‏290.00 ₪

שאלת המחקר

כיצד באה לידי ביטוי חובת הגילוי במכרזים ציבוריים ?

תוכן עניינים

ראש פרק / עמוד מס'

מבוא. 3

חוק חובת המכרזים.. 4 

החידושים בחוק. 6

תחולת החוק. 6

תחולה פרסונלית. 7

תחולה מהותית. 7

ההיבט הציבורי וההיבט כלכלי לעריכת מכרז. 8

דין המכרזים המהותי 9

משפט ציבורי ומשפט פרטי 10 

חובת הגילוי של המדינה. 11 

פסיקה מ 2014 : הסתמכות מציעים על המצג שהוצג במכרז היא אינטרס הראוי להגנה. 13 

אפליה מתקנת במכרזים:. 15

סוגי אפליה מן הדין 15

איסור לרשות להתקשר עם אדם שעבר עבירה. 16

שמירה על טובת הציבור. 16 

מגדרי 17

מגזרי 17

אפליה בשל העדר רישום בפנקס בעלי מקצוע סטטוטורי 17

פסילה בשל אי עמידה בתנאי סף. 18

עסקי- עסקים קטנים.. 22

בעלי מוגבלויות. 23

האם תנאי של אפליה מתקנת הוא תנאי מפלה או תנאי הולם במכרזים?. 23

העדפת מציע על סמך נסיון עימו 24

האם ומהו ההבדל בין אפליה מתקנת במכרז פרטי ובמכרז ציבורי ומה דינו של תנאי זה?. 25

הפליה מתקנת מול חובת השוויון, האם ישנה פגיעה בערך השוויון כערך יסוד?. 26

הצעת חוק מנובמבר 2015: העדפה מתקנת לעסקים קטנים ובינוניים במכרזים ממשלתיים.. 28

ביבליוגרפיה. 30

עבודה זו תעסוק בחובת הגילוי במכרזים ציבוריים.  אינטרס ההסתמכות של הפרט על מעשיה של המדינה הינו אינטרס ראוי להגנה. הביטוי החקיקתי של הגנה זו היא בהטלת חובות הגינות ותום לב מוגברות על המדינה בהתקשרויותיה החוזיות, ובכלל זה חובת גילוי רחבה.

חובת ההגינות המחייבת רשות בפעולותיה עם האזרח מכח המשפט הציבורי הינה קודמת, רחבה יותר, ומחמירה יותר מחובת תום הלב הנובעת מדין החוזים, והיא חלה על הרשות בכל מגוון פעולותיה הן בתחום המשפט הפרטי, והן בתחום הציבורי. היא מחייבת אותה, בין היתר, בכשירותה כבעלת נכסים או כמופקדת על ניהולם.

חובת הגילוי המוטלת על המדינה מקורה בדיני המכרזים, לגביה כותב ע' דקל, מכרזים (שורת הדין – הוצאה לאור), חלק א' בעמ' 487:

"... נובע כי על הרשות המנהלית חלה חובה כללית לפרט במסמכי המכרז כל מידע שיש לו רלוונטיות לנסיבות ההתקשרות במובן זה שהוא עשוי להיות נחוץ למציעים לצורך גיבוש הצעתם. חובה זו נגזרת משיקולי ההגינות שהרשות המנהלית מחויבת בהם מתוקף מעמדה כרשות מינהלית; מעיקרון הנאמנות הציבורית, שלפיו כל מידע במצוי בידי הרשות שייך למעשה לציבור בכללותו, ומוחזק על ידי הרשות המינהלית כנאמן בלבד; ומההגנה על אינטרס ההסתמכות של המציעים, כמי שיפעלו או יימנעו מלפעול בהסתמך על המצג העולה ממסמכי המכרז".[

ניתן להבחין בזרימה הדדית של ערכים מהמשפט הציבורי אל המשפט הפרטי ולהפך; ישנה זרימה של מכניזם ושל דרכי ניתוח אנליטיות מן המשפט הפרטי אל המשפט הציבורי. שתי דוגמאות הקשורות לעולם המכרזים ממחישות תופעה זו.

הדוגמה המובהקת לזרימה של עקרונות מהמשפט הציבורי אל המשפט הפרטי היא פסקי-הדין בפרשת בית יולס נ' רביב. פרשת בית יולס עברה כמה גלגולים עד שנקבע בד"נ 22/82, [1]שערך השוויון, שהוא ערך של המשפט הציבורי, אינו חל בתחום המכרזים הפרטיים. הדבר נקבע בדעת רוב, בניגוד לדעת הרוב בהחלטת בית המשפט בערעור האזרחי, שנתן השופט ברק.[2] השופט ברק נשאר בדעת מיעוט בדיון הנוסף בעניין זה, אך כידוע, וכפי שאמר השופט חיים כהן בכמה הזדמנויות: The minority of today - the majority of tomorrow. הדבר בוודאי נכון לגבי השופט ברק, שכבר בפסק-הדין בעניין קסטנבאום[3] הביע דעה שהייתה לדעת רוב באותו עניין, והיא שונה לחלוטין מדעת הרוב בדיון הנוסף בעניין בית יולס. אין ספק שפסקי-הדין בפרשת בית-יולס, בהם נדון מכרז פרטי, מראים את החלחול ואת הזרימה של ערכים ציבוריים ושל דיני המכרזים הציבוריים, שהם כל כולם יצירתו של בית המשפט הגבוה לצדק, אל תוך המשפט הפרטי.

ביבליוגרפיה לדוגמא (בעבודה האקדמית כ-20 מקורות אקדמיים באנגלית ובעברית)