‏290.00 ₪

תוכן עניינים

מבוא 

"נהג מונית" 

האל החדש של האנרכיה 

טיילר דרדן מציב אותנו בפני העובדה שגם אם לא "רצחנו את אלוהים"

"אפוקליפסה עכשיו" 

כפילות ארורה 

רצח אב 

ביבליוגרפיה 

לפי רעיה מורג, מלחמת וייטנאם שינתה את מעמדו של הגבר הלבן בתרבות האמריקאית, הפכה אותו למובס ומושפל, גבר שחווה טראומה קשה של איבוד אב וקריסת מערכת הערכים הפטריארכאלית שהאב מסמל. כשהחייל שב, מובס ואבוד, הוא מוצא כי אחיו לנשק אינם נוכחים עוד, מה שמורג מגדירה כקריסת הסדר האחאי. החייל נותר לבדו עם הכאב ועם הבדידות, רווי אלימות, בלי יכולת לתקשר עם המשפחה או עם נשים. הוא מגלה כי השבי הוא בבית ולפעמים הוא בוחר לחזור לביתו האמתי (למשל "אפוקליפסה עכשיו" ו״צייד הצבאים"), במקרים אחרים הוא משתגע - לא יכול עוד לחשוב על עצמו כאדם ("בירדי" למשל). כשהלוחם בוחר להישאר בביתו הישן (ארה״ב) הוא "נהג מונית": גבר אלים ללא אב, ללא חברים, ואין הוא יכול לקיים קשר אינטימי לא עם איש ובוודאי לא עם אישה.

בתחילת שנות האלפיים עוד מופיע הגבר הלבן המובס על הבד, כעת כמי שוויתר על גופו לטובת ערוצי הקניות והפרונו - הדמות הראשית בסרט "מועדון קרב". הגבר המפורר נכנע בשמחה לשיגעון נוסח טיילר דרדן (׳׳מועדון קרב"), שהוא גלגולם של קורץ ("לב האפלה" "אפוקליפסה עכשיו") - מרסו ("הזר") - טרוויס ("נהג מונית").

גיבורי הסרטים "אפוקליפסה עכשיו", "צייד הצבאים" ו"מועדון קרב" מסמלים יחסים מורכבים בכמה רבדים: בין המודע ללא מודע, בין אב לבנו, בין הציד לניצוד, השובה לשבוי, בין הגברי לנשי, בין הטבע לעיר, בין אלימות למיניות, ביני לבין האחר, בין האח לבין הזר, בין פרצופי השקרי למסכה האמיתית. דומה כי העידן הפוסט-מודרניסטי מאופיין בכפילות בלתי אפשרית ובלתי ניתנת לגישור - המתאימה במיוחד לייצוג הגיבור הפוסט־טראומטי.

טרוויס, חייל שחזר מהמלחמה בווייטנאם, לאחר התנסות כשבוי ככל הנראה, הוא דמות רוויית אלימות. טרוויס הוא אדם בודד בלי אב, בלי חבר, משולל כל יכולת לקיים יחסים אינטימיים כלשהם. טרוויס (לפחות ברבדים הגלויים), הוא הדמות שארה"ב בוחרת להגדיר כגיבור החדש שלה (טרוויס נעשה לגיבור אחרי מסע הנקם המטורףמשיחי שלו)- האדם שניקה את ניו יורק מזוהמה. אך למעשה, טרוויס, שהוא תוצר מובהק של תרבות אמריקנית, בסה"כ מעוניין במעט דם על מנת לחוש שוב בבית. טרוויס אינו מעוניין לטהר את הזוהמה מהעיר הוא רוצה לשמר את הזוהמה הפנימית שבתוכו, לשמר את הזרות, המציצנות, השונות, המיניות המעוותת והאלימות. ברור אפוא כי במקרה של טרוויס המציאות הפוסט-טראומטיתמשיחית השתלטה לחלוטין על השיח הלא מודע.

טרוויס יתום מאביו ומאמו, הוא רוצח פסיכופת. טרוויס מנסה אמנם להחיות את גופו ולהחזיר לעצמו את תחושת המסוגלות, אך כאשר הוא עושה זאת הוא אינו עושה זאת כדי להחלים אלא מתוך כרוניקה של פסיכו-פתולוגיה, זהו תהליך של קיבוע הפתולוגיה. טרוויס עושה הכול כדי לקדש, להעצים, להחצין ובעיקר לקבע את הרבדים הלא מודעים: האלימות, הזרות, המשיחיות, המיניות המעוותת והתיעוב העצמי

ביבליוגרפיה לדוגמא (בעבודה האקדמית כ-20 מקורות אקדמיים באנגלית ובעברית) 

דוד גורביץ', פוסטמודרניזם, תל אביב

רעיה מורג, הגבר המובס, תל אביב

John Hellman, "Vietnam and the Hollywood Genre Film: Inversions of American Mythology in The, Deer Hunter and Apocalypse Now", American Quarterly 34, no. 4