‏290.00 ₪

תוכן העניינים

1. מבוא................................................................................3

1.1 יחסיות תרבותית.............................................................3-5 

2. היחס בין דת למוסר......................................................... .5 

2.1 האם המוסר ישות עצמאית או תלוי בדת............................6-7

3. מות האלוהים..................................................................  7-9

4. מושג האלוהות הנוצרי....................................................    9

4.1. דרשת ההר...................................................................  9-10

4.2 האלוהים הנוצרי.............................................................10-11                      

4.3 דחיית הנצרות.................................................................11-13

5. הדת והמוסר לפי ניטשה.....................................................13

5.1. שינוי ערכים.................................................................. 13-15

6. הביקורת של ניטשה כנגד הפילוסופים בתחום המוסר.........   15

6.1 בעיית "האמת"..............................................................  15-17 

7. המהות הדתית................................. ...............................  17  

7.1 הדת היהודית כמקור לדת הנוצרית................................... 17-19

7.2 בסיס האמונה-צייתנות ומרות מוחלטים............................ 19

8 "מוסר האדונים" ו"מוסר העבדים".................................      20-24

9. מוצא  "הטוב" ו"הרע"..................................................       24-26

10. הביקורת של ניטשה על היהדות ההיסטורית.....................   26-28

11.הפרשנות האנטישמית..................................................       34

12. סיכום............................................................... .......        38

13.ביבליוגרפיה...................................................................    40

ניטשה בספרו "המדע העליז" אומר:

"מתי לא יעיבו עלינו עוד כל הצללים של האל ההוא! מתי היה לנו הטבע נקי לחלוטין מאלוהים"[1].ובהמשך בסעיף – 125הוא מתאר לנו אדם מטורף אשר רץ ברחובה של העיר בבוקרו של יום בהיר.הדליק פנס ורץ בשוק וזועק: "אני מחפש את האלוהים! את האלוהים אני מחפש!......האומנם אבד?שאל האחד."שמא נתעה בריצתו כמו ילד?"אמר השני "ואולי מסתתר הוא?........כך קראו וצחקו זה אל זה.האיש המטורף קפץ לתוך קהלם ונקבם במבטיו."לאן פנה האלוהים?" כה אמר "אנוכי אגדינו! אנחנו הרגנוהו-אתם ואני!כולנו רוצחיו!"[2].

ובהמשך ניטשה שואל בעקבות מות האלוהים."לאן אנחנו נעים? הלאה הלאה מן השמשות כלן? האם אין אנו נופלים בלי הרף? אחורה,קדימה,לצדדים לכל עבר? וכי קיים עוד מעלה ומטה? וכי אין אנו נטעים כלו באפס אינסופי?האם לא נושף החלל הריק?[3]. בשל הלעג שהאיש המטורף זוכה לו הוא מבין שהוא הקדים את בואו עם הבשורה,וניפץ את הפנס שבידו."הקדמתי לבוא אמר האיש,שעתי טרם הגיעה לאוזני בני אדם "[4].

ניטשה היה מודע לתוצאות החריפות של הפניית עורף לאלוהים.אך הוא חזר והדגיש שלדעתו יש צורך לעשות זאת, כי זהו התנאי לשיקומו העצמי של האדם,להתפתחותו ומימוש הפוטנציאל שבו.נשאלת השאלה, האם בהפניית העורף לאלוהים מבטא ניטשה את הכפירה שלו באמונה בקיומו של האלוהים?או שניטשה מדבר על מות האלוהים כמצב ביניים ולא כעמדה אתיאיסטית בסיסית?. יש חוקרים הסבורים כי האתיאיזם מהווה הנחת יסוד בפילוסופיה של ניטשה ומהווה נקודת מוצא לתזה שלו בדבר "מות האלוהים".

לדעתו של מורגן:[5] "אין ספק שהנחת היסוד העיקרית לפילוסופיה של ניטשה היה האתיאיזם". ניטשה הגדיר את עצמו ככופר על פי אינסטינקט. "את האתיאיזם אינני מכיר כלל כמסקנה ופחות מזה כמאורע.הוא מובן אצלי מתוך אינסטינקט.יתר על המידה, סקרן אני ומפוקפק וחצוף אני, מכדי לקבל באהבה תשובה גסת אגרוף.אלוהים הוא תשובה גסת אגרוף.גסות רוח כלפינו ההוגים –ביסודו של דבר איסור המוטל עלינו בגסות אגרוף,לא תחשובו!!"[6].האתיאיזם של ניטשה איננו אלא תולדה של התחייבותו לערער על כל ההנחות המוקדמות ולדחותן. הנושא הסתבך עקב הבוז של ניטשה למושג האלוהות בנצרות."הדבר שמבהילנו איננו בכך ששוב אין אנו מוצאים אלוהים לא בהיסטוריה,לא בטבע ולא מאחורי הטבע.כי אם בכך,שמה שנעבוד כאלוהים לא נתפס אצלנו "כאלוה"(אנטיכריסט-47)[7].

עמדתו של קאופמן[8] היא, שזו תהיה טעות לראות באתיאיזם נקודת מוצא לתזה של ניטשה על "מות האלוהים", ואין להבינה בפשטות כאתיאיזם מוצהר, אלא דווקא ניסיון של התמודדות עם הבעיה הדתית בדרך האופיינית לניטשה דרך –השלילה. דרך הפסימיזם יש את ההתגברות העצמית של האדם ורק דרך זו יכול הוא לשנות דרכים וערכי התנהגות. ניטשה התרשם והתפלא, מהאופן שבו האמונה באלוהים והתיאולוגיה הדתית הצליחו להפחית את ערכו וחשיבותו של האדם. כיצד עולם זה וחיים אלה, יכולים לאבד לחלוטין את ערכם "לשם שמים"?[9] ומכאן החשיבות במשמעות שרואה ניטשה באחריות האנושית ובאתגר האדם, לאלוהים ולדת, כיצד הדת מהווה אשליה שהמונים נוהרים אחריה.  מרכס הגדיר אותה "כאופיום של ההמונים".

ישראל אלדד אומר[10]: "ודאי שניטשה היה אתיאיסט גמור כופר בעיקר.אך כפירה זו איננה אצלו שורש כי אם ענף.כפירה זו באה מתוך שאיפה לאמנציפציה של האדם". לדעתו של ניטשה,הדת המונותיאיסטית כובלת את האדם, בייחוד עושה זאת הדת הנוצרית.אשר מכפישה את האדם ומדכאת אותו. במושגי החטא הקדמון,מושגי הטומאה והאשמה."בכל אלה רואה נטשה את האל הנלחם בטבע ובביולוגיה. האדם הדינמי שואף לעצמה .האלוהים מדביר את האדם תחתיו. הפחדה. איומים,דכדוך נפשי וצביעות הם פרי הדת. וכמובן יכול ניטשה להכריז בשמחה על תחייתם של אלוהים רבים, כי האל היחידי –מת!"[11] אלדד מוסיף וטוען[12]: שעיקר מהפכתו של ניטשה היא נגד המונרכיה האבסולוטית, נגד הדיקטטורה של האלוהות. כי אם מושג "בצלם אלוהים נברא האדם" הוא גבול, סייג חומה, אזי ניטשה מוכן לפרוץ חומה זו, לחלל שם אלוהים זה."כי מה עלוב הוא סוף האדם,ומה עלוב הצלם,אולם אם זה ייעוד,אם זה מחייב, אם אין זה משפיל קומתו של אדם אלא זוקף אותו מדרבן אותו.לזה ניטשה לא יתנגד. ניטשה מכריז על מותו של אלוהים כתגובה על סכנת המוות של האדם.

ירמיהו יובל בספרו "חידה אפלה"[13] אומר: שהאדם שרץ עם הפנס הוא ניטשה בעצמו.שמעשה גדול זה, הגדול בהיסטוריה כבר נעשה והאדם שרצח את אלוהים, קונה לו בכך חיים של חירות ובדידות בעולם חסר פשר,ומחיר זה אינו כבד אלא תמורה נעלה ונשגבה.כי לדעתו, אליבא דניטשה, רק מתוך הכרה חדשה יכול אדם להקנות לחיו משמעות אותנטית (דיונסית לפי ניטשה) ובכך לתת משמעות חדשה לחיו ולערכיו.אולם גם לאחר מות האלוהים עדיין מוסיפים צלליו למשול.תפקיד הביקורת הפילוסופית לטהר את העולם מצללי האלוהים המת". יתכן ועוד אלפי שנים תהיינה מצויות מערות,בהן יהיו מראים את צלו.אנחנו מצווים לגבור גם על צלו"[14]. יובל טוען: שלדעתו של ניטשה צללים אלה הם האמונה בעולם התבוני. מדע הטבע המודרני שהתיימר לסלק את אלוהים מתמונת העולם החזיר את צלליו בדלת האחורית. האמונה במדע והרציונליזם הפילוסופי הם גרסה מוסווית של הרעיון הדתי הישן בדבר "סדר עולם מוסרי".

מות האמונה באלוהים נתפס על ידי ניטשה כסיטואציה שעלולה לזעזע קשות את האנושות. כאשר כל ערכיה נבעו ממציאות האמונה בקיומו של האל. וההרגשה עם מותו של האלוהים בני האדם נופלים לתוך איזה חלל ריק.אובדן דרך ללא כל מטרה. מות האלוהים מתקשר אצל ניטשה בניהיליזם משום שהוא למעשה מודיע גם על מותם של אותם הערכים המוסריים שהיו מעוגנים בחברה כתוצאה מהאמונה באל.עם מותו הם נחלשו או פקעו. האדם לא ירא עוד מפני עונשים וסנקציות אלוהיות שיופעלו עליו אם יחרוג.

ביבליוגרפיה לדוגמא (בעבודה האקדמית כ-20 מקורות אקדמיים באנגלית ובעברית) 

"המדע העליז" – ניטשה, תרגום- ישראל אלדד

"הגניאולוגיה של המוסר" –ניטשה, תרגום-  ישראל אלדד

"ניטשה-פילוסוף, פסיכולוג ,אנטיכריסט"– ואלטר  קאופמן, תרגום י. אלדד.

"בעיות בפילוסופיה של המוסר" - אלעזר ויינריב.