‏290.00 ₪

תוכן העניינים

תקציר  

מבוא  

הדרה, הגדרה וניצני הכרה

התפתחות האבחון והטיפול הפסיכיאטרי   

הגדרת השיגעון

סקירה היסטורית קצרה   

מדריכים לסיווג פסיכיאטרי   

פסיכיאטריה תרבותית   

מתודולוגיה

שיטת המחקר   

מהלך המחקר  

אוכלוסיית המחקר   

ממצאים  

תיאור המקרה הראשון – פערים באבחנה ובטיפול המוצע   

תיאור המקרה השני – פערים באבחנה ובטיפול המוצע   

היפוך התייחסות ושינוי תגובת הפסיכיאטר כנגזרת של מאפייני הפונה   

מידת מעורבות הפסיכיאטר כנגזרת של מאפייני הפונה   

היכרות ומורכבות – השפעת מידת הכרות הפסיכיאטר עם תרבות הפונה על מורכבות התייחסותו  

 קירבה רעיונית בין עמדות המטפל למאפיינים החברתיים והתרבותיים של המטופל כקטליזאטור להופעת אסוציאציות חופשיות   

השפעת העמדות של המטפל על תהליך קבלת ההחלטות באבחון הפסיכיאטרי  

דיון מסכם

רפלקסיה   

מגבלות המחקר  

 דיון  

סיכום  

נספחים   

ביבליוגרפיה

במדינות המורכבות מפסיפס של קבוצות לאומיות, דתיות ואתניות, עשויה להיווצר התנגשות בין מודלים דיאגנוסטיים וטיפוליים בזירה הרפואית. במקרה של הפסיכיאטריה, מדובר בהבדלי תפיסות אטיולוגים, פנומנולוגים, ותרפויטים. בהתאם לזאת, המחקר בוחן אם, ובאיזה אופן, משפיעה מערכת סכמות של קליטה, הערכה ופעולה שהוטמעה במטפל במהלך שלב החיברות, על ההמשגה הקלינית )הדיאגנוסטית והטיפולית(, הפתרונות המוצעים ומידת מעורבותו ביישומם, כלומר, אם, ובאיזה אופן, משפיעות עמדותיו הפוליטיות והחברתיות של הפסיכיאטר על האבחון והטיפול המוצע. המחקר מתבסס על עשרה ראיונות עומק עם פסיכיאטרים בעלי עמדות שונות הבאים במגע יומיומי עם אוכלוסיות מתרבויות שונות בחברה בישראל. העבודה סוקרת את ההתפתחות שעברה החברה האנושית והקהילה המקצועית מראשית הכרתה בתופעו

ת המוגדרות כפסיכופתולוגיה ועד לגישות המגוונות והמתקדמות המקובלות היום, דנה במוראות הטיפול בפגועי הנפש בראשית דרכו, בהטיה הנובעת מפרשנות רשויות השלטון, החוק, המשפט והטיפול, ובחוסר היכולת של פגועי הנפש להתגונן מפניה, ולאורם במחויבות ובאחריות הרבה הרובצת לפתחו של המטפל, בצורך בירידה לדקויות בהבנת נפש האדם, בבחינה זהירה של שיטות הטיפול, בהקפדה על רגולציה מגוננת, ובחתירה המתבקשת להמשך לימוד והתפתחות. ממצאי המחקר חושפים פערים באבחנה ובטיפול המוצע על-ידי פסיכיאטרים בעלי עמדות שונות. נמצא כי כאשר קיים דמיון בין עמדות המטפל למאפייני המטופל המוצג בתיאור המקרה או כאשר יש הלימה בין השקפת עולמו הפוליטית-חברתית של המטפל לאתגר הטיפולי שמציב הפונה, יבצע המטפל אנמנזה יסודית, מקיפה ומדויקת, וכן יהיו ברשותו הכלים להבין, להעריך ולפרש במידה סבירה של ביטחון את תשובות המטופל, מצב המאפשר אבחנה מדויקת ואמפתית אשר בתורה תוביל לנכונות למעורבות בטיפול; ובהתאמה, כאשר יש מרחק רעיוני בין עמדות המטפל למאפייני הפונה, השאלות שיציג המטפל תהינה כלליות והבסיס להערכת תשובות המטופל יהיה פחות מוצק, מצב שעשוי להוביל לגישה הן פחות אמפתית והן צמודת פרוטוקול במתן האבחנה, וליחס זהיר עד כדי חשדן בהצעת הפתרון ובנכונות לעזור ביישומו. עוצמת הפערים בולטת במיוחד בהערכת הצורך באשפוז. מנעד חומרת האבחנה בנוגע לאותו המטופל נע בין הגדרת מצבו כנורמטיבי המצריך מעקב בלבד ועד להגדרת מצבו כאקוטי המחייב אשפוז בכפייה. כל הפסיכיאטרים שהשתתפו במחקר גילו מעורבות ומחויבות במתן מענה הולם לפונים המוצגים בשני תיאורי המקרה. אלה וגם אלה לקחו אחריות ברמה הקלינית, המעשית וההומאנית. דא עקא, במקרה האחד הם גילו יצירתיות במתן הפתרון, מעורבות אישית ומחויבות ליישומו, ובמקרה האחר, הציגו גישה מינימליסטית של אותם ערכים. קבוצת הפסיכיאטרים החולקים מרכיבי תרבות אמוניים, דתיים ולאומיים הציעה עזרה ותמיכה לפונה המוצג בתיאור המקרה הראשון )איש חב"ד(, וקבוצת הפסיכיאטרים החולקים עמדות ליבראליות, קוסמופוליטיות וסוציאל-דמוקרטיות הציעה עזרה ותמיכה לפונה המוצג בתיאור המקרה השני )פלסטיני(. ההטיה מקבלת משנה תוקף לאור העובדה שהפסיכיאטרים דווחו מראש על רוח המחקר )נאמר להם כי המחקר עוסק בתחום הפסיכיאטריה התרבותית ובוחן פסיכיאטרים הבאים במגע יומיומי עם אוכלוסיות מתרבויות שונות( והיו מודעים לסוגיות הנבדקות. למרות זאת, התגלה פער משמעותי במענים שהציעו, וכן חוסר מודעות לקיומו. עוד נמצא כי היכרות עמוקה של המטפל עם תרבות

בעבודתי סקרתי את ההתפתחות שעברה החברה האנושית והקהילה המקצועית מראשית הכרתה בתופעות המוגדרות כפסיכופתולוגיה ועד לגישות המגוונות והמתקדמות המקובלות היום. דנתי במוראות הטיפול בפגועי הנפש בראשית דרכו, בהטיה הנובעת מפרשנות רשויות השלטון, החוק, המשפט והטיפול, ובחוסר היכולת של פגועי הנפש להתגונן מפניה, ולאורם במחויבות ובאחריות הרבה הרובצת לפתחו של המטפל, בצורך בירידה לדקויות בהבנת נפש האדם, בבחינה זהירה של שיטות הטיפול, בהקפדה על רגולציה מגוננת, ובחתירה המתבקשת להמשך לימוד והתפתחות. ביקשתי לבדוק האם ובאיזו מידה מודע הפסיכיאטר להטיה אפשרית באבחון, בטיפול ובמידת מעורבותו ביישומו, הנגרמת בשל הצורך להגן על מאפייניו התרבותיים ועמדותיו הפוליטיות והחברתיות מפני קבוצות בעלות מאפיינים שונים ועמדות אחרות. בהתאם לזאת, שאלת המחקר הייתה – האם ובאיזה אופן משפיעות עמדותיו של הפסיכיאטר על האבחון והטיפול המוצע. ממצאי המחקר חושפים פערים באבחנה ובטיפול המוצע על-ידי פסיכיאטרים בעלי עמדות פוליטיות וחברתיות שונות. נמצא כי כאשר קיים דמיון בין עמדות המטפל למאפייניו התרבותיים והחברתיים של המטופל המוצג בתיאור המקרה או כאשר יש מרכיב ערכי משמעותי בעמדת המטפל אשר נמצא בהלימה לאתגר הטיפולי שמציב הפונה, יבצע המטפל אנמנזה יסודית, מקיפה ומדויקת, וכן יהיו ברשותו הכלים להבין, להעריך ולפרש במידה סבירה של ביטחון את תשובות המטופל, מצב המאפשר אבחנה מדויקת ואמפתית אשר בתורה תוביל לנכונות למעורבות בטיפול; ובהתאמה, כאשר יש מרחק רעיוני בין עמדות המטפל למאפייני הפונה, השאלות שיציג המטפל תהינה כלליות והבסיס להערכת תשובות המטופל יהיה פחות מוצק, גורמים אשר יובילו לגישה פחות אמפתית וצמודת פרוטוקול במתן האבחנה, וליחס זהיר עד כדי חשדן בהצעת הפתרון ובנכונות לעזור ביישומו. עוצמת הפערים בולטת במיוחד בהערכת הצורך באשפוז. מנעד חומרת האבחנה בנוגע לאותו המטופל נע בין הגדרת מצבו כנורמטיבי המצריך מעקב בלבד ועד להגדרת מצבו כאקוטי המחייב אשפוז בכפייה. כל הפסיכיאטרים שהשתתפו במחקר גילו מעורבות ומחויבות במתן מענה הולם לפונים המוצגים בשני תיאורי המקרה. אלה וגם אלה לקחו אחריות ברמה הקלינית, המעשית וההומאנית. דא עקא, במקרה האחד הם גילו יצירתיות במתן הפתרון, מעורבות אישית ומחויבות ליישומו, ובמקרה האחר, הציגו גישה.

מינימליסטית של אותם ערכים. קבוצת הפסיכיאטרים החולקים מרכיבים תרבותיים אמוניים, דתיים ולאומיים הציעה עזרה ותמיכה לפונה המוצג בתיאור המקרה הראשון )איש חב"ד(, וקבוצת הפסיכיאטרים החולקים עמדות ליבראליות, קוסמופוליטיות וסוציאל-דמוקרטיות הציעה עזרה ותמיכה לפונה המוצג בתיאור המקרה השני )פלסטיני(. ההטיה מקבלת משנה תוקף לאור העובדה שהפסיכיאטרים דווחו מראש על רוח המחקר )נאמר להם כי המחקר עוסק בתחום הפסיכיאטריה התרבותית ובוחן פסיכיאטרים הבאים במגע יומיומי עם אוכלוסיות מתרבויות שונות( והיו מודעים לסוגיות הנבדקות. למרות זאת, התגלה פער משמעותי במענה שהציעו, וכן חוסר מודעות לקיומו. עוד נמצא כי היכרות עמוקה של המטפל עם תרבות המטופל ומשמעויותיה מביאה להתייחסות תואמת ושלמה יותר לאתגר, הדיאגנוסטי והטיפולי, שבפניו הוא ניצב, וכן מזמנת לפסיכיאטר כלי שרת נוסף – אסוציאציות חופשיות. נמצאנו למדים כי עולם האסוציאציות נוכח וזמין למטפל כמסייע במציאת פתרון יצירתי כאשר המקרה הנדון והפונה המוצג קרובים לליבו )של המטפל(, ונעדר מהמפגש הטיפולי כאשר המקרה הנדון והפונה המתואר מייצגים תרבות שונה מתרבות המטפל. האבחון הפסיכיאטרי מכיל מרכיב לא מבוטל של קבלת החלטות אשר ביסודן ניצבת סוגיית אמון הפסיכיאטר במטופל והיא אשר קובעת, במידה רבה, את רצף הפעולות הטיפוליות )האבחנה, הטיפול המוצע ומידת המעורבות ביישומו(. המחקר הראה שמאחר וקירבה/פער בין עמדות המטפל למאפייני המטופל משפיעים על מידת האמון – הרי שקירבה ביניהם תמצב את המטופל והמענה לצרכיו במרכז, בעוד שפער ימצב את החברה וההגנה על צרכיה במרכז )באמצעות פניית המטפל לרשויות האכיפה בשונה מרשויות הבריאות והרווחה(.

ביבליוגרפיה לדוגמא (בעבודה האקדמית כ-20 מקורות אקדמיים באנגלית ובעברית) 

דושניק, לירון, וצבר בן יהושע, נעמה. "אתיקה של המחקר האיכותי", בתוך: מסורות וזרמים במחקר איכותי. לוד: דביר.

ויצטום, אליעזר ומרגולין, יעקוב. דמויות בהיסטוריה של הפסיכיאטריה. תל אביב: פורום מדיה בע"מ.

וייטמן, סשה. "פתח דבר", בתוך: בורדיה, פייר, סקיצה לאנליזה עצמית. תל אביב: הקיבוץ המאוחד