‏290.00 ₪

שאלת המחקר

מהו הדין המצוי והרצוי לענין חסיון עורך דין לקוח בפן המרמה והמסוכנות לאור ניתוח הפסיקה והספרות?

תוכן עניינים

מבוא. 

שאלת המחקר. 

הדין המצוי 

חלק מחקרי: ניתוח פסקי דין 

סיכום. 

ביבליוגרפיה.

עבודה זו עוסקת בחסיון עורך דין לקוח ומתמקדת בפן המרמה והמסוכנות בתחום, למשל אם מלווה בה עבירה או פשע, תוך ניתוח הפסיקה והספרות.

סעיף 48 לפקודת הראיות (נ"ח), התשל"א - 1971, ביחד עם סעיף 90 לחוק לשכת עורכי הדין , תשכ"א-1961 מהווים את הבסיס הנורמטיבי לכלל החיסיון שבין עו"ד ללקוחו. נוכח הפניות הרבות המגיעות לוועד המחוזי, לקבלת חוות דעתנו בעניין זה, ראיתי לנכון להעיר ולהאיר מספר סוגיות הכרוכות בכך, בקליפת אגוז.

בעוד שסעיף 90 לחוק אוסר על עוה"ד לגלות את המידע שהוחלף בינו לבין לקוחו - בתנאים המפורטים בסעיף מורה סעיף 48 לפקודה לבית-המשפט שלא לכוף על עורך הדין את מתן העדות הפוגעת בחיסיון. סעיף 48 מקנה לעוה"ד חיסיון מוחלט, במובחן מרופא או פסיכולוג. יחד עם זאת, החיסיון הינו אישי ולא חפצי, ולכן אם פרטי ההתקשרות החסויה מגיעים לצד שלישי, הוא רשאי להציגו כראיה בבית המשפט.[1]

בעל הזכות לחיסיון הוא הלקוח, ולפיכך רק הוא זכאי לוותר עליו. כמו כן, עובדות או מסמכים שהגיעו לידי עוה"ד שלא מלקוחו או מטעמו, אלא מקורם בצד ג', אינם חסויים[2]. יובהר, כי על פי המצב הנוהג כיום, אין איסור על עוה"ד למסור את המידע החסוי, וניתן אף לקבלו כראיה, אפילו לא ויתר הלקוח על זכותו לחיסיון. ברם, במעשיו אלה, מסתכן עוה"ד בעבירה משמעתית בגין הפרת סעיף 90 לחוק.

ועדת האתיקה קבעה (עט ואתיקה, גיליון מס' 62), כי כאשר עו"ד נחקר ע"י המשטרה לצורך השגת מידע אודות לקוחו, עליו לטעון לחיסיון ולהפנות את המשטרה לערכאות. עם זאת, אסור לעוה"ד ליידע את לקוחו כי המשטרה ביקשה ממנו מידע, שכן בכך הוא עלול לעבור עבירה של שיבוש הליכי משפט.[3]

ועדת האתיקה החליטה כי עו"ד רשאי לעשות שימוש במידע חסוי כנגד הלקוח, לצורך התדיינות בינו לבין לקוחו. זאת, אף שבארץ אין פסיקה חד-משמעית והדבר הושאר בצריך עיון. כך, לדוגמא, בתביעת עו"ד לתשלום שכ"ט, הוא רשאי לפרט הן את השירותים והן את העובדות הנוספות המשפיעות על שיעור שכרו, כגון, שוויים האמיתי של השירותים והעניינים נשוא השירותים. בנוסף עו"ד רשאי להשתמש במידע חסוי, כדי להגן על עצמו מפני התקפות הלקוח, במסוגרות בהן עוה"ד אינו בעל דין. בכל המקרים הנ"ל, פירשה ועדת האתיקה את הנסיבות כמלמדות על ויתור מכללא על החיסיון. [4]

(בעבודה האקדמית כ-20 מקורות אקדמים באנגלית ובעברית)

ביבליוגרפיה לדוגמא:

[1] אביה אלף "עורך הדין - "שומר סף" או "שוטר סף"? "הכר את הלקוח" ע"פ חוק איסור הלבנת הון - רעידת אדמה ביסודות עריכת הדין?" המשפט גליון כ', 269 (2015(

[2] לימור זר-גוטמן "הבטחת תקשורת חופשית בין עורך דין ללקוח באמצעות חסיון עורך דין לקוח וחובת הסודיות" הפרקליט - ספר וינר , 79 (2009)

[3]  דרור ארד-אילון "המאבק על חסיון עורך דין-לקוח" אתיקה מקצועית גליון 26, 1 (אפריל 2008)