‏290.00 ₪

מצגת פאוורפוינט מרהיבה, המציגה תוכן העבודה בצורת רפרט. כוללץת גרפיקה, צלילים ואפקטים להנגשת המידע. מכילה כ-20 שקפים לרפרנט.

עבירת האינוס הינה עבירה התנהגותית אשר יסודותיה העובדתיים מעוגנים בסעיף 345[ג] לחוק העונשין. נוסחו המקורי של סעיף 345 היה: "הבועל אישה, שאינה אשתו, נגד רצונה תוך שימוש בכוח או באיימו עליה במוות או בחבלת גוף קשה, או כשהיא בחוסר הכרה או במצב המונע את התנגדותה – דינו מאסר ארבע עשרה שנים." [1]

שונה סעיף 345 על ידי המחוקק בחוק העונשין (תיקון מס' 22), ס"ח 62 וקבע: "הבועל אישה שלא בהסכמתה החופשית עקב שימוש בכוח, גרימת סבל גופני, הפעלת אמצעי לחץ אחרים או איום באחד מאלה, ואחת אם נעשו כלפי האישה או כלפי זולתה…".

בשל חומרת עבירת האינוס והרצון להגן על נשים מפני מבצעיה, וכן בשל מורכבות המצבים סביבה, נדרשו בתי המשפט פעמים רבות למצבי קצה או מצבים גבוליים, בנוגע להיכללותם בתחומה של עבירת האינוס. בדיונו בעבירת באינוס נקט בית המשפט פרשנות מרחיבה באשר ליסוד הבעילה וכן בנוגע ליסוד אי ההסכמה. הביטוי "שלא בהסכמתה החופשית" עבר תהפוכות רבות עד לתוצרתו ופרשנותו הנוכחית. אחד מהערכים המוגנים העומדים בבסיסה של עבירת האינוס הוא אוטונומיית האישה על גופה. בבסיסו מונחת הכרה חברתית שלפיה לאישה ישנה שליטה מלאה בגופה, כלפי כל אדם ובכל עת שמורה לה הזכות המלאה לסרב לקיים יחסי מין. הסכמתה לקיום יחסים צריכה להיות בלתי מותנית כדי שתעלה לכדי "הסכמה חופשית". על כן, יסוד זה של היעדר הסכמה חופשית הינו לב לבה של הגדרת העבירה.

ברבות השנים הייתה הקלה והגמשה בדרישה לביטוי של יסוד אי ההסכמה. התאמת פרשנות זו התבצעה בדרכי הביטוי של יסוד ההסכמה: החל במעבר לדרישה ההיסטורית להתנגדות פיזית, דרך זניחת השימוש בכוח וכלה בדרישה להבעת אי הסכמה. אך פרשנות זו כללה התפתחויות גם במיקומו של יסוד ההסכמה על ציר הזמן ביחסי בני הזוג, כלומר עד איזה שלב בהתקדמות היחסים האישיים והאינטימיים בין בני זוג מותר לה, לאישה להביע אי הסכמה לקיום יחסי המין או שמא בשלב מסוים היא "נתפסת" בהסכמתה הראשונית. הסכמה או אי הסכמה שכזו לקיום יחסי המין כונתה בפסיקה בשם "שינוי לבבות"

יסוד ההסכמה בעבירת האינוס הינו יסוד מורכב, שלא מעט דיו נשפכה בניסיון לבודד אותו, לאבחנו ולחלצו ממכלול האירועים שהתקיימו לפני קיום יחסי המין, במהלכם ואחריהם. שאלת היעדר ההסכמה של קורבן עבירה נלמדת בעיקר מאופן יישום הדין לפי מכלול נסיבותיו של כל מקרה קונקרטי, הנידון לפני בית המשפט. אחת הנקודות הבולטות ביותר בפסקי דין מתחום האונס הינה התמקדות בית המשפט בהתנהגותה של האישה דווקא, תוך עיסוק בלתי פוסק של בית המשפט בניתוח התנהגות האישה, במקום התמקדות במעשי הנאשם. הדבר חמור עוד יותר כאשר בית המשפט אינו מסתפק רק בהפניית זרקור לכיוון האישה אלא מנתח כל מעשה וכל תנועה שלה לפני האונס, במהלכו ולאחריו...