‏290.00 ₪

שאלת המחקר

כיצד בא לידי ביטוי הדיאלוג החינוכי בכיתה ?

תוכן עניינים

מבוא. 

דיאלוג ספרותי 

התקופה המודרנית עד ימינו 

דיאלוג אפלטוני 

דיאלוג אגליטרי 

חינוך לדיאלוג:. 

עקרונות החינוך הדיאלוגי

היערכות המורה להוראה דיאלוגית

על ההיערכות המוצעת של המורה

דיאלוגיות בשיח הכיתה

מהן תכונות של שיח הכיתה?

עמדה דיאלוגית של מורה כלפי תלמידים

מסקנות

עקרונות ההנחיה של דיאלוג

דיון בהערכה

ביבליוגרפיה

דיאלוג פירושו ביוונית: דו שיח- DIALOGOS

האנציקלופדיה העברית (לייבוביץ) מגדירה דיאלוג: "תהליך של חשיבה משותפת, וזו כרוכה בהבנה הדדית, הבאה לידי ביטוי בדרך של הסכמה, או בדרך של התנגדות מנומקת. שיחה ללא הבנה הדדית אמיתית אינה ראויה להיקרא בשם דיאלוג.

הדיאלוג הוא צורה של ניהול שיחה המתקיימת בין שני משתתפים ויותר. הדיאלוג פותח כשיטה בידי הפילוסוף היווני אפלטון, שהאמין כי באמצעות הדיאלוג אפשר להגיע לחקר האמת, תוך חיפוש דרך ומציאת הסבר מעמיק למושגים.  שיטה זאת יושמה כשיטה חינוכית בימי הביניים. התלמידים ניהלו שיחות בינם לבין עצמם, עם מוריהם, במטרה להגיע להישגים לימודיים.  (גלבוע). הדיאלוג שימש דרך להשגת ידע שהועמד לביקורת באמצעות הדיון. הוא שימש אמצעי לפיתוח החשיבה (גלבוע).

מרטין בובר (כהן ) שנחשב לאחד מאבות "הפילוסופיה הדיאלוגית",  רואה בדיאלוג התייחסות אמיתית  שמחייבת מאמץ וכוח של שני השותפים בדו שיח, בזיקה של "אני ואתה", לבניית הקשר ביניהם, כסובייקטים שווים.  תנאי הכרחי דיאלוג הוא ראיית ה"אתה" במרכז ולא רק ה"אני".  הגילוי והחקירה חייבים להיות משותפים באופן דמוקרט ושוויוני כדי לאפשר  לאחר לתת משמעות אישית ללמידה.

קרון תמר, מביאה את דברי בובר בתשובה לשאלה "מהו האדם"? שייחודיותו של האדם אינה תבונה אלא ביכולתו להיכנס לדיאלוג  עם זולתו שבו מכיר אדם אחד "באחרותו" של האחר, ושהאחר נפרד ומיוחד לעצמו. מצב דיאלוגי יכול להתפתח מתוך מצב של ריחוק, של נפרדות וגבולות ששני הצדדים מכירים בהם, המרחק הוא תנאי מוקדם ובסיסי לקשב.  וכשמתקיים דיאלוג בין שני אנשים או יותר נוצר משהו ביניהם, שהוא יצירה חדשה ומשותפת.

לא כל שיחה היא דיבור דיאלוגי.  כשאדם פונה לרעהו ומדבר לשם עצמו הוא מקיים מונולוג. או כששיחה מתנהלת "לסדר עניינים" לשם התכלית הרי היא "שיחה".

בובר רואה בדיאלוג גשר בין המושג "סובייקט" ל"סובייקט"

רון צילה, עורכת השוואה בין בובר לפרנקשטיין בהתייחסותם לדיאלוג. בובר  דן בדיאלוג של "אני ואתה", ואילו פרנקשטיין מתייחס לדיאלוג ומתעמת איתו.  הש"Vאני - וה"לא אני - כולל אתה" מתפקדים כאובייקט וסובייקט בו זמנית.  בובר דן בדיאלוג מנקודת מבט פילסופית-סוציולוגית, ואילו פרנקשטיין בו בו מנקודת מבט פילוסופית- פסיכולוגית.  בלשונו של פרנקשטיין: "רק אם אני בהיותי  סובייקט מסוגל להיות אובייקט של אחר , קיימת התייחסות והוויה דיאלוגית אמיתית".

אחד ממאפייני הדיאלוג האמיתי, כפי שיאר בובר, מובא בידי ד"ר קרון ופרופ' דסברג. "דיאלוג האמיתי אינו מתוכנן מראש, כל אחד מהמשתתפים מדבר אל חברו וקורא לתשובה בלתי צפויה, כשם שהיחס "אני ואתה" מתרחש באופן פתאומי ובלתי צפוי ואינו ניתן לחיזוי מראש ופתוח לתכנון, אלא רק ליצור עבורו תנאים מכינים". לדעתו הדיאלוג מתרחש במפגש ספונטני ופתוח, עם דינמיקה של התרחקות וקירבה כפי שמתרחשת באופן טבעי בין בני אדם. שני הצדדים יכולים להרחיב יחד את הקטע המשותף החדש שנוצר מהסיטואציה המשותפת. 

ביבליוגרפיה לדוגמא (בעבודה האקדמית כ-20 מקורות אקדמיים באנגלית ובעברית) 

תדמור, י'  חינוך דיאלוגי, בתוך: י' קשתי, מ' אריאלי וש' שלסקי (עורכים), לקסיקון החינוך והוראה (179-177) תל-אביב: רמות.

Phillips, Louise . The Promise of Dialogue: The dialogic turn in the production and communication of knowledge. pp. 25–26