‏290.00 ₪

שאלת מחקר

מהם הגורמים להחלת הליכי שיקום חברה והעדפת הבראה ושיקום על פני פירוק?

תוכן עניינים

מבוא. 3

שאלת מחקר. 4

התפתחות המצב בישראל בשנים האחרונות מבחינת שיקום חברה והמבחנים לשיקום. 5

מבחנים לחדלות-פירעון של חברה. 8

הגנת הנושים בדיני חדלות-פירעון של חברה. 8

העברת השליטה בנכסים. 8

המעבר להליכי גבייה קולקטיביים. 8

הקשר בין העברת השליטה בנכסים לבין המעבר להליכי גבייה קולקטיביים. 9

ההליך המשפטי של הליכי הגבייה הקולקטיביים. 10

חלופת הפירוק מול חלופת השיקום. 12

מבחנים לבחירה בין חלופת הפירוק לבין חלופת השיקום. 12

מבחנים וקריטריונים פירוק לעומת שיקום. 13

דיני החברות, פשיטת רגל וחדלות פירעון לפי חוק בישראל. 14

תיקון 18 לחוק החברות - מינוי מומחה חיצוני לבחינת הסדר חוב. 15

תיקון 19 לחוק החברות- פשרה או הסדר לצורך הבראת חברה תוך פירוט הפרוצדורה הנדרשת לביצוע הליך ההבראה. 15

שחרור ערבים מערבותם לחברה במסגרת שיקום החברה. 17

"דילמת הסיווג". 21

משפט משווה. 24

בריטניה. 24

הדין האמריקאי 25

הפסיקה האמריקאית. 27

ביקורת על הדין המצוי ודין רצוי בעניין מבחני שיקום חברה. 29

סיכום. 30

ביבליוגרפיה. 31

הצידוק לקיום של דיני חדלות-פירעון הייתה עד עתה בחזקת שאלה ללא מענה. הספרות מדגישה גם בימינו את הסתירה הקיימת בין התפיסות המקובלות הקיימות בענף האינסולוונטיות של החברה. יחד עם זאת, מבט יסודי יותר בגישות המצויות בענף חושף שהן בד"כ יוצאות מנקודה אחת שהיא: האכיפה החוזית של הסכמים לפירוק החברה נושאת את התועלת המצרפית, גם גישות חברתיות הדורשות רמה גבוהה יותר של חלוקה נוספת של רכוש החברה לא מתנגדות להנחה זו הנוגעת לתועלת של אכיפת הסדרים קודמים, אולם הן מדגישות חישובים נורמטיביים והצדקות הנוגעת צדק חלוקתי וערכי שיקום.

הבעיה הנוגעת למטרות דיני הפירוק והשיקום לא הגיעה לכדי פיתרון. הספרות מדגישה את המתח וחוסר המסוגלות להסדיר את הגישות המקובלות השונות של מערכת הדינים של חדלות-פירעון. הספרות שמה דגש בעיקר על המתח שבין תיאוריות כלכליות, הממרכזות את דיני הפירוק והשיקום בכדי להשיא את שווי הפירעון למלווים במקרה של חדלות-פירעון, לבין תיאוריות חברתיות, ששמות דגש על השווי החברתי והשיקומי (rehabilitation) של הדין. בצורה טבעית, הדינים המוגדרים הנובעים מכל אחת מהגישות שונים באופן מוחלט, ונדמה שההכלאה שנוצרה עם השנים בדין הפוזיטיבי היא בעצם בליל ללא משמעות ברורה של התיאוריות השונות[1].

אולם הרהור עמוק יותר על התשתית הנורמטיבית של דיני הפירוק והשיקום חושפת הנחה אחידה לפיה פועלות הגישות של דיני הפירוק והשיקום: התפיסה של מצרף הגישות היא שהתחייבויות מרצון אפקטיביות באופן תמידי, כך שחישובי תועלת מצריכים התערבות מצומצמת של הדין בתכנים שלהן. כלומר, נקודת המוצא של הגישות הקיימות היא שהחוזים שהחברה מפיקה עם צד שלישי וגם החוזים שיוצרים המשקיעים של החברה בינם לבין עצמם מהווים חיבורים יעילים, משמע, כאלה המביאים לכלל היעילות של הצדדים.

במידה והדין מבקש לקדם את התועלת הכלכלית, תפיסה זו יוצרת 2 עקרונות מקובלים: הראשון מתייחס לכך שעל הדין להימנע ככל האפשר מלהתערב בקשרים החוזיים. גם מתוקף הפירוק והשיקום, הדין צריך להימנע ככל האפשר מלשנות את הזכויות הקבועות שהצדדים ניסחו. לפי העיקרון השני, תשובות המתקבלות בהבנה מועילות יותר מכאלה שמערכת המשפט קבעה. לכן, הדין צריך להתחשב בהסכמה שהתקבלה ע"י הצדדים גם באשר למקרה של חדלות-פירעון. בצורה זו לדוגמא, אם הצדדים קבעו חוזים היוצרים שעבודים וחשפו את כוונותיהם לתת עדיפות לחלק מן המלווים, הדין צריך להתחשב ברצונם ולאכוף את הזכויות המועדפות של המלווים המוגנים.

החלק המעניין הוא שאלה התומכים בגישות כלכליות של דיני הפירוק והשיקום ואלה התומכים בגישות החברתיות מתבססים על תפיסה הקובעת שהתחייבויות מרצון אפקטיביות תמיד כפרט מובן. כשהגישות החברתיות של דיני הפירוק והשיקום מבקשות התערבות רצינית יותר של הדין בקשרים החוזיים בין הצדדים, הן מסתמכות על הערכות נוספות מלבד חישובי יעילות.

ישנם עו"ד היוצאים נגד החוק המצוי בטענה שאין בתיקונים המוזכרים לעיל פתרון לחברה בשיקום. אחד מאותם מבקרים הוא עורך דין ניר גולן שטען במאמר שפרסם שחברות הנמצאות בשיקום עיין פועלות לפי ההסכם החלקי של סעיף 350 לחוק החברות.

לדידו, בשל העדר חוקים מתאימים הפכה הדרך של שיקום חברה בישראל לבעייתית ומסובכת, חברות רבות שאפשר היה לשקם אותן במידה והיה בישראל חוק שיקומים כולל, לא מצליחות להתגבר על הקשיים העומדים בפניהן במסלולן לעבר השיקום הרצוי והן מתפרקות לפני שהצליחו להשתקם.

בדיני הפירוק אין מספיק, לטענתו של עורך דין ניר גולן, בכדי להתמודד עם הקשיים המורכבים הנוצרים לחברה בשיקום, קשיים אלה דורשים התייחסות ספציפית בחוק.

לדוגמא, קביעתן של הנחיות באמצעותן ניתן יהיה למנוע מנושה מובטח לקחת כונס מטעמו למכירת נכס מבוקש שאלמלא הוא אי אפשר יהיה להפעיל את החברה, יצירת הנחיות של דחיית מס ואף ויתור על חובות מס בכדי למזער את הפגיעה בנושים ויתר האנשים המעורבים בחברה. ישנה כברת דרך ארוכה. אך כל דרך מתחילה בפסיעה אחת, במצב הנתון זה יכול גם יעזור[1].

יזום הליכים: הבראה ס' 350, (א) הוצעו פשרה או הסדר בין חברה לבין נושיה או בעלי מניותיה, או בינה ‏לבין סוג פלוני שבהם, רשאי בית המשפט, על פי בקשה של החברה, של נושה או של בעל מניה, או של מפרק ‏אם החברה היא בפירוק, להורות על כינוס אסיפה של אותם נושים או בעלי מניות, לפי הענין, בדרך שיורה בית ‏המשפט. ‏

לא ברור מי יוזם את ההליכים כנראה נושה או בעל מניה או החברה, התקנות[2] כתוב במפורש ‏שגורמים אלו יכולים ליזום הליכים אלו. ‏

תנאי סף: בפק' החברות יש תנאי סף מי יכול לבקש פירוק חברה. (257,258) החוק שותק, וכך ‏גם התקנות. תזכיר, הצעת חוק לתיקון פקודת החברות (שקום חברות) התשנ"ה- 1995. הציעו ‏שביהמ"ש רשאי לתת צו הבראה לחברה אם שוכנע כי נתקימו כל אלא, ‏

‏1.‏  החברה חדלת פרעון, ‏

‏2.‏  ראוי להשאיר החברה כעסק חי כי יש סיכוי של ממש לשיקומה.‏

‏3.‏  שיקום החברה עשוי להטיב עם נושי החברה בשים לב לעלויות שבשיקום החברה.‏

התנאי הראשון "חדלות פרעון" מאמצים התנאי בס' 258 (3) [ללא (1)(2)] או חברה שעפ"י ‏הנסיבות קיים חשש ממשי שתוך זמן קצר מבקשת הבקשה, תגיע למצב של חדלות פרעון. ‏להקדים תרופה למכה, ‏

בארה"ב כשחייב מגיש את הבקשה אין תנאי סף, תמיד אפשר להגיש בקשה, גם לפירוק וגם ‏להבראה. כשנושה מגיש בקשה להליכים קולקטיבים דרישת סף, שהחייב הכללי לא משלם את ‏חובותיו בהגיע מועד הפירעון. גם להבראה וגם לפירוק. ‏

בישראל, יש שוני, בהצעת החוק של הליכי הבראה, יש תנאי נוסף גם אם החברה לקראת חדלות ‏פרעון, ההנחה המובלעת שבדרך כלל זה בקשה של החייב- החברה. ‏

למה בכלל צריך תנאי סף כשהחייב מבקש הבראה, החשש לניצול לרעה מצד החברה, הליך ‏הבראה כולל הקפאת חובות, וכך יהיה למקלט מפני נושים, מקלט זמני, וזה כלי טקטי נגד ‏הנושים.

ביבליוגרפיה לדוגמא (בעבודה האקדמית כ-20 מקורות אקדמיים באנגלית ובעברית) 

ש' לוין, א' גרוניס פשיטת רגל (מהדורה שניה, תשס"א).

T. H. Jacksony, The logic and limits of bankruptcy law

W. M. Collier On Bankruptcy 15^th ed. Revised, Alan N. Resnick & Henry J. Sommer, Editors-in-Chief