‏290.00 ₪

תוכן עניינים

מבוא- זהותם של הערבים אזרחי ישראל. 

ההתפתחות ההיסטורית של הזהות הפלשתינית. 

בעיית הזהות של ערביי ישראל. 

נאמנותם של הערבים למדינת ישראל. 

מעמדה של הערבית כ"שפה רשמית". 

חופש הדת. 

הפטור מן השירות הצבאי 

סיכום. 

ביבליוגרפיה.

העיסוק בתביעה מרחיקת-הלכת לדו-לאומיות מטשטש בציבוריות הישראלית - מדעת ולא-מדעת - את קיומה של חובה מוסרית להיענות לתביעות אחרות של המיעוט הערבי-פלסטיני העומדות על הפרק: תביעות לשוויון אזרחי ממשי ותביעות לזכויות קיבוציות בתחום הניהול העצמי ובתחום ההקצאה והייצוג ההולמים (תביעות שאינן מאיינות את הלוז של מדינה "יהודית" ודמוקרטית: עדיפות ליהודים בהגירה לישראל ודומיננטיות לתרבות ולסמלים יהודיים במערך הסימבולי של המדינה). שורות הסיום מוקדשות לביסוסה של החובה המוסרית להעניק למיעוט את הזכויות הקיבוציות "המתונות".
טיעון-הנגד העיקרי בנוי על הנחה של "מדרון חלקלק". זו ההנחה כי רכישת ממדים של ניהול עצמי (אוטונומיה) על-ידי המיעוט תהא מבוא, ותספק תוספת כוח, למהלכים אירידנטיים מצידו; ומהלכים אלה יצטרפו להמשך המאבק הפלסטיני הכולל להשגת "צדק היסטורי": שיבת הפליטים והקמת מדינה חילונית-דמוקרטית בכל שטח פלסטין או מדינה דו-לאומית בה. קו-מחשבה זה - חובה להודות - אינו תלוש מהמציאות; אולם הוא מושתת על שתי הנחות פשטניות.
ראשית, קו מחשבה זה מזהה אומנם באופן מדויק למדי שאיפות-לב פלסטיניות, אך הוא פשטני ביחס לאופיה של המציאות האנושית. הסתפקות בשאיפות הלב מבליעה את הפער שבין שאיפת אדם לבין נכונותו לפעול להגשמתה, בין נכונות לפעולה "רגילה" לבין נכונות לפעולה אלימה, בין הנכונות לאלימות האבן לבין הנכונות לאלימות הפצצה, בין נכונות לפעולה (מכל סוג) לבין מידת היכולת לנוקטה באורח אפקטיבי, ובין פעולה ננקטת לבין תולדתה במציאות. אשר על-כן, הצבת "קיר הברזל" של ישראל כבר בשלבים המוקדמים של השרשרת האמורה היא גם זלזול ביכולתם של אזרחיה להתדיין ביניהם ולהתפשר על חלומותיהם, וגם פגיעה במחויבויותיה הדמוקרטיות של ישראל בתחום הפעילות הפוליטית הלא-אלימה של אזרחיה.
הנחה פשטנית שנייה של טיעון המדרון החלקלק היא שיחסים בינקהילתיים מתנהלים ליניארית, משמע, באורח חד-כיווני וכוחני בלבד. אך יחסים בין עמים מתנהלים לעיתים בתוך נתיב דיאלקטי. הדוגמות הבאות תמחשנה זאת: האם הבדלנות בקבק התחזקה או נחלשה בגלל נכונותה של קנדה להיענות ללאומיות הפרנקופונית ולפנות לדו-לאומיות? האם הבדלנות הבסקית והקטלנית התחזקה או נחלשה בגלל האוטונומיה הטריטוריאלית שבה זכו בספרד? האם האירידנטיות האוסטרית בחבל דרום-טירול באיטליה התחזקה מאז התעצמו סמכויותיו האוטונומיות של החבל? האם הבדלנות הסקוטית התחזקה או נחלשה בעקבות הביזור של סקוטלנד וויילס? האם הבדלנות הקורסיקאית תתחזק או תיחלש בעקבות האוטונומיה שצרפת הסכימה עכשיו להעניק לקורסיקה? האם האירידנטיות האלבנית במקדוניה תתחזק או תיחלש בעקבות התעצמות הזכויות הקיבוציות של המיעוט האלבני (אם אומנם יתעצמו)? שאלות אלה אינן רטוריות. בחלק מהמקרים מוקדם עדיין להשיב, ובוודאי שהתשובות הצפויות אינן אחידות בהכרח. אולם לפחות לגבי קבק, סקוטלנד וארץ הבסקים מסתמנת תשובה טנטטיבית שלפיה הבדלנות אינה מתחזקת ואולי אף נחלשת קמעא בשנים האחרונות77.
יתר על-כן, בכל החברות הנזכרות מתבהר בחדות כי האלימות הפוליטית, כנתיב להשגת התכליות הבדלניות של המיעוט, נדחית על-ידי רוב עצום מקרב המיעוט עצמו. לכך יש קשר מובהק למרחב הפעולה ולעומק הזכויות הקיבוציות שהדמוקרטיה של אותן מדינות מעניקה.
נקודות השוואתיות אלה מחזקות, את הטיעון הערכי  (1) קהילת המיעוט הערבי-פלסטיני בישראל זכאית מבחינה מוסרית לזכויות קיבוציות מקיפות, זאת משום היותה קהילת מיעוט ילידה; משום היותה קבוצה לאומית, תרבותית, דתית ולשונית מובחנת, המונה כמעט חמישית מתושבי המדינה; ומשום שהזכויות הקיבוציות יהוו אמצעים ממשיים לתיקון הקיפוח המתמשך שלו היתה ועודנה קורבן. (2) לפיכך, הנטל להצביע על טעם ממשי הגובר על אותה תביעה מוסרית חזקה עובר למתנגדי הזכויות הקיבוציות. והנה, גם מאזן התועלת/הנזק מורה שההיענות לחלק מהמאוויים של מיעוטים לאומיים מובילה במקרים לא-מעטים לא להאצת העימות הבינקהילתי, אלא דווקא למיתונו ואולי אף לדעיכתו. (3) האם, מנגד, המתנגדים למתן הזכויות הקיבוציות למיעוט הערבי-פלסטיני משכנעים כי הענקתן נושאת סיכונים שהם גם מוחשיים יותר וגם אלימים יותר מהסיכונים הטמונים בהמשך "הסטטוס-קוו" ללא שינוי מהותי? קשה לתת לכך תשובה החלטית. ההבדל בין הדוגמה הישראלית לבין אותן דוגמות אירופיות (למעט, חלקית, מקדוניה) נעוץ בעיקר בסיטואציה האירידנטית בתבניתה שהמיעוט כאן נתון בה ובמאבק הדמים בין מדינת אזרחותו לבין עמו. האם הבדל זה אכן מקים צידוק נגד מכלול הזכויות הקיבוציות המבוקשות על-ידי המיעוט הלאומי בישראל? (4) אם התשובה לכך שלילית - - כי אז התביעה המוסרית של המיעוט לזכויות קיבוציות חשובות הנשללות ממנו צריכה לגבור.

בעבודה זו ניסיתי להקיף שאלות כבדות משקל, אך קוצר היריעה מנע ממני זאת ואולי בעבודת תיזה ניתן יהיהי להרחיב.

הזהות מתארת את הפרט על צדדיו הרבים – המוכרים הן לו והן לסובביו. היא מכלול של תוויות ואפיונים הניתנים לאדם מרגע היוולדו. בין אפיוני הזהות יש חלק הניתנים לו מרגע היוולדו כמו צבע, מין, עדה וכו', ויש את הנרכשות כמו מקצוע, דת ואזרחות. במרכז הזהות עומד גרעין אישיות האדם, המורכב ממאפיינים מולדים ונרכשים, שפורטו קודם.

אצל הערבי הישראלי יש שני תחומי התלבטויות עיקריים: הזהות האזרחית והזהות הלאומית . אליהם מצטרפת גם הזהות הדתית, אך רק לעיתים רחוקות יש ניסיון לשנות אותה: הערבים בדרך כלל לא ממירים את דתם המוסלמית.

תהליך הגיבוש של הזהויות מושפע מכמה גורמים:

*גורמים שמחוץ לגבולות המדינה כמו היחס של מדינות ערב לפלשתינאים, מעמד אש"ף בעולם ומעמד הפלשתינאים בשטחים.

*גורמים הקשורים להשתלבות בחברה הישראלית כמו מידת ההשתלב7ת התעסוקתית והפוליטית.

*גורמים פנימיים בחברה הערבית כמו מודרניזציה[1].

לאחר מלחמת ששת הימים נוצר מצב חדש, שרק הגביר את גיבוש הזהות הלאומית.

לפי פרופ' י' הרכבי היו 3 גורמים עיקריים שאפשרו את התפתחות הזהות הפלשתינאית והם:

1.מאז מלחמת השחרור לא נתנו לפליטים הערבים להיקלט במדינות ערב.

2.הערבים תושבי השטחים נפגעו מן האידיאולוגיה הפאן ערבית (שכל המזרח התיכון יהפוך למדינה ערבית) שלא הוכיחה את עצמה.

3.המשך הקיום במחנות הפליטים עורר רצון עז לחזור לא"י ולהקים שם מדינה.

ביבליוגרפיה לדוגמא (בעבודה האקדמית כ-20 מקורות אקדמיים באנגלית ובעברית) 

אילן סבן המעמד המשפטי של מיעוטים במדינות דמוקרטיות שסועות - המיעוט הערבי בישראל והמיעוט דובר הצרפתית בקנדה (עבודה לשם קבלת תואר דוקטור במשפטים, האוניברסיטה העברית בירושלים)  

ע' אבוריא "שירות אזרחי לערבים בישראל - בין תיאוריה למעשה" המזרח החדש

15 "?Effective Solutions Legal Are :Israel in Tensions Group-Inter" Lerner .N