‏290.00 ₪

שאלת המחקר

כיצד באה לידי ביטוי שחיתות ציבורית לעומת פרטית ויסודות עבירת השוחד?

תוכן הענינים:

מבוא:

שוחד.

מהו שוחד?

שוחד - יסודות העבירה

המתת

יסוד השחיתות בעבירה

בעד עשיית הפעולה הקשורה בתפקידו

קשר סיבתי

יסוד נפשי

מניע קבלת המתת

הדדיות

ההבחנה בין תרומה לבין לגוף ציבורי:

יישום על פס"ד מדינת ישראל נ' צרני ואח' לופליאנסקי

מה הם הנזקים הנגרמים לחברה ודרכי התמודדות:

מה הם דרכי המלחמה בשוחד:

משפט משווה

מסקנות:

סיכום:

ביבליוגרפיה:

המשפט הפלילי הוא ענף משפטי, שתכליתו הסדרת חיי החברה. וזאתבאמצעות כללי עשה ואל-תעשה, ועל ידי הגדרת התנהגויות שליליות מסוימות כבלתי-חוקיות. כל אדם המפר כללים אלה יואשם בביצוע עבירה פלילית, עשוי לעמוד לדין, ולהיענש בהתאם לעונשים הקבועים בחוק. המשפט הפלילי חל על תחום מצומצם של התנהגויות, ובא לקבוע כללי הימנעות מהתנהגויות אלו באמצעות הרתעה, העמדה לדין ענישה וקלון.

בתרבות השלטונית, חדשות לבקרים מתפרסמות ונחקרות באגפי החקירות במשטרה, פרשות מביכות שבמרכזן עומדים אישי ציבור מכל הקשת הפוליטית. חלק מפרשות אלה הן פרשות פליליות לכל דבר המסתיימות בהרשעה בביהמ"ש, כדוגמת שר הפנים לשעבר ,אריה דרעי, שהורשע בעבירות של לקיחת שוחד, אולמרט ועוד פרשות כאלה, בין שהן אתיות ובין שהן פליליות הן מעידות על השינוי לרעה בתרבות השלטונית במדינת ישראל וחמור מכך, על תופעה של "אובדן הבושה" המאפשרת לרבים מאלו המועלים באמון הציבור להישאר במרכז הבמה הפוליטית כאילו לא קרה דבר. עבירת השוחד בה הואשמו, לובשת צורות רבות ומגוונות. עבירת השוחד אינה עבירה ספציפית אחת, אלה מגוון רחב של אירועים ואפשרויות. נראה כי, ההרחבה הזו רק מגבירה את עמימות האיסור הפלילי, ובשל היותה כזו, היא אינה עולה בקנה אחד עם הגיונו של עקרון החוקיות, הקבוע בסעיף 1 לחוק.שכן, מעקרון החוקיות [1]:מתחייב:" איןעבירה ואין עונש עליה אלא אם כן נקבעו בחוק או על-פיו" [2]. ועל פי אהרון ברק , "אין ענישה, אלא על פי חוק.שהרי "החוק צריך להיות נגיש (בהבנה אליו) וגם ודאי (בתחומי פריסתו)".[3] קרי, כל מה שלא נאסר בחוק, מותר. משמעותו שלכל אזרח מותר לעשות ככל העולה על רוחו, למעט מה שנאסר עליו בחוק. אולם, לא כל מי שמתקבל לעבודה בשירות הציבורי הופך להיות איש קדוש ,שמרחיב את האיסור המוטל עליו ונמנע גם מכל מעשה שנמצא סביב לאיסור. אם משמעות המילה "שוחד" כוללת כמה וכמה יסודות ברורים, עובד הציבור יימנע מהן. אולם אם המשמעות הולכת ומסתעפת בהגיע המקרה לביהמ"ש, עובד הציבור לא יוכל לחזות את האיסור .האיסור חייב להיות מוגדר בחוק. האיסורים שמוטלים על עובד הציבור הם אלה שמוגדרים בחוק, ולא יותר מהם[4].המשפט חייב לנהוג בהגינות עם עובד הציבורבדיוק באותה הגינות שבה הוא חייב לנהוג עם כל אזרח.אולם, המחוקק לא הגדיר בצורה ממצה את המונח "שוחד", אלא הסתפק בקביעת גדרות המפורטים בסעיפים 293-294 לחוק העונשין. ולכן, שאלת המחקר שלי תנסה למצוא האם יש מקום להבחנה בין מקרה שבו הורמה תרומה לגוף ציבורי ובין מקרה שבו עובד הציבור קיבל טובת הנאה אישית ? אכן, בשני המצבים, יואשמו בעבירת קבלת השוחד לפי סעיף 290 לחוק העונשין . אך ,האם לא קיים שוני מהותי ביניהם ? שכן, מן האחד נודף ריח הבצע והשחיתות כי מעל באמון הציבור לצורך קידום אינטרסים פרטיים ואילו האחר השתמש בדרכים אסורות, לצורך קידום אינטרסים ציבוריים, ובשל כך נמצא אשם. אולי לא צריכה להיות זהות בין עונשו של עובד ציבור המשתמש ומנצל את מעמדו, תפקידו וכוחו לצורך הפקת רווחים בלתי כשרים לטובתו שלו או לטובת מקורביו, לבין עונשו של עובד ציבור שכל מעשיו מקורם ברצון לקדם אינטרס ציבורי אחר? וייתכן שנדרש מדרג עונשי?

היסטוריה מושגית: הביטוי "צווארון לבן" השתרש כבר במאה העשרים. ביטוי זה ניתן לאנשים שעובדים במערכת הציבורית ומבצעים עבירות שקשורות בפעולתם הציבורית ,וכמו כן לאנשי עסקים שמבצעים עבירות על מנת "לשמן" או לזרז את העסקים שלהם.

הגדרה קרימינולוגית: עבירת הצווארון הלבן היא: " עבירה של אדם מכובד ,בעלמעמד חברת

גבוה ,במהלך עיסוקו המקצועי".

Edwin H. Sutherland ראש האגודה הסוציולוגית האמריקאית, פרסם את מאמרו המקורי"White Collar Criminality"

."אמנם, עוד לפני צאת מאמרו של סאתרלנד ,הופיעו שני מאמרים נוספים, העוסקים אף הם בתופעה דומה לזו שעוסק בה סאתרלנד , ואולם מאמרו היה זה שטבע את הביטוי "צווארון לבן" והחדירו לשיח הקרימינולוגי של התקופה". .

עבירות ה"צווארון הלבן":נתפסות בעיני רבים כעבירות קלות, הן מפני שרמת הסלידה להם רוחש הציבור מועטה והן מפני שעברייני צווארון לבן מוצגים כאנשים נורמטיביים וג'נטלמנים. לעתים דווקא מעשי עבירה כאלה זוכים בבתי-המשפט ליחס מקל ופשרני אף שנזקם לכלל, למשק ולכלכלה ולאמון שהציבור רוחש למערכות המשק והשלטון, הוא רב ביותר.עבירות ה"צווארון הלבן" מוצאות את ביטוין במגוון רחב של תחומים: עבירות מס, הלבנות הון, עבירות שוחד, עבירות כלכליות ועוד.. המאפיין המרכזי של כל עבירות אלו שהם נעשות ללא כל אלימות ובצורה ג'נטלמנית.בית-המשפט עמד לא אחת על הפער הקיים בין ההכרה הברורה כי מעשים של פגיעה בגוף וברכוש הינם עבירות שמתחייבת בגינם ענישה חמורה כדי להרתיע מפני סיכון שלום הציבור וביטחונו, לבין מידת הסלחנות הננקטת לא אחת ביחס לעבירות כלכליות של צווארון לבן, שנזקן לפרט ולציבור הרחב הינו רב ביותר.לעתים דווקא מעשי עבירה כאלה זוכים בבתי-המשפט ליחס מקל ופשרני אף שנזקם לכלל, למשק ולכלכלה ולאמון שהציבור רוחש למערכות המשק והשלטון, הוא רב ביותר. לעיתים,נוצר יחס בלתי הולם בין הענישה המוטלת על עבריין הנאשם בפריצה וגניבת רחוב, לבין ענישה הנגזרת על נאשם רב-מעללים, הגוזל מיליונים מכספי ציבור תוך הפרה עמוקה של חובות נאמנות ומוסר בסיסיים. בית-המשפטעמד לא אחתעל הצורך להחמיר בענישה בעבירות כלכליות הפוגעות בציבור הרחב בהקשרים שונים:"ידעו נא עברייני הצווארון הלבן, כי 'צווארונו של עושה העבירה הזו אינו 'לבן', והריהו כצווארונו של כל פורץ ושודד, שהאחד שודד את קופתה של המדינה, והאחד שודד את קופתו של הפרט'..."סלידה מוסרית מעבריינות צווארון לבן ושוחד נובע מזעם רב כלפי עבריינים בעלי ממון. הלך-רוח זה מתגלה תדיר בפסיקה, בהתבטאויות של תובעים פליליים ובדעת הקהל.להלן מספרהתבטאויות שיפוטיות חריפות:

בעניין צור קובע בית-המשפט העליון כי: "עבירתו של בעל הצווארון הלבן, המקפיד על ניקיון בגדיו ומזניח ניקיון-כפיו, חמורה פי כמה מעבירה הנעברת על-ידי בור ואביון".

בעניין רפאל לוי קבע השופט דב לוין, ברוח זאת, כי :"אנשי ציבור ועברייני צווארון לבן בדרך- כלל, כאשר הם נתפסים בקלקלתם, מובאים למשפט ונדרשים לתת את הדין על מעלליהם, מוצאים עצמם פגועים, מושפלים ומבוזים. אולם אין להם אלא להלין על עצמם, שכך אונה להם, שהרי דווקא מהם מצפים, שבאישיותם, בהתנהגותם ובדרך חייהם ישמשו אות, דוגמא ומופת לאחרים.

כגודל האמון הניתן בהם כן גדולה האכזבה, כאשר הם מועדים ומתדרדרים. ככל שהם ראויים לתודה ולהערכה על פעולות חיוביות שעשו למען הכלל, כך הם ראויים לגינוי ולסלידה, כאשר הם מנצלים לרעה את המעמד, את האמון, את הסמכות"

האם השוחד נחשב עבירת הצווארון הלבן ? עבירות הצווארון הלבן, בהכללה גסה, עוסקות בהפרת חובת הנאמנות, בהפרת חובת האמון. הדגש הוא על מעמדו החברתי הגבוהה של העבריין,העבירה היא חלק מעיסוקו המקצועי.כלומר, העבירות של החזקים והעשירים בחברה . ובמסגרת זו נכללים נזקי השחיתות השלטונית, הקשרים הלא ראויים בין הון ושלטון וכו' למעשה, עברייני הצווארון הלבן מתנדנדים בין מחנה הטובים למחנה הרעים, רגליהם דורכות בשני המחנות.

אמנם, קודקס פלילי מתאר בדרך כלל עבירה שלא על-סמך עושה העבירה, מיקומו החברתי או "צבע צווארונו". קודקס פלילי בדרך כללמתאר עבירה על יסוד התנהגות מסוימת. שכן ,הוכחת קיומה של ההתנהגות היא זאת שנדרשת כתנאי להרשעה. אך, ניתן וצריך לשייכה למשפחת עבירות הצווארון לבן. ומכלל עבירות צווארון לבן אעבור לפרט- שוחד!

לינק למצגת אקדמית בנושא שוחד ב-99 שח

ביבליוגרפיה לדוגמא (בעבודה האקדמית כ-20 מקורות אקדמיים באנגלית ובעברית) 

אבינועם מ'. המשפט האזרחי והמאבק בשחיתות. הוצאה אקדמית נבו (2020)

מאור אבן חן עבירות השוחד (הוצאת לשכת עורכי הדין, 2018).

בן כספית נתניהו – ביוגרפיה, הוצאת ידיעות ספרים (2018)

רוני רוזנברג המחדל במשפט הפלילי" הוצאת נבו 

מרדכי גילת קללת דרעי, הוצאת כנרת זמורה ביתן

E.H. Sutherland White Collar Crime  (New-York) P 23