‏290.00 ₪

שאלת המחקר:

כיצד בא לידי  גיבוש הזהות הדתית בהתבגרות?

תוכן עניינים

מבוא.

גיבוש זהות.

תפקיד הספק בגיבוש זהות האני. 

תפקיד החברה והחינוך. 

גיל ההתבגרות, בני נוער ועולם הפנאי שלהם.

מאפייני החיפוש אחר האני. 

הפכפכות וקיצוניות.

טבעיות ואמיתיות.

צורך בגבולות

קשר עם הבוגר

צורך באותנטיות

זהות דתית וזהות האני.

מרכיבי הזהות הדתית.

מרכיבי הזהות הדתית

 מפגשים מכוונים עם נוער "לא דתי" או "דתל"שים.

 סיכום

ביבל' 

מקבילים בין שלוש רמות של שימוש תיאורטי במושג זהות לבין תפקידי הדת: הזהות השיתופית, החברתית והאישית-פסיכולוגית.

רק מיעוט קטן של מאמינים בחרו בזהותם הדתית. לדעתו רוב, האנשים מגלים די מוקדם בחייהם שהם שייכים לקבוצה מסוימת. השתייכות זו הופכת להיות ממשית וקשורה בהתנהגויות בהמשך. לדעתו, רוב האנשים אינם מאמינים במערכת אמונות דתיות. רוב האנשים חברים בקבוצה דתית (קתולית, מוסלמית ואחרות) מתוקף לידתם בקהילה והבחירה היחידה העומדת לפניהם היא: האם ילכו בעקבות המסורת או לא. רוב האנשים מגלים להפתעתם שהם רכשו מערכת אמונות הקשורה לאותה זהות אליה נולדו. רק אנשים שבחרו להמיר את דתם הם אנשים, שלדעת בית הלחמי, בחרו את זהותם הדתית[1].

חלק ניכר מהמתבגרים אינם מקיימים כל דיאלוג פנימי עם עצמם בנושא זהותם הדתית.

ישנה אבחנה בין "מידע נבחר" הקשור ל"זהות נבחרת" לבין "מידע מדיד" הקשור ל"זהות מוצבת". מידע נבחר הוא תהליך שבו, כתוצאה מבחירות בתחומים רבים, מקבל האדם מידע על עצמו, על בחירותיו ועל תוצאות הבחירה. מידע נמדד הוא המידע של האדם על עצמו בכל התחומים שבהם אין הוא יכול לבחור. מידע מדיד הוא תוצאה של בחינה והגדרה. מרכיבים מדידים של זהות האני מספקים תוכן ייחודי למרכיבים הנבחרים של זהות האני. במילים אחרות, הדרך שבה האדם מטפל באספקטים שונים של האני, שאין לו שליטה עליהם (זהות מוצבת), משפיעה על בחירתו באותם אספקטים שהבחירה בהם אפשרית (זהות נבחרת).

בדרך דומה ניתן להתייחס לגיבוש זהות דתית על ידי מתבגר הגדל בחברה דתית. משפחתו של המתבגר, חינוכו וקבוצת השווים אליה הוא שייך הינם חלק מהזהות המוצבת שלו. ספקותיו, תהיותיו ואמונתו הינם חלק מהזהות שהוא גיבש אותה בעצמו, הזהות הנבחרת. אם לא יאפשרו למתבגר להתלבט, הוא עלול להיות במיצב סגירות מוקדמת. במקרה כזה תהיה דתיותו, במקרה הטוב, חלק מזהותו המוצבת ובמקרה הפחות טוב, הוא ימרוד ויבחר בזהות שאינה דתית.

קשה לראות את הזהות הנבחרת בהקשרה האמוני. בהתאם לכך, הזהות הדתית של רוב האנשים אינה עניין של למידה אמיתית או אימוץ, אלא של מיקום או ריבוד חברתי. לדעתו, רוב האנשים הם בעלי מעורבות דתית נמוכה. לעומתם, מתגיירים או חוזרים בתשובה הם אנשים בעלי מעורבות דתית גבוהה. לדעת בית הלחמי, רוב המתבגרים הדתיים נמצאים במיצב סגירות מוקדמת בזהותם הדתית, כיוון שדתיותם היא חלק מזהותם המוצבת ולא תוצאה של בחירה לאחר מורטוריום.

ניתן, לדעתי, לקבל את דבריהם של בית הלחמי וועקנין רק לגבי חלקים שונים בעולם המערבי, ובכללם חלקים של החברה הישראלית. המצב בקרב חלק גדול של המתבגרים הדתיים בישראל שונה. במחקר מוקדם נמצא קשר חיובי ומובהק בין זהות אמונית לרוב הממדים של זהות האני ולציון זהות האני הכולל. מאות ראיונות עם מתבגרים שהתחנכו בחינוך הממלכתי-דתי, ובכללם מאות ראיונות עם מתבגרים ש"חזרו בשאלה", מוכיחים את העיסוק האינטנסיבי בשאלות אמונה ואת מרכזיות האמונה בזהותם של המתבגרים הדתיים והדתיים לשעבר.

תמיכה נוספת לעמדה זו 98% (!) מנערים דתיים בתיכון טענו שהדת חשובה או חשובה מאוד לחייהם. [

ביבליוגרפיה לדוגמא (בעבודה האקדמית כ-20 מקורות אקדמיים באנגלית ובעברית)

[1] קוהוט ה' (2023) האנליזה של העצמי: גישה שיטתית לטיפול הפסיכואנליטי בהפרעות אישיות. הוצאת משכל

[2] רם אורי, הסוציולוגיה הישראלית. הוצאת מכון בן גוריון, אונ. בן גוריון (2023)

[3] פולנד ו' (2023). על אינטימיות ונפרדות. הוצאת משכל , תל אביב