‏290.00 ₪

תוכן עניינים

מבוא. 4

ראשית המוזיקה הקלאסית בארץ ישראל. 4

מאפייני המוזיקה הארץ-ישראלית.. 6

האבות המייסדים.. 8

אלכסנדר אוריה בוסקוביץ' 9

קראל שלמון. 10

פאול בן חיים.. 11

מרק לברי. 12

אברהם דאוס.. 13

חיים אלכסנדר. 14

יהויכין סטוצ'בסקי. 14

עדן פרטוש.. 16

גיאורג זינגר. 17

אבל ארליך. 18

מרדכי סתר. 18

יוסף טל. 20

פטר עמנואל גרדנויץ. 21

ורדינה שלונסקי. 22

ארטור גלברון. 22

דור ההמשך. 23

ירדנה אלוטין. 23

יצחק סדאי. 24

נועם שריף. 25

עמי מעייני. 26

אנדרה היידו. 27

תלמידי דור ההמשך. 28

יוסי מר-חיים.. 28

שולמית רן. 29

ינעם ליף. 29

רון וידברג. 29

בטי אוליברו. 30

קליטת מוזיקאים עולים.. 31

מוזיקאים עולים, ותיקים וחדשים.. 32

מוסדות מוזיקליים.. 33

תזמורות.. 33

מקהלות.. 34

אופרה. 35

מוסדות לימוד. 36

האקדמיה למוזיקה בתל אביב. 36

האקדמיה למוזיקה ולמחול על שם רובין בירושלים.. 37

קונסרבטוריון רון שולמית.. 37

בית הספר לחינוך מוזיקלי. 38

התיכון לאמנויות על שם תלמה ילין. 38

בית הספר התיכון לאמנויות "רננים". 39

בית ספר למוזיקה רימון. 39

בית הספר לשירת מקהלה. 39

ביבליוגרפיה. 40

מוזיקה קלאסית ישראלית החלה להתפתח בארץ ישראל בשנות ה-30 של המאה ה-20. ראשוני המלחיניםהגיעו מאירופה – חלקם כמוזיקאים ותיקים, שכבר עשו להם שם בארצות מוצאם (כמו פאול בן חיים, עדן פַּרְטוֹש, יהויכין סְטוּצֶ'בְסקי ואלכסנדר אוריה בוסקוביץ'), ואחרים כצעירים בראשית הקריירה (כמו גארי בֶּרְתִינִי,יוסף טל ואבל ארליך) או כילדים (כמו מרדכי סתר ויצחק סדאי). בין מלחינים אלה היו שעסקו בחקר מסורות עבר ובמוזיקה אתנית-יהודית לענפיה השונים, והיו שהשתדלו לעקוב אחר המהלכים במוזיקה החדשה בארצות אירופה. במוזיקה הישראלית אפשר למצוא כל שילוב אפשרי בין מרכיבים אלה, אם בדרך שלסימביוזה ואם בדרך של סינתזה.‏¹

העלייה החמישית של אמצע שנות ה-30 הביאה עִמה מספר רב של מוזיקאים, בהם בעיקר עולים שנמלטו מגרמניה הנאצית. המלחינים, שמצאו את עצמם בתרבות חדשה, שונה וזרה להם, עשו כמיטב יכולתם להתפרנס בחברה, שעוד לא הייתה בה תשתית תרבותית-מוזיקלית לקלוט אותם בתוכה. אחד מקשיי הקליטה של המוזיקאים החדשים בארץ היה המאבק להשגת עבודה שתפרנס את העוסקים בה, לאור ריבוי הנגנים שהגיעו מאירופה בעלייה הרביעיתוהחמישית. מצד שני, דווקא הגל הגדול של מוזיקאים מקצועיים וחובבי מוזיקה שהגיע באמצע שנות ה-30 הוא שהביא את ברוניסלב הוּבֶּרמן להחלטה להקים את הפילהרמונית הארץ-ישראלית, שהחלה את פעולתה בסוף1936.‏² הדחף הפנימי וההיענות לאתגר שביצירת מוזיקה בסביבה החדשה דרבנו אותם להמשיך בהלחנה, על אף התנאים הקשים והמאבק לשרוד. הגופים המוזיקליים שהוקמו בשנים אלה – התזמורת הארץ ישראלית בתל אביבומחלקת המוזיקה של שידורי רדיו ירושלים המנדטורי ב-1936 ותזמורת רשות השידור שהוקמה בירושלים בשנות ה-40 – השמיעו את יצירותיהם של המלחינים שזה מקרוב באו. יצירות אלה עוררו בקרב מבקרי המוזיקה וקהל המאזינים את השאלה, עד כמה צריכה המוזיקה החדשה הנכתבת בארץ ישראל לייצג את התרבות היהודית-לאומית ובאיזו מידה היא עומדת בציפיות אלה.

האקדמיה למוזיקה בתל אביב הוקמה בשנת 1945 על ידי קבוצת נגנים יוצאי הונגריה: לורנד פניבש (כנר), אליס פניבש-רוזנברג (ויולנית/כנרת), ד"ר לסלו וינצה(צ'לן), אילונה וינצה-קראוס (פסנתרנית), עדן פרטוש (ויולן) ואלכסנדר אוריה בוסקוביץ' (מלחין). תחילה שכנה האקדמיה כדייר משנה במקלט הגימנסיה "שלווה" שברחוב רנ"ק. בשנת 1951 עבר משכנה של האקדמיה לבית הספר "תחכמוני" שברחוב ליליינבלום. בשנת 1966 עברה האקדמיה אל משכנה החדש בקמפוס שלאוניברסיטת תל אביב ברמת אביב. עם מעבר זה נפרדה האקדמיה מן הקונסרבטוריון, שהיה עד אז חלק ממנה.

בשנת 2005 אוחדה האקדמיה עם המחלקה למוזיקולוגיה באוניברסיטת תל אביב, ושמו הנוכחי של המוסד הוא בית הספר למוזיקה ע"ש בוכמן-מהטה.

האקדמיה למוזיקה ולמחול על שם רובין בירושלים

האקדמיה למוזיקה ולמחול בירושלים הוא מוסד אקדמי להכשרת מוזיקאים ורקדנים,. משנת 1985 פועלת האקדמיה בקמפוס האוניברסיטה העברית בגבעת רם, אף שמדובר במוסד עצמאי. נשיא האקדמיה כיום הוא פרופ' אילן שול.

הכנר אמיל האוזר ייסד את הקונסרבטוריון למוזיקה בירושלים והיה מנהלו הראשון. בין המורים היה יוסף גרינטל. באוקטובר שנת 1945 נפתח סניף תל אביב של המוסד, אך מתח תמידי שרר בין שני חלקיו. בעקבות התמרמרות העובדים כנגד ההנהלה בשנת 1947 שינה המוסד את מבנהו ואף את שמו ל"קונסרבטוריון הירושלמי החדש והאקדמיה למוסיקה". לאחר תקופה סוערת של מאבקים פוליטיים, מקצועיים ואישיים התפצל הקונסרבטוריון: יוכבד דוסטרובסקי ניהלה את החלק "הפורש" – לימים "האקדמיה למוסיקה ולמחול בירושלים" – ויוסף גרינטל-טל מונה בשנת 1948 לנהל את החלק "המקורי", תפקיד שאותו מילא עד דעיכתו של המוסד בשנת 1952.

כשמצוקת המקום החריפה תרם סמואל רובין, נשיא קרן נורמן (כיום "קרן התרבות אמריקה-ישראל), סכום כסף גדול לרכישת בית זלמן שוקן ברחוב סמולנסקין. עתה נקרא המוסד "האקדמיה למוסיקה על שם רובין בירושלים".

בשנת 1960 הוקמה המחלקה למחול ושם המוסד שונה פעם נוספת ל"האקדמיה למוסיקה ולמחול על שם רובין בירושלים". הלימודים במחלקה זו התבססו על שיטתה של מרתה גרהאם.

בשנת 1985 עברה האקדמיה לקמפוס האוניברסיטה העברית בגבעת רם, הגם שהיא אינה תלויה מבחינה אקדמית או מנהלית באוניברסיטה העברית.

ביבליוגרפיה לדוגמא (בעבודה האקדמית כ-20 מקורות אקדמיים באנגלית ובעברית) 

נעם בן זאב "מנגינה ישראלית", הוצאת הקיבוץ המאוחד 

יוסי פלס, דברים לזכר אבל ארליך

חנוך רון ,תולדות התפתחות התזמורות בישראל", הוצאת מקסם 

 The Vision of the East and the Heritage of the West: Ideological Pressures in the Yishuv Period and their Offshoots in Israeli Art Music during the Recent Two Decades