על פי עקרונות היסוד של המשפט בישראל, לאזרחים הערבים יש אותן הזכויות והחובות כמו לשאר האוכלוסיות האחרות בישראל. אף על פי כן, מלבד האוכלוסייה הדרוזית, רוב ערביי ישראל אינם נקראים לשרת בצה"ל. זכויותיהם של אזרחי ישראל מובטחות באמצעות חוקי היסוד. אף על פי שבחוקי היסוד לא נכלל במפורש המושג "הזכות לשוויון", בית המשפט העליון פירש בעקביות את "חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו" וכן את "חוק יסוד: חופש העיסוק" כחוקים אשר מבטיחים את שוויון הזכויות לכלל אזרחי ישראל.

משרד החוץ מציין כי "הערבים הישראלים הם אזרחי ישראל ובעלי שוויון זכויות" וכמו כן כי "ההבדל המשפטי היחיד בין האזרחים הערבים והיהודים הוא לא על בסיס הזכויות, אלא על בסיס החובות האזרחיות. מאז הקמתה של מדינת ישראל, האזרחים הערבים פטורים משירות בצה"ל."^[30] הדרוזים והצ'רקסים מגויסים לצה"ל, בעוד ששאר האוכלוסייה הערבית בישראל משרתת רק בהתנדבות. רק מספר קטן מאוד של ערבים ישראלים בוחרים להתנדב לצה"ל.

שנות השישים מציינות את עלייתה של התנועה הספרטיסטית בקוויבק שביקשה לנתק את הפרובינציה מקנדה ולהקים מדינה עצמאית. פלג קיצוני של התנועה שכונה בשם החזית לשחרור קוויבק (Front de libération du Québec) אף נקט בפעולות טרור שונות להשגת מטרותיה. במשבר אוקטובר 1970 הגיבה הממשלה הקנדית באופן תקיף לאחר שנחטפו ג'יימס קרוס, הנספח הכלכלי הבריטי של קנדה, ופייר לאפורט, שר בממשלת קוויבק. בעקבות אירוע זה הכריז ראש הממשלה פייר טרודו על תקנות חירום והשלטונות עצרו מאות פעילים בקוויבק. בתגובה רצחו החוטפים את לאפרוט. הרצח עורר זעם רב בקוויבק, והביא למעשה לסופה של קבוצת הטרור.

בשנת 1976 הפתיעה קוויבק את העולם, כאשר מפלגת קוויבק בראשותו של רנה לווק זכתה בבחירות. המפלגה קראה להקמתה של קוויבק כמדינה עצמאית. בשנת1977 אישר הפרלמנט של הפרובינציה את "חוק ה-101" או "צו השפה הצרפתית", הקובע כי צרפתית תהא השפה היחידה הנהוגה במקומות ציבור. בשנת 1980 יזםרנה לווק ראש-מממשלת קוויבק משאל עם בו הבוחרים נתבקשו להחליט בשאלת העצמאות של הפרובינציה, אולם 60% מהבוחרים הצביעו נגד.

בשנת 1990 התרחש משבר אוקה על שליטה בקרקעות בין הממשל לבין האומות הראשונות.

ב-30 באוקטובר 1995 נערך משאל העם השני בקוויבק, שגם בו הצביעו הבוחרים נגד עצמאות, אם כי ברוב קטן יותר של 50.6% קולות.

ב-27 בנובמבר 2006 אישר הפרלמנט הקנדי חוק הקובע כי קוויבק היא "אומה בתוך קנדה המאוחדת". ראש ממשלת קנדה, סטיבן הרפר, הוא שגיבש את נוסח החוק, שזכה לתמיכת רוב מכריע של חברי הפרלמנט.