסגרת של אינטראקציה אחת קצרה. ריבוי הפרקטיקות רווי בסתירות וניגודים בין פעולות ההתמקדות השונות. הממצא השני של הניתוח הוא שניתן למצוא סדר בתוך הריבוי הנראה כבלתי מאורגן. ניתן לזהות שגרות של פעולה שמאפיינות את ההתנהגות של כל משתתף לאורך האינטראקציה. השגרות הללו יכולות לסתור אחת את השנייה בצורה בולטת יותר או פחות. לעיתים המשתתפים גם מנסים לפרוץ את מסגרת השגרות ולנסות לפעול בצורה שונה. השגרות מבטאות נטיות הביטואליות של המשתתפים לבנות סגנון מסוים של יחסים מול האחר. אם תופסים את ערוצי ההתמקדות השונים שדרכם המשתתפים פועלים בתור האילוצים המידיים שנכפים על המשתתפים מתוקף השתתפותם בסיטואציה, אזי המעבר של המשתתפים מפעולת התמקדות אחת לאחרת הוא מה שמאפשר להם לפעול בתוך הסיטואציה מנקודות מבט שונות בו-זמנית, בתור מספר "דמויות" שמבצעות את עצמן במקביל, לעיתים מתוך סתירה פנימית ביניהן.

החלק השלישי של הניתוח בדק שלושה מקרים של שינוי חריג בדפוסי ההתמקדות של המשתתפים. הכוונה היא למקרים שבהם ההתנהגות של הנבדקים אופיינה בעיקר בשגרה מסוימת של פעולות התמקדות ואילו לפתע, ברגע אחד, הם חרגו מהשגרה הזו וביצעו פעולת התמקדות אחרת. ממצאי הניתוח של המשחק הצביעו על שני סוגים של שינוי חריג. במקרה הראשון, על אף שמדובר בחריגה בולטת משגרת הפעולה של הנבדק לאורך האינטראקציה עד לאותו רגע, נראה שהוא פעל בצורה הדרגתית באופן יחסי, כלומר, הוא ביצע פעולות התמקדות מגוונות גם קודם, אך בצורה חלקית ומוגבלת. במקרה השני לא הייתה הדרגתיות. שני המשתתפים ביצעו חריגה בולטת ובלתי צפויה משגרת הפעולה שלהם ללא איתותים מוקדמים. בהתאם לכך, דיווחי הנבדקים על המשחק הצביעו על תופעה מעניינת. הנבדק שביצע שינוי הדרגתי יחסית דיווח על המשחק באמצעות שיח של קור רוח ורציונליות, ללא התייחסות לרגשות שליליים. לעומת זאת, שני הנבדקים האחרים שביצעו שינוי חריג פתאומי יותר, דיווחו על המשחק באמצעות רגשות שליליים שהם ייחסו לעצמם ו/או ליריב. אם חושבים על כל הממצאים של חלק זה לאור מסקנות הניתוח של החלק השני, אפשר להניח שמקרים שבהם הייתה סתירה חזקה )או חוסר סדר, ריבוי של פעולות התמקדות שונות( בתוך השגרה של פעולות ההתמקדות, או ניגוד חריף בין שתי שגרות שונות, דווח על ידי המשתתפים באמצעות שיח של רגשות שליליים. לעומת זאת, מקרים שבהם השגרות השונות הופעלו במקביל ללא התנגשויות משמעותיות דווחו על ידי שיח רציונלי.

יש מספר מגבלות למחקר הנוכחי. ראשית, ניתוח החומרים מבוסס רק על הקלטות של השיחה בין המשתתפים. לא נעשה שימוש בצילום וידאו עקב תנאי הניסוי הבעייתיים )הפעלת מכשיר התהודה המגנטית(. עקב כך לא ניתן היה לבחון את הבעות הפנים של המשתתפים והמחוות הגופניות שלהם. ההנחה היא שפעולות ההתמקדות מגולמות בגוף ולכן ביצוען בהכרח כרוך בהבעות פנים מסוימות, תנוחות גוף וגם שימוש במרחב שבו המשתתפים נמצאים. שנית, בגלל מגבלות היקף העבודה, לא ניתן היה לנתח את כל חומרי האינטראקציות שנאספו בניסוי. עם זאת, מטרת הניתוחים בעבודה זו היא להאיר אספקטים מסוימים של פעולות ההתמקדות מבלי לנסות להכליל מתוכם על אופי ההתנהלות של כל קבוצת הנבדקים. בחינה כזאת ניתן לערוך במסגרת מחקר המשך. בהקשר זה, לא התייחסתי בניתוח לרקע שממנו הגיעו הנבדקים )אתניות, מעמד, דת, אזור מגורים וכדומה(. מחקר נוסף יכול לבדוק כיצד המשתנים הללו בהביטוס של הנבדקים קשורים לדפוסי ההתמקדות שלהם, הניגוד בין שגרות שונות והחריגה מהן, כמו גם על השימוש בשיחים שונים כדי לתאר את האינטראקציה. לבסוף, הפעלתי מתודות ניתוח שונות על האינטראקציה במשחק ועל הדיווח של הנבדקים בראיון. פעולות ההתמקדות של הנבדקים עמדו במרכז הניתוח של המשחק ואילו במרכז הניתוח של הריאיון עמד השיח של "בניית העצמי". ניתן היה גם לנתח את הריאיון עצמו כטקס חברתי )סוג של שיחה מעין-פסיכולוגית( שגם במסגרתו ניתן לבדוק את פרקטיקות ההתמקדות של המשתתפים )למשל, נבדק שמסרב לשתף פעולה עם הרפלקסיביות שראיון כזה דורש(. עם זאת, הבחירה לנתח כל אינטראקציה בצורה אחרת נועדה להבליט שני ממדים נפרדים של החוויה הסובייקטיבית; האחד עוסק בפעולות שהפרט מבצע במהלך אינטראקציה שבה פוגעים בו, והשני עוסק באופן שבו הוא נותן דין וחשבון על חוויה מהעבר. בחינת שני הממדים במקביל מאפשרת להצביע על תהליך יומיומי מורכב יותר של ביצועים ממוקמי-סיטואציה ועיבוד שלהם באמצעות שיח רגשי בסיטואציות עוקבות.

שני חלקי העבודה, הן הדיון התיאורטי והן ניתוחי האינטראקציות, נועדו להדגיש את הממד החווייתי הממוקם של הפעילות של אנשים בסיטואציות חברתיות. השימוש במושג פעולות התמקדות מתאר את החוויה בתחום הפעולות שאנשים מבצעים רגע אחר רגע, המגבלות שלהן, הסדירות שהן יוצרות והחריגות האפשריות במסגרתן. ההכוונות הפסיכולוגיות הלא-מודעת שהונחו על ידי הגישות המסורתיות למחקר האינטראקציה לא עומדות במרכז הניתוח הזה. פעולות ההתמקדות לא מבטאות ניסיון של המשתתפים רק לבצע "דמות אידיאלית" או רק להגשים מטרות פרקטיות בזירה חברתית מסוימת. אם כבר, ניתן לטעון שפעולות ההתמקדות מבטאות מתיחות או קונפליקט בין מספר שגרות של התמקדות שהפרט מבצע על פני רצף האינטראקציה. בנוסף, פעולות ההתמקדות מאפשרות להניח סוגים שונים של אופנות, פעולות התחלתיות שמופגנות בעיקר על ידי פעולות שיחתיות שאינן מנוסחות במילים, לעומת פעולה שההתמקדות בהן מבוטאת בתוך המבעים עצמם. בנוסף, הן מתארות גם אפשרות לעוצמה משתנה של מתח בין השגרות שכל פרט מפעיל ולחריגה ממנו. ההתייחסות לדיווח של הנבדקים מעמידה את פעולות ההתמקדות כחומר הגלם של החוויה, ומצביעה על הקשר בין החוויה לבין "בניית העצמי" של הנבדקים בדיווח רפלקסיבי על אירוע מהעבר.

ביבליוגרפיה לדוגמא (בעבודה האקדמית כ-20 מקורות אקדמיים באנגלית ובעברית) 

Lupton, Deborah . "Road rage: drivers' understandings and experiences." Journal of Sociology 38 (3), pp. 275-290. Lynch, Michael. "Cognitive activities without cognition? ethnomethodological investigations of selected ‘cognitive’ topics." Discourse Studies 8 (1), pp. 95- 104.