‏99.00 ₪

סרטו של קווינטין טרנטינו ממזרים חסרי כבוד אינו סרט שואה על פי ההגדרה היבשה של המונח. הוא איננו מתרחש במחנה ריכוז, אינו מתמקד ביהודים שנמצאים במחבוא, ואינו מתחקה אחרי תהליך קבלת ההחלטות שהוביל ליישום "הפתרון הסופי." נהפוך הוא, טרנטינו שוב ושוב התייחס לסרט כאל יצירה על מלחמת העולם השנייה. אך די בעובדה שהדמויות הראשיות בסרט הם יהודיה צרפתייה, שנמלטה ממוות ומתכננת מסע נקמה נגד מי שרצחו את משפחתה, קבוצה של חיילים יהודים-אמריקאים המבקשים לנקום בנאצים, וקולונל גרמני שכינויו "צייד היהודים" - כדי לקבוע שיש לראות את הסרט בקונטקסט של השואה. לו רצה טרנטינו להתמקד באלמנטים הצבאיים של הסרט, הוא היה יכול למקם אותו על רקע הרזיסטאנס הצרפתי, ולא להדגיש את המוצא האתני של הדמויות הראשיות. תחת זאת,

בחר טרנטינו לפתוח את סרטו בסצנה שהיא בבחינת הצגת תכלית מתוחה: יהודים צרפתים המסתתרים במחבוא נחשפים ומוצאים להורג בו במקום.

למעשה הסרט גם איננו יצירה קונטרה-פקטואלית, לא מהסוג האקדמי ואף לא מהסוג של המשחקים האינטלקטואליים של "מה היה קורה אילו....", וזאת למרות שהוא מזכיר את האירוע הקונטרה-פקטואלי המפורסם של ההתנקשות בהיטלר, ואפילו עושה לו דרמטיזציה. טרנטינו אינו מנסה לענות על השאלה "מה היה קורה אם ההיסטוריה הייתה ממשיכה בנתיב חלופי": האם המלחמה הייתה מסתיימת מוקדם יותר? האם היה איש אחר מצליח למלא את תפקיד הפיהרר? האם מספר הנספים היה קטן יותר? טרנטינו כלל אינו דן בשאלות אלו במסגרת הסרט. ואין ספק כי איננו מעוניין לדון בשאלות כגון מערכת היחסים שבין היסטוריה וזיכרון, או התפקיד של החלטות אנושית ביצירת שינויים היסטוריים. לו היה טרנטינו ממקם את אותו קו העלילה של הנקמה האלימה - על קיתונות הדם, מחסניות הכדורים, והקריצות הקולנועיות - על רקע תקופה אחרת בהיסטוריה, אין ספק שההתקבלות של הסרט הייתה שונה לחלוטין. אינני זוכר שמישהו ביקר את הסרטים בסדרה להרוג את ביל על שום ייצוגם הבלתי מדויק של טקסי נישואין. אך הבחירה של טרנטינו בשואה, והעובדה שנטל לעצמו "חירות ספרותית" דווקא ביחס להיסטוריה הזו - הם שהעלו תגובות מעניינות, ולעתים אף מפתיעות, שמציבות שאלה חדה יותר מזו שעלתה בעקבות סרטי שואה מעוררי מחלוקת קודמים: האם השואה יכולה להיות חומר הגלם ממנו מרכיבים בדיון?

המאמר הנוכחי סוקר את הדיון סביב הסרט על -ידי התחקות אחרי ההתקבלות הביקורתית שלו, שהייתה סוערת במיוחד בארצות-הברית ובאופן

מפתיע למדי (לפחות עבורי) גם בגרמניה. אי לכך, אני מתמקד בשני מקרים אלו של התקבלות, ובדיונים האתיים שהסרט עורר בכל אחד מהם. לאחר מכן, אני פונה לתופעה ששרדה מעבר לדיונים של מבקרי הסרטים, ובודק את האופן שבו סרט זה הצית את דמיונם של הצופים, שממשיכים לפתח קווי המשך לעלילה השאובים מהסיפור של טרנטינו, ומדמיינים אותו מחדש (תופעה שידועה בשם "ספרות חובבים," או בשמה האינטרנטי הנפוץ, fanfiction).

 הישר מארץ הקולנוע: ההתקבלות האמריקאית של ממזרים חסרי כבוד

עם שחרורו בארצות-הברית, זכה הסרט ממזרים חסרי כבוד להצלחה מסחררת הן במכירת הכרטיסים והן אצל מבקרי הקולנוע. הסרט זכה לציונים מרשימים באתר הידוע Rotten Tomatoes המרכז ביקורות סרטים הן של מבקרי קולנוע מקצועיים והן של צופים: 88% מהמבקרים ו-87% מהצופים דרגו את הסרט כ-׳׳מדליק.׳׳¹⁰ הכנסות הסרט בארצות-הברית בשנת 2009 הסתכמו במעל 120 מיליון דולר, דבר שהציבו אותו במקום ה-25 ברשימת כלל הסרטים, ובמקום השני מקרב הסרטים המוגבלים לצופים מעל גיל 17 (אחרי הסרט בדרך לחתונה עוצרים בווגאס). נכון למועד יציאתו לאקרנים, היה זה סרטו הרווחי ביותר של טרנטינו.¹¹ אך למרות שמקטרגי הסרט הם במיעוט, יש

ביניהם כמה ממבקרי הסרטים החשובים ביותר הפועלים כיום. מעבר לכך, המחאה שהשמיעו כנגד היצירה התאפיינה בנמרצות ראויה לציון.

ביבליוגרפיה לדוגמא (בעבודה האקדמית כ-20 מקורות אקדמיים באנגלית ובעברית) 

Susan Sontag, "Fascinating Fascism," The New York Review of Books

Kim Newman, "Inglourious Basterds," Sight & Sound 19