‏290.00 ₪

תוכן העניינים

מבוא

חלק א׳ -

הרציונל האסטרטגי והשלכותיו למהותם של איומים אסטרטגיים צבאיים של מדינה לרכישת נשק כימי/ביולוג  מועדותה

תפיסת האיום כלפי ישראל תהליכי רקע ונגזרותיהם משקלו של המודיעין תפיסת היסוד הערבית-אירנית המלכוד הביוכימי-גרעיני למהותם האסטרטגית של הנשק הכימי והנשק הביולוגי נשק ביולוגי - מרכיב הנשק האסטרטגי הסמוי

חלק ב׳ -

תמונת המצב במדינות ערב ובאירן סוריה מצרים עירק לוב אירן סודן

מדינות ערביות אחרות

חלק ג׳ -

דיון

מאפייני האיום שיתוף-פעולה בין-ערבי ואירני ספקי הטכנולוגיות מערכת הנשק האולטימטיבית התפתחות האיום כלפי אירופה טרור כימי וביולוגי

חלק ד׳ -

סיכום והערכה נקודות כובד וגורמי יסוד השלכותיה של התפיסה האסטרטגית הערבית-אירנית

הנשק הכימי/ביולוגי סבירויות משוערות להפעלת נשק כימי/ביולוגי תרחישי הפעלה קונקרטיים סף ההפעלה העירקי - מלחמת המפרץ סף ההפעלה הסורי - שלהי שנות השמונים ואילך תוצא הנזק

נספח - מיפוי נשק כימי וביולוגי בארצות ערב ובאירן

לצד הנשק הגרעיני הקיים כבר בפקיסטן, הצפוי באירן והמפותח שוב בעירק, קשה עדיין לזהות תהליך ברור המוביל להצטיידות בנשק גרעיני במדינה מוסלמית נוספת כלשהי; על כן, וכפועל יוצא מתהליכי ההתחמשות הנוכחיים של ארצות ערב בנשק כימי וביולוגי, יש להניח כי נשקן האסטרטגי המשמעותי ביותר, בנתונים אלה, יהיה בטווח הזמן הנראה לעין טילים בליסטיים ארוכי-טווח הנושאים ראשי נפץ המכילים

חומרי לחימה ביולוגיים .

סקירה זו מיועדת להציג תמונת מצב כוללת של התפיסה האסטרטגית ותהליכי ההצטיידות של ארצות ערב ושל אירן בתחומי הנשק הכימי והביולוגי, שהם שני סוגי נשק ההשמדה ההמונית העיקריים בהם מתחמשות כיום ארצות אלה; על רקע זה תיבחן חומרתו של האיום הנגזר מכך והאם הוא בגדר איום קיומי למדינת ישראל.

עבודה זאת פותחת באפיון מהותם של איומים אסטרטגיים צבאיים באשר הם, עוסקת בהתפתחותה של התפיסה הערבית-אירנית בדבר הנחיצות בנשק כימי וביולוגי, עומדת על מהותם האסטרטגית של הנשק הכימי והנשק הביולוגי, בוחנת את הנעשה עד כה בתחומי הנשק הכימי והביולוגי במדינות הרלוונטיות, ומסיימת בדיון רב-גורמי ובצפי מקיף אודות התהליכים המתקיימים והשלכותיהם. כן תידון מהותו של איום הנשק הכימי והביולוגי כלפי ישראל בהקשר של המערכת האסטרטגית המזרח-תיכונית בכלל, ובהתייחס להתווספות של נשק גרעיני ערבי/אירני במזרח התיכון בפרט. טרור כימי וביולוגי - שהוא סוגיה שונה במהותה, בעלת חשיבות גוברת משל עצמה, בין אם טרור בחסות-מדינה או שלא בחסות מדינה - ידון בסקירה זו כפרק נפרד.

ברצוני להביע את תודתי לפרופ׳ אפרים ענבר על תמיכתו בפרסום מאמר זה ועל הערותיו המועילות. תודות רבות גם לגב׳ אלישבע בראון על עזרתה בהבאת המאמר לדפוס.

איום אסטרטגי צבאי נתון או מתהווה (בר-קיימא, להבדיל מלחמת מודיעין פסיכולוגית), באשר הוא, מכיל שלושה רכיבים, ושקלולם מגלם את מהותו של האיום, הן מבחינה עיונית, הן מבחינה מעשית:

א. הימצאות/הרכשת גייסות ו/או אמצעי לחימה בני-הפעלה (המשרתים צורך איומי מוגדר), ובמקרה דנן - נשק כימי וביולוגי.

ב. סבירות להפעלת הנשק, לאמור - קיום נקודתי או מצטבר של נסיבות המביאות לידי החלטה על הפעלתו ומימושה.

ג. תוצא (tcapmi) הפעלת הנשק, היינו - הנזק הנגרם באופן מעשי עקב הפעלת הנשק (רכיב זה כולל, בין היתר, את תוחלת היירוט/הנטרול של הנשק שהופעל).

זהו רצף היררכי טורי, שבו רכיב א׳ מהווה תנאי הכרחי ולא מספיק לרכיבים ב׳ ו-ג׳, רכיב ב׳ מהווה תנאי הכרחי ולא מספיק לרכיב ג׳, ורכיב ג׳, כשלעצמו, הנו תולדת מימושו של האיום. אפיון זה מאפשר להגיע, על-פי נוסחה מתאימה, רבת-משתנים, לשקלול של מצבי איום. כימותו של כל אחד משלושת הרכיבים הנ״ל מתבקש גם הוא, כשלעצמו, בהתאם. אם נגדיר אפוא את שקלולם יחדיו של שלושת רכיבי האיום המתוארים לעיל בתור רמת האיום, כי אז הסבירות למימושו של האיום, או ביתר פשטות - סבירות האיום, תשקף את שקלול הרכיבים א׳ וב׳ דלעיל (ללא רכיב ג׳), ואילו ייתכנות האיום תשקף את רכיב א׳ לבדו. ההערכה של ייתכנות האיום, סבירות האיום ורמת האיום יכולה להיעשות כהערכה ריאלית, מקלה או מחמירה, והנקיטה בגישה של סבירות מקלה או מחמירה יכולה להיות מושפעת, במוגדר ובמנומק, מנתוני רקע שאינם ניתנים לכימות, כמו מרכיבי אישיות של מקבל ההחלטה על הפעלת הנשק הכימי/ביולוגי, פערי מודיעין אובייקטיביים וכד׳.

שקלולו של האיום בכללותו (רמת האיום) מביא, ראשית לכל, לאבחנה חיונית בין איום בלתי זניח (המחייב היערכות כלשהי נגדו), לבין איום זניח (איום שאין הכרח בהיערכות כלשהי נגדו). ההיערכות החלקית שננקטה בישראל כלפי האיום הביולוגי העירקי במשבר פברואר 98׳ הנה דוגמה טיפוסית להיערכות בפני איום משוקלל שהוגדר כבלתי זניח, חרף סבירות זעומה למימושו (רכיב ב׳), במקרה זה, בגלל תקפותם של רכיב א׳ ורכיב ג׳. יתרה מזאת, שקלול האיום בכללותו (רמת האיום) יכול לאפשר גם אבחנה נוספת, חיונית לא פחות, בין איום קיומי לבין איום חמור פחות.

קביעת המדרג הכמותי שבין שלוש רמות האיום המשוקלל - זניח, בלתי זניח אבל לא קיומי, ובלתי זניח קיומי - הנה אמנם שרירותית וטכנית, אולם ניתן לעגנה באמות-מידה ובפרמטרים מהותיים, המשקפים תורת ביטחון מוגדרת. מעבר לכך, ברור כי כל איום קיומי הנו איום אסטרטגי , אבל לא כל איום אסטרטגי הנו איום קיומי .

• הפרמטרים הנלקחים בחשבון בהערכת חומרתו האסטרטגית של איום הפעלת נשק כימי/ביולוגי (או התממשותו בפועל) כוללים, בין היתר:

• מיקום השטח המוכה - בגבולות הטריטוריאליים של מפעיל הנשק (שאל שטחו פלשו, והפולש הוא המיועד להיות מוכה) או בגבולות הטריטוריאליים של מי

שכנגדו מופעל הנשק. כלומר, אם מפעיל הנשק הנו מתגונן או תוקף.

• סיווג היעדים המוכים - יעדים צבאיים או אזרחיים.

• מהות היעדים המוכים - יעדים צבאיים היוצרים איום ישיר או מצוקה ישירה בפועל, או יעדים צבאיים (או אזרחיים) אחרים.

ככל שרמת האיום המשוקלל המתייחס לנשק כימי ולנשק ביולוגי גבוהה יותר, כן עולה ערכו של הנשק הכימי והביולוגי ככלי אסטרטגי לצורכי הרתעה, תקיפה, הגנה ואיום גם יחד. כיום, וכל עוד לא נמצא ברשותה של מדינה ערבית או מדינה מוסלמית עוינת (בעליל) נשק גרעיני, מהווים הנשק הכימי, ובמיוחד הנשק הביולוגי, אמצעי לחימה בעלי ערך אסטרטגי סגולי מרבי, בפרט בהיותם נישאים על גבי טילים בליסטיים. עם זאת, התוספות נשק גרעיני לרשותם של מדינה או גוש מדינות הנהנים ממטרייה גרעינית, תגדיל דווקא את רמת האיום המשוקלל של הנשק הכימי והביולוגי, בגלל קפיצת מדרגה ברכיב ב׳ הנ״ל, כפי שיוסבר בהמשך.

בסביבה גיאופוליטית בלתי הרמונית מגלם ערכו האסטרטגי הסגולי של כל אמצעי לחימה (שמעבר לטקטי) פוטנציאל איום לפחות כלפי חלק מהמדינות הקיימות באותה סביבה גיאופוליטית .

בנסיבות הגיאופוליטיות הנתונות של הממשק הישראלי-ערבי (לרבות הישראלי-איסלמי), סף המעתק מפוטנציאל איום (איום בכוח) לאיום בפועל הנו נמוך, לכל היותר, כאשר אין הדבר כרוך בפעילות לוגיסטית סבוכה או ממושכת. משום כך שואפים צבאות ערב, מעבר לעצם הצטיידותם בכלי נשק כימיים וביולוגיים, למזער את ממדי הזמן והמרחב הנלווים לפעילויות הלוגיסטיות הכרוכות בתפעול הנשק הכימי והביולוגי, על מנת לאפשר איום בפועל בכל עיתוי שבו יהיה הדבר נחוץ, לדעתם, מבחינה אסטרטגית - פוליטית או צבאית .

התרחישים והסיכויים למימושו של איום זה הנם מורכבים, כפי שיפורט בהמשך הדברים, אולם ברור כי אפילו לפוטנציאל האיום הגבוה, מחד גיסא, ולסף המעבר הנמוך, מאידך גיסא, המאפיינים סוגיה קרדינלית זו, ישנן השלכות אסטרטגיות כבדות משקל. על כך יש להוסיף את ממד הזמן באשר לתהליכי ההתעצמות הצפויים, מגמותיהם, קצביהם והשלכותיהם. קצב ההפצה של הנשק הכימי והביולוגי במזרח התיכון הנו אפוא פרמטר מרכזי מאוד. את ממד הזמן העתידי ניתן לשלב, באופן עקרוני, בשקלולו הכמותי של האיום, על בסיס הנחות מוצא מתאימות ובסייגים המתבקשים לגבי כל חיזוי, באשר הוא; מכל מקום, מאחר שנקודת הזמן הנוכחית היא נקודת זמן מקרית, יש חשיבות-יתר לנקודות הזמן העתידיות המגלמות מועדי הבשלה של תהליכי התעצמות קונקרטיים בכלל, ומועדי הבשלה של מסות קריטיות בפרט.

התפנית האסטרטגית המופלגת הצפויה להתרחש במזרח התיכון בשנים הקרובות היא התחמשות של הערבים (עירק) או של מוסלמים (אירן) בנשק גרעיני. במצב כזה, סביר שתיווצר זיקת-גומלין שלילית בין נשק כימי, ביולוגי וגרעיני, באופן שנשק גרעיני ישמש להרתעה ולתגמול רק כלפי נשק גרעיני וכלפי התמוטטות טוטלית, בעוד שנשק כימי וביולוגי ״יזכו״, פוטנציאלית לפחות, לקשת של דרגות חופש תפעוליות ברמות האסטרטגית, האופרטיבית והטקטית. הסיבה לכך היא שספק רב אם אפילו נשק גרעיני המוגדר כ״טקטי״ ישמש להרתעה או לתגמול כלפי נשק כימי וביולוגי, בגלל הנטייה להימנע מהפעלה ראשונה של נשק גרעיני, בהיותה הסלמה חריפה המאפשרת תגמול גרעיני. היבט קרדינלי זה יורחב בהמשך.

ביבליוגרפיה לדוגמא (בעבודה האקדמית כ-20 מקורות אקדמיים באנגלית ובעברית) 

שוהם, דני, נשק כימי במצרים וסוריה: התפתחות, יכולת, בקרה, עיונים בביטחון המזה״ת מסי 21, מרכז

בס״א למחקרים אסטרטגיים

בונן ,זאב, ״שינויים טכנולוגיים, אסטרטגיה ומבנה צה״ל״, נתיב 3

Shoham, Dany, Chemical and Biological Terrorism: an Intensifying Profile of an Unconventional Threat, Policy Papers 43, Ariel Center for Policy Research .ACPR Publishers