‏290.00 ₪

שאלת המחקר

תוכן עניינים

מבוא. 

שאלת המחקר. 

אפידמיולוגיה. 

מאפיינים קליניים.

סיבות אפשריות למחלת אלצהיימר.

מאפיינים אנטומיים ומיקרוסקופיים.

התפתחות המחלה ותסמיניה

איבחון המחלה. 

מבחן להערכת כישורים הכרתיים (קוגניטיבים) בסיסיים.

הטיפול במחלת אלצהיימר הוא טיפול מורכב ורב מערכתי 

אבחנה. 

טיפול שמרני 

מניעה.

מהם סימני המחלה העשויים להחשיב מחלת אלצהיימר.

התגוננות מפני נזקי חמצון

רדיקלים חופשיים

תגובות כימיות

תגובת שרשרת רדיקלית

רדיקלים חופשיים בביולוגיה

מחלת פרקינסון

תרופות נוספות.

תמיכה סיעודית

תיאוריית ההזדקנות ופיתוח מחלות זקנה עקב נזקי החִמצוּן או הרדיקלים החופשיים

ביבליוגרפיה

מחלת האלצהיימר, היא מחלה מתקדמת, הפוגעת בתפקוד הקוגניטיבי ובזיכרון. המחלה מובילה לפגיעה בתפקוד היומיומי, ולמגוון הפרעות פסיכיאטריות ולהפרעות בהתנהגות.

מחלת אלצהיימר (ובקצרה אלצהיימר) היא מחלה קשה ומתקדמת של מערכת העצבים המרכזית, הנפוצה בייחוד (אך לא רק) בקרב קשישים. היא מתבטאת בניוון איטי ומתמשך עד למוות של תאי העצב במוח. המחלה תוארה לראשונה ב-1906 על ידי החוקרים הגרמנים אלויס אלצהיימר ואמיל קרפלין. מחלת האלצהיימר בשלב המתקדם תגרום בהכרח למותו של החולה, אמנם בדרך עקיפה.

באופן כללי, מחלת אלצהיימר מתאפיינת בירידה קוגניטיבית. תחילה בולטת בייחוד הפגיעה בזיכרון. עם הזמן נפגעים גם תפקודים עליונים אחרים של המוח, כמו ההתמצאות, יכולת החשיבה והסקת המסקנות ועוד. עם המשך הניוון המוחי נפגעת גם הפעילות המוטורית של החולה כמו כושר ההליכה, נפגעים כושר האכילה והשליטה על הסוגרים. בשלבים המתקדמים, החולה הוא חסר ישע וזקוק לעזרה בכל פעולותיו. סיבוכים שונים כמו מחלות זיהומיות או פצעי לחץ מביאים לבסוף למותו של החולה במחלת אלצהיימר[1].

אפידמיולוגיה: מחלת אלצהיימר הנה הצורה השכיחה ביותר של דמנציה, ואחראית ל-60% מהמקרים.

גורם הסיכון הבולט ביותר למחלת אלצהיימר הוא הגיל, ומחלת אלצהיימר נדירה לפני גיל 40. שכיחות המחלה עולה עם הגיל, מ-1% בבני 60 ל-30% בבני 85 ויותר.

לתורשה חשיבות רבה, עם עליה בסיכון למחלת אלצהיימר בנוכחות קרוב משפחה מדרגה ראשונה שאובחן עם המחלה.

מחלת אלצהיימר נפוצה יותר בנשים, ייתכן וזאת מאחר שתוחלת החיים שלהן ארוכה יותר.

גורמי סיכון נוספים כוללים הישגים ירודים בלימודים ובתעסוקה, הפרעה ברמות השומנים בדם, יתר לחץ דם, מחלת לב איסכמית, עישון, השמנה, וסוכרת.

יש עדויות לפיהן הרגלי תזונה עשויים להפחית את הסיכון לאלצהיימר, כולל וויטמין B12, חומצה פולית, וויטמין C ו-E, חומצות שומן בלתי-רוויות וצריכת אלכוהול מדודה (בעיקר יין).

מחלת אלצהיימר מתחילה לרוב עם הפרעה קלה בזיכרון ובלבול, אך בסופו של דבר מובילה לפגיעה בלתי-הפיכה בתפקוד הקוגניטיבי, עם פגיעה בתפקודי הזיכרון, ביכולת החשיבה והלמידה, ובתפקוד היומיומי.

תחילה מופיעה פגיעה קוגניטיבית קלה (Mild Cognitive Impairment), המוגדרת על-בסיס דיווחים סובייקטיביים אודות אובדן זיכרון, ובדיקות אובייקטיביות. חולים במחלת אלצהיימר נוטים לחזור על דברים, שוכחים לעיתים קרובות שיחות ופגישות, מאבדים חפצים, ובסופו של דבר שוכחים את שמות בני המשפחה וחפצים[2].

מעבר להפרעה בזיכרון, המאפיינים הקלאסיים כוללים גם התדרדרות בכישורי השפה ותפיסת מרחב, הפרעות תנועה, הפרעות תחושתיות, ובשלב מתקדם של המחלה, פרכוסים. במהלך המחלה צפוי אובדן יכולת השיפוט, קושי בתכנון וביצוע משימות מוכרות. חולי אלצהיימר נוטים לאבד תחושת זמן ותאריכים, ועשויים למצוא עצמם באזורים לא-מוכרים.

מעבר לכך, ייתכנו שינויים באישיות, עם הפרעות במצב הרוח, עקשנות מוגזמת, התבודדות, דיכאון, חרדה ואגרסיביות. בשלב מתקדם ייתכנו פסיכוזות.

בשלב מתקדם של המחלה, החולים מאבדים יכולת לדאוג לעצמם. מסיבה זו הם מועדים לסיבוכים רפואיים שונים, כולל דלקת ריאות (בשל קשיי בליעה), זיהומים שונים (למשל זיהום בדרכי השתן בשל צורך בקטטר, לאור הפרעה במתן שתן) וחבלות ושברים עקב נפילות.

לא ידוע היום על גורם יחיד להיווצרות המחלה והיא נחשבת יותר כמחלה רב גורמית, דהיינו, גורמים רבים משפיעים יחדיו או בחלקם וגורמים להופעת המחלה. גורמים אלו הם:

מין - נשים חולות יותר מגברים.‏

גיל - שכיחות המחלה גוברת עם הגיל.‏

השכלה - מחקרים מראים שהסיכוי לחלות באלצהיימר נמצא ביחס הפוך להשכלה[4]. מחקרים אלו מסבירים שהשכלה או פעילות אינטלקטואלית מוגברת מגבירות את הקשרים בין תאי המוח ועל כן, מותם של תאי מוח (כמו במחלת אלצהיימר) לא ישפיע או ישפיע רק מעט על המצב הקוגניטיבי של אותו אדם.

גורמים גנטיים - מחלת אלצהיימר אינה מוגדרת כמחלה גנטית גרידא, אך בכל זאת נערכו מחקרים גנטיים במשפחות בהן מחלת אלצהיימר מופיעה בתדירות גבוהה מהממוצע המקובל. במשפחות אלו נתגלו מוטציות במספר גנים, בייחוד בגנים המכונים Presenilin 1 ו-Presenilin 2.‏ נמצא גם שחולי תסמונת דאון או מונגולואידים, שהיא מחלה גנטית, חולים בגיל הרבה יותר צעיר ובמידה רבה יותר במחלת אלצהיימר. חוקרים גם מצאו שלאנשים בעלי וריאנט מסוים של הגן APOE, המכונה APOE4, יש סיכוים רבים יותר לחלות במחלה.‏5 מחקרים סטטיסטיים קבעו שלאנשים אשר במשפחתם יש כבר חולה אלצהיימר, יש סיכוים גדולים יותר לחלות במחלה.

ביבליוגרפיה לדוגמא (בעבודה האקדמית כ-20 מקורות אקדמיים באנגלית ובעברית) 

טל מזרחי, ‏טכנולוגיה חדשנית נותנת תקווה לחולי אלצהיימר ומשפחותיהם, "הידען"

Todd, S; Barr, S; Roberts, M; Passmore, AP . "Survival in dementia and predictors of mortality: a review.". International journal of geriatric psychiatry 28 (11): 1109–24.

 Ballard, C; Gauthier, S; Corbett, A; Brayne, C; Aarsland, D; Jones, E. "Alzheimer's disease.". Lancet 377(9770): 1019–31