טיול התרמילאים, או כפי שהוא מכונה לעתים קרובות 'הטיול הגדול', שעורכים צעירים לאחר השירות הצבאי, הפך לתופעה חברתית משמעותית בחברה הישראלית. על-פי הערכות של משרד החוץ ושל הרשות הלאומית למלחמה בסמים ובאלכוהול, כחמישים אלף ישראלים יוצאים מדי שנה לטיול, בעיקר למזרח הרחוק ולדרום אמריקה. מחקרים מצביעים על שיעור גבוה מאוד של שימוש בסמים בקרב תרמילאים, בהשוואה לשאר האוכלוסייה, ואפילו בהשוואה לצעירים בני גילם שלא יצאו לטיולים שכאלה.

 

אנתרופולוגים מציינים, כי הטיול עבור הצעירים מהווה כעין 'טקס מעבר' בין גיל ההתבגרות לבגרות. לדעתם, התרמילאים הצעירים מצויים במהלך הטיול במצב מורטורי (דחיית חובות חברתיים, המוטלים על המבוגרים). חלקם משווים את הטיול לצליינות חילונית, המקבילה לצליינות הדתית. 'הצליין החילוני' הוא תרמילאי  הפוקד מקומות  שהפכו קדושים עבור התרמילאים, והביקור בהם הפך לחובה ולחוויה. חלקם של מקומות אלו הפך למובלעות בעלות צביון ישראלי. יש הרואים בטיול אמצעי לבריחה ולהתנתקות מהחברה הישראלית, הנתפסת כתובענית ולוחצת, ויש המציינים, כי הטיול מהווה אמצעי לבחינת ערכי החברה וכאתגר.

 

במהלך הטיול משתייך התרמילאי הצעיר לתרבות התרמילאים, וזו כוללת נורמות חדשות, שפה ייחודית, מנהגים וטקסים. השימוש בסמים, ובעיקר בתוצרי הקנביס (חשיש ומריחואנה), נחשב לנורמה מקובלת. כלפי הסוטים מנורמה זו מופעל לחץ חברתי. מיסוד המסלול של תרמילאי והפיקוח החברתי המופעל עליו, הופכים את החוויות הייחודיות האופייניות לטיולו לחובה. בחלק מהאתרים שהתרמילאים 'חייבים' לפקוד אותם או 'לעלות אליהם לרגל', רווח גם השימוש בסמים, ביניהם גואה ומנאלי בהודו, קופאנגן בתאילנד וקולומביה בדרום אמריקה. על מידת השימוש בסמים בקרב התרמילאים תעיד גם שפת התרמילאים הייחודית, המשופעת בכינויים של סמים לסוגיהם, בכינויים של איכויות סמים, בכינויי כמויות ובכינויי מקומות  שבהם אפשר למצוא סמים בטיול.

 

 

בטיול התרמילאים חשופים המטיילים הצעירים למגוון של סמים, שחלקם מיוצר או גדל בארצות היעד וחלקו מוברח לאתרי הטיול על-ידי תרמילאים ועל-ידי בלדרים מקצועיים וסמי-מקצועיים.  השימוש בסוגי הסמים השונים נעשה, לעתים, בהתאם לזמינותם ולנגישותם במקומות הטיול, למחירם הזול ולאיכותם.

 

אחד הסמים הדומיננטיים, שבולט בהעדרו בקרב התרמילאים הישראליים הוא ההירואין. חלקם מתנסים בעישון אופיום (החומר הגולמי שממנו מפיקים הירואין), בעיקר בטרקים בצפון תאילנד ובהודו, או בשתיית 'תה אופיום' בלאוס, אבל מעטים מאוד מתנסים בהירואין. עובדה זו אינה מובנת מאליה, לאור גידולו האדיר של פרג האופיום, ייצור ההירואין ממנו, זמינותו ומחירו הנמוך, יחסית, במדינות היעד של התרמילאים, בעיקר בדרום מזרח אסיה וגם בקולומביה.