‏290.00 ₪

שאלת המחקר

כיצד בא לידי ביטוי הדימוי של מדינת ישראל בעיני יהודי התפוצות?

תוכן עניינים

מבוא. 

התפוצה היהודית השינויים העיקריים והמשמעות ליחסי ישראל. 

ריכוזים גדולים של היהודים..

השינויים התרבותיים.. 

שינויים בהשקפה ובמעשים הנקשרים לחיי העם היהודי. 

סקירת השינויים בתפוצה היהודית בהרחבה. 

נקודת הראות של יהודי התפוצה. 

התפוצה היהודית והצטיינותה. 

השיקולים של יהודי התפוצה. 

יהדות צפון אמריקה. 

סיכום..

בביליוגרפיה.

 רק מעטים לא יסכימו עם הקביעה שהעם היהודי התנסה לאורך ההיסטוריה בשינויים – או במהפכים – רבי משמעות. בעבודה אנסה להתבונן בקצרה בחלק מהשינויים המדוברים. ההתבוננות חשובה מאחר שבחינת השינויים המתפקדת כרקע חיוני להבנת הבעייתיות שביחסי ישראל והתפוצה היהודית בהקשר של סוגיות הממשל בעם היהודי וקביעת המדיניות הישראלית ביחס לתפוצה. ישנן נקודות מוצא נאותות לדברי רקע כגון אלו והן מבחינת ההיבטים הדמוגרפיים, השינויים בריכוזים הגיאוגרפיים של העם היהודי ועריכת ההשוואה בין יחסם של היהודים בתפוצה למדינת ישראל לבין יחסם של הישראלים לקהילות היהודיות בתפוצה. (ליבוביץ ישעיהו)

גם אם נמצא לנכון שהגורמים הדמוגרפיים והגיאוגרפיים לא בהכרח הם המשפיעים ביותר על התמורות ביהדות העולם,אנו ניוודע שבכל זאת הם תורמים לא רק לשינויים בהיבטים הפיזיים של התפוצה היהודית אלא גם לשינויים בתפיסות, באידיאולוגיות, באסטרטגיות, במבנה הקהילות והמוסדות שלהן ובמהלכים המעשיים הקשורים לממשל ולמשילות בעם היהודי וליחסי ישראל והתפוצות היהודית. השינויים בהם אנו נעסוק בעבודה זו מתבטאים בתחומים רבים, כגון: תזוזות במרכזי העוצמה הכלכלית והפוליטית בתפוצה; צורך בבנייה ובהתארגנות מחודשת של קהילות יהודיות (כמו ריכוז המאמצים הארגוניים לגיוס ולהקצאת המשאבים הכספיים הדרושים לקהילות לצורכי התארגנות כזאת; היעדר הרמוניה ארגונית ותפעולית בכמה קהילות במדינות שונות בגלל השאיפה של ריכוזים יהודיים חדשים להתארגן ולהשפיע על המתרחש לא רק בקהילתם, אלא גם בקהילות אחרות; מתחים ביחסי התפוצה עם מדינת ישראל; יחסי הקהילות היהודיות עם קהילות אחרות במדינות מושבן. (ליבוביץ ישעיהו, תשל"ו), (רם אורי)

כאן למעשה נפרט את השינויים הדמוגרפיים והגיאוגרפיים העיקריים שחלו בעת היהודי בסוף המאה ה-20 ובראשית המאה ה-21 (רם אורי) .מספרם של היהודים בעולם מוערך בכ13 מיליון נפש בקירוב. המספר הזה מתייחס לאנשים המשתייכים לליבת העם היהודי – כלומר אלה המצהירים בעת מפקדי אוכלוסין או משאלים מיוחדים שהם יהודים או שהם ממוצא יהודי – הצהרות שאינן מתאימות בהכרח להגדרות ההלכתיות היהודיות. 

הסיבה להקמת מדינה יהודית היו שילוב של לחצים שהחברה האירופאית הפעילה על היהודים, ושילוב של זרמים בעם היהודי: אידאלים לאומיים, אידאלים מרקסיסטיים וחזון הנביאים כי עם ישראל ישוב לארץ ישראל, ויכונן ממלכה של צדק משפט וחסד. הציונות היא תנועה מודרנית, הנשענת עם זאת על זיקות מסורתיות לא"י ומבקשת לגבש זהות יהודית מוכרת, ומעמד בינלאומי, למדינת-הלאום היהודית במולדתו ההיסטורית של עם ישראל.

בעבודה זו התייחסנו לסוגיית מקום מרכז העם היהודי אשר מוצגת במספר היבטים. וכל זה למה? בגלל שעד שנות השמונים של המאה ה-20 התנועה הציונית, היישוב היהודי בארץ ישראל וגם מדינת ישראל שללו במפגיע את האפשרות שיהודים יחיו בתפוצה – השלילה נקרה בשם "שלילת הגולה" – והדגישו את הצורך בשיבה-עלייה לארץ ישראל. למרות השינוי מהשפה ולחוץ בעמדה זו הרי למעשה עדיין זוהי גישת מוסדות המדינה והארגונים היהודיים. יתרה מזו, גם אם כמה מאלה שדגלו בתקופת היישוב, ועדיין דוגלים, בתפיסה הציונית המסורתית וגם אם ישראלים לא רבים לא שללו לחלוטין, ועדיין אינם שוללים, את האפשרות של קיום "נורמלי" ב"גולה, אף על פי כן נתפסו החיים שם כנחותים בהשוואה לחיים בארץ ישראל בתקופת היישוב ובמדינת ישראל לאחר הקמתה. יתר על כן, רוב היהודים הישראלים התייחסו בהתנשאות אל היהודים בתפוצה ודרשו הכרה מפורשת במרכזיותה של ישראל בעם היהודי. במידה מסוימת זוהי התייחסותם גם היום. בעקבות זאת הם גם ציפו לנאמנותם של כל יהודי התפוצה לישראל. ולא זו אף זו: למרות הסכם בן-גוריון-בלאושטיין התערבה ישראל בענייני הקהילות היהודיות בתפוצה, והיא ממשיכה לעשות זאת גם היום. (הסכם בן-גוריון-בלאושטיין משנת 1950 קבע סייגים חמורים להתערבות ממשלת ישראל בענייני התפוצה בשל חששם של מנהיגים יהודים בתפוצה כבר בשנות החמישים של המאה ה-20 שמדינת ישראל תתבע את מרכזיותה בעם היהודי ואת מעורבותה בענייני קהילות התפוצה. חשש נוסף היה שבעקבות התביעה הזאת תעלה על סדר היום הכללי סוגיית הנאמנות של היהודים בתפוצה והארגונים שלהם למדינת המושב שבה הם חיים.) ישראל דרשה מיהודי התפוצה בעבר וגם היום לספק לה כוח אדם, כסף וסיוע פוליטי ודיפלומטי. בכך היא גרמה לתחושת יהודים רבים שיש לבחון את השאלה אל מי ראוי שנאמנותם תופנה. יתר על כן, משום שישראל אינה נתפסת עוד כמרכז הבלתי מעורער של העם היהודי, יהודי התפוצה אינם מוכנים להמשיך להישמע לתכתיבים ישראליים, הם אינם מוכנים לגלות נאמנות בלעדית לישראל, והם מפנים את מרבית המשאבים שהם מגייסים למימון הצעדים הננקטים להבטחת המשך קיומן של קהילותיהם בתפוצה ולמימון צורכי הקהילה המקומית שלהם.השינוי הזה התבטא במובהק בסקר שנערך בשביל המחלקה לחינוך יהודי-ציוני של הסוכנות היהודית על אודות עמדותיהם של יהודי ארצות הברית כלפי ישראל. בסקר נמצא כי 31% מהנשאלים אמרו שהם "קשורים מאוד לישראל? 41% שהם "קשורים באופן כלשהו", 20% "לא קשורים מאוד" ו-8% "לא קשורים". רק 11% מהנשאלים אמרו שהקשר שלהם לישראל ומידת מעורבותם בנעשה בישראל עלתה בעקבות האינתיפאדה השנייה. ראוי להבהיר כי רק המשיבים שהם "קשורים מאוד לישראל" הם הדואגים לנעשה בישראל ומוכנים להשקיע משאבים למיניהם להבטחת קיומה וקידומה. משיבים אלה נמצאים במיעוט כמעט מבוטל (הארץ 2003ב ממצאים דוגמת הממצאים העולים בסקרים מסוג הסקר לעיל חיוניים לבירור סוגיות הממשל והמשילות בעם היהודי, ובייחוד לבירור יחסי ישראל והתפוצה היהודית. כפי שנראה בהמשך, השינויים הנדונים כאן לא הופנמו די צורכם אצל האישים, המוסדות והארגונים במדינת ישראל המעורבים בעיצוב המדיניות בכל הנוגע ליחסי ישראל והתפוצה, והם לא הסיקו מכך את המסקנות הנדרשות.

יחסי הגומלין בין התפוצות למדינת ישראל ידעו עליות ומורדות. כיום לאור אירועי המשט התורכי ופסגת ביבי-אבו מאזן ישנה מגמה אוהדת של יהודי העולם לחזק את ישראל אך מנגד בקורת של הדיאספורה על הכיבוש והפרה כביכול של זכויות אדם של הפלשתינאים.

ביבליוגרפיה לדוגמא (בעבודה האקדמית כ-20 מקורות אקדמיים באנגלית ובעברית) 

ליבוביץ ישעיהו, יהדות, עם יהודי ומדינת ישראל, תל אביב

רביצקי אביעזר (עורך), דת ומדינה בהגות היהודית במאה העשרים, ירושלים

Feingold, Henry L. A Time for Searching: Entering the Mainstream. The Johns Hopkins University Press. Baltimore