‏290.00 ₪

העבודה האקדמאית (דוקטורט) הוגשה פעם אחת בלבד בחודש דצמבר בשנת הלימודים הקודמת באונ' בן-גוריון בנגב 

תוכן עניינים

מבוא

פרק אי - דיון בהוראת היסטוריה

הקדמה........................................................................................

א.1 דיון בהוראת היסטוריה במערכת החינוך......................................................

א.1. 1 בירור של מושגים בתוכנית הלימודים בהיסטוריה...............................

א. 1. 2 משמעותם של טיעונים בתחום החינוך...........................................

א.2 דיון במשמעות של לימוד מקצוע ההיסטוריה..................................................

א.1.2 על פילוסופיה של החינוך.............................................................

א.2.2 על פילוסופיה של ההיסטוריה........................................................

א.1.2.2 המשמעות של"היסטוריה".........................................................

א.2.2.2 תחומי העיסוק של ההיסטוריה...................................................

א. 2.2. 3 לשאלת החקירה ההיסטורית.....................................................

א.3 תפקידם של הסבר והבנה בהיסטוריה ובחינוך...............................................

א.1.3 הבנה של היסטוריה....................................................................

א.2.3 הבנה של ההיסטוריה מנקודת מבטו של האחר...................................

א.1.2.3 עמידה במקומו של האחר כהתנסות בחיים.....................................

א.4 הגישה הנרטיבית בהיסטוריה כהצדקה להוראת היסטוריה................................

א.1.4 בעיות בהיסטוריוגרפיה המסורתית..............................................

א.2.4 יחסי מדינת ישראל וערביי ישראל כסיפור מבחן לטיעוניה של הגישה
הנרטיבית....................................................................................

א.5 סיכום........................................................................................

פרק בי - זיכרון כנושא בשביל היסטוריה בחשיבה של פרידריך ניטשה

הקדמה....................................................................................................................

ב. 1 אודות המסה על היסטוריה...............................................................................

ב.2 מהי "היסטוריה" בשביל ניטשה...........................................................................

ב.3 קיום היסטורי ולא היסטורי של האדם כישות זוכרת...................................................

ב.4 מהו זיכרון..........................................................................................

ב.4. 1 היסטוריה מול זיכרון.....................................................................................

ב.2.4 לזכור ולא לשכוח..........................................................................................

ב.4. 2. 1 דיאלקטיקה בין זכירה ושכחה של עבר רפאים................................................. 3

ב.5 תועלת ונזק בשלושה אופני היזקקות להיסטוריה..................................................... 4

ב.1.5 היסטוריה מונומנטאלית................................................................................ 4

ב.1.1.5 מקומם של אנשי מופת בהיסטוריה............................................................... 5(

ב. 5. 2.1 התגלות של מונומנטאליות בהיסטוריה תרבותית........................................... 5

ב.2.5 יורשים לעומת זוכרים-היסטוריה אנטיקווארית..................................................... 1

ב.5. 3 היסטוריה ביקורתית כחסם מפני ניזקו של הזיכרון............................................. 26

ב.  6. מגבלותיה של אובייקטיביות בחקירה היסטורית.................................................... 0!

ב.6. 1 מבט פרספקטיבי על היסטוריה..................................................................... 34

פרק גי - פעולה כנושא בשביל היסטוריה בפילוסופיה הפוליטית של חנה ארנדט

הקדמה................................................................................................... 39

ג. 1  חיים כפעולה............................................................................................. 14

ג.1.1 פעולה, חירות ופוליטיקה............................................................................. 14

ג.2   מתווה של פעילויות אנושיות ומקומן בתוך תחומי חיים........................................... 17

ג.1.2 עמל ועבודה ומקומם בתחום הפרטי................................................................ 19

ג.1.1.2 עמל..................................................................................................... 9

ג.2. 1. 2 עבודה............................................................................................... 

ג.3.1.2 האיום של התחום הפרטי על פעולה............................................................. 55

ג.2.2  פעולה כמצב אנושי..................................................................................... 159

ג.1.2.2 פעולה כהתחלה....................................................................................... 160

ג.2.2.2 אופייה החופשי של פעולה........................................................................... 164

ג.2.2. 3 מאפייניו של האדם הפועל......................................................................... 170

ג.2.2. 4 מקומה של פעולה במרחב הציבורי............................................................... 172

ג.2.2. 5 האיום של התחום החברתי על פעולה............................................................ 178

ג.2.2. 6 דיון ביקורתי בעמל ועבודה החוסמים חירות.................................................... 182

ג.3 פוליטיקה דמוקרטית כהצדקה להוראת היסטוריה.................................................... 187

ג.4   פעולה, הבנה ושיפוט................................................................................... 196

ג.4. 1 מקומם של הדמיון והשכל הישר בהבנה של פוליטיקה ושל היסטוריה........................ 198

ג.2 הבנה שיפוט ורשע פוליטי       203

פרק ד-הה^,,□ כנרטיב

הקדמה............................................................................................... 206

ד. 1. תמיכה בהיסטוריה נרטיבית בחשיבתם של ניטשה וארנדט                                       208

ד.2 נרטיב כהתייחסות'היסטורית'............................................................................ 218

ד.3 נרטיב כחוויית חיים......................................................................................... 224

ד.4 לחיות נרטיב ממקומו של האחר......................................................................... 227

ה. מסקנות.............................................................................................. 228

ביבליוגרפיה................................................................................. 231

היסטוריה היא חלק אינטגרלי מן הלימודים במערכת החינוך. אולם עצם הכללתו של מקצוע ההיסטוריה בקוריקולום אין בה די כדי להבטיח את מעמדה של "היסטוריה" כחלק אינטגראלי של הלימודים בבית-הספר גם בעתיד לבוא. כדי לבצר הצדקה להוראת היסטוריה בתזה זו מטרתי היא להציע חשיבה חדשה על חשיבותה באמצעות הצדקה פילוסופית. באופן ספציפי יותר, מטרתי היא להראות שהדברים שכתבו פרידריך ניטשה וחנה ארנדט על היסטוריה תורמים להצדקת הדרישה להורות היסטוריה בבתי הספר התיכונים. מסקנתי היא שהוראת היסטוריה היא מוצדקת, כי באמצעות לימוד היסטוריה תלמידים לא רק לומדים על העבר אלא מתקרבים יותר להבנה מי הם: הם לומדים מהיכן הגיעו וכיצד הגיעו להיות מי שהם. כלומר, לימוד היסטוריה הוא דרך אחת לממש את הצו הסוקרטי "דע את עצמך". בנוסף, מטרתי להראות שהאופי הרצוי של הוראת היסטוריה קשור באופי הרצוי של חקר ההיסטוריה באמצעות התייחסות למתח שבין תפיסה נרטיבית של ההיסטוריה לבין שאלת האמת ההיסטורית.

בפרק הראשון בתזה אני פורשת את הרקע להצדקה של הוראת היסטוריה כחלק בלתי-נפרד מן הקוריקולום של בתי-הספר התיכונים. לשם כך אני מבהירה למה הכוונה במושגים "היסטוריה" ו"חינוך" ואני מראה איך הגדרה שונה של המושגים האלה מובילה להצדקה שונה של הוראת היסטוריה בבית-הספר. כדי לעשות זאת אני מבחינה בין שלושה שימושים שונים של המילה "היסטוריה": מובן אחד הוא כל מה שאירע עד כה. מובן אחר הוא כל מה שאנחנו יודעים על מה שאירע עד כה. המובן השלישי של המילה "היסטוריה" הוא תחום דעת ודיסציפלינה אקדמית. עוד בפרק זה אני בוחנת באופן ביקורתי את המסמך המייצג את העמדה הרשמית של משרד החינוך בנוגע ללימוד היסטוריה בבית-הספר התיכון. בחינה זו מוליכה אותי לדיון קצר בהשקפות על מהותו של החינוך, ובו אני מבהירה מדוע אני מקבלת את גישתו של חוקר החינוך ר. ס. פיטרס. בהמשך אני סוקרת באופן ביקורתי את הגישות השונות באשר למהותה של היסטוריה ומראה במה כרוכה השאיפה להסביר אירועים היסטוריים. בסופו של דבר אני מגיעה אל הגישה הנרטיבית להיסטוריה ומנמקת מדוע לדעתי היא עדיפה על הגישות האחרות. אחר-כך אני מדגימה את טענותיה של הגישה הנרטיבית באמצעות דיווחים היסטוריים שונים על הסכסוך הערבי-ישראלי. את הפרק אני מסיימת בארבע מסקנות עיקריות: א. כדי שאדם יידע מי הוא חשוב שיידע מאין בא ולאיזה סיפור היסטורי הוא שייך. ב. ידיעת היסטוריה תאפשר לתלמידים להבין אנשים אחרים שחיים בעולם. ג. המודלים שההיסטוריה מציגה יכולים לעזור לנו להחליט איזה יחס לחיים אנחנו רוצים לפתח. הגישה הנרטיבית בהיסטוריה מיטיבה להציג מודלים לחיים. ד. ידיעת היסטוריה היא דבר ראוי כשהוא לעצמו ולא אמצעי להפיק ממנו תועלת כלשהי. לכן ידיעת היסטוריה יכולה לקרב לאורח-חיים ערכי ולהעניק משמעות לקיום.

בפרק השני בתזה אני דנה בגישתו של פרידריך ניטשה להיסטוריה בעיקר כפי שהיא מנוסחת במסתו "כיצד מועילה ומזיקה ההיסטוריה לחיים". אני נעזרת גם בכתביו המאוחרים יותר, כי חלק מן הרעיונות שניטשה מפתח במסה זו חוזרים ומופיעים גם בכתיבתו המאוחרת. בפרק זה אני מדגישה שני רעיונות: 1. את מרכזיותו של הזיכרון אצל ניטשה בשביל ההיסטוריה וגם בשביל החיים. 2. את הרעיון של ניטשה שההיסטוריה והחיים הם שני צדדים של אותה מטבע - ניתן להבחין ביניהם אך לא להפרידם. בתוך כך אני עוקבת אחר האופן שניטשה מציג את הדיאלקטיקה בין התועלת והנזק של חיים עם ידיעת העבר דרך המתח בין מה שהוא מנסח כ׳׳קיום היסטורי״ ו׳׳קיום לא-היסטורי", דהיינו בין זכירה לבין שיכחה, ודרך שלושה "אופני הזדקקות להיסטוריה": הדרך המונומנטאלית, הדרך האנטיקווארית והדרך הביקורתית. בנוסף לכך אני מראה ששלושת אופני ההזדקקות לידיעת ההיסטוריה הם חלק בלתי-נפרד מן הגישה הפרספקטיבית של ניטשה בנוגע לידע של האנושות. גישה זו דוחה את אפשרות קיומה של אמת אחת תקפה בשביל כל אופני הקיום ובשביל כל אירועי העבר. בפרק זה אני מתייחסת גם לזיקה בין זיכרון והיסטוריה: אני בוחנת את הדיון האקדמי בשאלת ההיסטוריה לעומת הזיכרון כשני אופנים לשימור העבר בתודעתנו וגם את שאלת "הפוליטיקה של הזיכרון". הדיון בגישתו של ניטשה ל"היסטוריה המונומנטאלית" מוביל אותי לבחון את תרומתם של "אנשי-מופת" לעיצוב ההיסטוריה. בהמשך אני מרחיבה את הדיון בניתוח השקפתו של ניטשה על מה שהוא מכנה היסטוריה "אנטיקווארית" והיסטוריה "ביקורתית". את תמיכתי בגישה הביקורתית אני מסבירה על-ידי הצבעה על מגבלותיו של המושג "אובייקטיביות" בשביל דיון בהיסטוריה. אני מסיימת את הפרק בהצבעה על תמיכתה של הפרספקטיביות של ניטשה בהיסטוריוגרפיה הנרטיבית.

בפרק השלישי של התזה אני תומכת במרכזיות ה"פעולה" כמצב אנושי לפי השקפתה של חנה ארנדט ובאפשרויות הקיומיות המזומנות בחיי פעולה, תוך שאני תומכת אותן בדוגמאות היסטוריות. ארנדט מנסחת שתי תמות מרכזיות לתפיסתה ההיסטוריוגרפית: התמה האחת היא שהיסטוריה חשובה בשביל פוליטיקה, התמה האחרת היא שהיסטוריה מספרים כסיפור.

ארנדט טוענת שרק באמצעות מה שהיא מגדירה כ"פעולה" בני-אדם מממשים את אנושיותם וחיים את חירותם במלואה. לגישתה התחום המובהק להתגלות בפעולה הוא התחום הפוליטי. עם אריסטו היא חולקת את הרעיון שפעולה היא דבר ראוי כשלעצמו, ואילו מקאנט היא שואבת את הרעיון של פעולה כפעילות אנושית ייחודית העומדת בפני עצמה ואינה נגזרת משום דבר אחר. כשהיא טוענת ש"פעולה", שאותה היא מנגידה ל"עמל" ו"עבודה", היא הבאת דבר חדש לעולם ארנדט מדגישה שהאמנות והפוליטיקה הן שתי פעילויות הניצבות בפסגת הפעילות האנושית והן התגלות מובהקת של חיי פעולה. בכך היא מסמנת שיצירה והתחלה הן כיוון שאליו עלינו להפנות את המאמץ הקיומי והאינטלקטואלי. בשביל המאמץ הזה אני בוחנת באופן ביקורתי את ההפרדה שארנדט מציעה בין שלוש פעילויות - "עמל", "עבודה" ו׳׳פעולה׳׳, ובין שלושה תחומי-חיים -הפרטי, החברתי והפוליטי. כשאני מתארת את האופן שארנדט מנסחת את טבעה של קהילה פוליטית אידיאלית לאור הפרדיגמה של הפוליס - עיר-מדינה ביוון העתיקה - אני מבהירה מדוע גישתה של ארנדט לפוליטיקה מוליכה לזיהויה כהוגה פוליטית התומכת בדמוקרטיה ומדוע זה חשוב בהוראת היסטוריה. אני דנה גם בהצבעתה של ארנדט על הזיקה בין פעולה, הבנה ושיפוט. אני טוענת שזיקה זו מקשרת בין פוליטיקה והיסטוריה מפני שכאשר רוצים להבין את פעולותיהם של בני-אדם צריך לערוך שיפוטים שיעניקו לפעולות אלה משמעות ופשר. אני מראה שפוליטיקה והיסטוריה מחייבות חשיבה רפלקטיבית, כלומר חשיבה עם מבט לאחור. המבט לאחור מנוסח כנרטיב ונוטע את הסיפורים על אודות פעולות בתוך הקשר שמעניק לפעולות את משמעותן. כמו כל נרטיב, גם סיפורן של פעולות זקוק לקהל מאזינים. לגישתה של ארנדט פעילותו של ההיסטוריון משקפת את פעילותם של האמן ושל איש הפעולה הפוליטית במובן זה שכולם זקוקים לקהל בשביל קיומן של פעולותיהם. לכן לפי השקפתה של ארנדט היסטוריה היא סיפור של פעולות.

בפרק זה אני גם מפנה את תשומת-הלב להשקפתה של ארנדט כי אף על פי שפוליטיקה מושפעת מגורמים סוציולוגיים, פסיכולוגיים וכלכליים, לא נכון לצמצמה לתחומים אלה. מי שחוקרים פוליטיקה באמצעות אימוצם של מדעי-החברה מחמיצים את מה שמהותי לפוליטיקה -שזהו תחום החירות האנושית. הפוליטיקה בשביל ארנדט היא פעילות ייחודית {sui generis }, כך עלינו להבינה. ארנדט מעמתת קיום פוליטי עם קיום פרטי שבו אדם אינו נוטל אחריות לגורלו.

בפרק הרביעי והאחרון אני מכנסת את מסקנות הפרקים הקודמים לדיון בהיסטוריוגרפיה הנרטיבית. אני תומכת בגישה הנרטיבית כהולמת כתיבת היסטוריה מפני שהיא משקפת את האופן בו אנשים משוחחים על חייהם ועל חיי אחרים. כשאנחנו מסבירים את פעולותינו ואת פעולות האחרים אנחנו מספרים סיפור, דהיינו נרטיב. נרטיבים היסטוריים הם סיפורים שבהם בני-אדם חולקים ביניהם את חוויותיהם ומסבירים מה אירע. כשבני-אדם זוכרים פעולות ומפעלים מן העבר, יש להם היסטוריה. מכאן ששני התנאים של המצב האנושי, זיכרון ופעולה, הם הטווים את חיינו לנרטיב, שכן פעולות הן התוכן האצור בזיכרון והופך להיסטוריה. זהו כיוון אחד של הזיקה בין היסטוריה ונרטיב. כיוון אחר מצביע על כך שאנחנו חיים נרטיב. בני-אדם, חושבים, פועלים וזוכרים אחרת, לכן הם חווים ומפרשים באופן שונה את העולם ואת חוויותיהם בעולם. חיי אנוש מצויים בפער שבין ביוגרפיה כמסד נתונים עובדתי ואובייקטיבי לבין ביוגרפיה כסיפור עלילה. כלומר, חיי אנוש אינם רק עבר כפי שהוא מגיח כלפינו מן העובדות אלא הם טקסט פרשני: אנחנו חיים את חיינו כפי שאנחנו מבינים אותם וכפי שאנחנו מסבירים אותם לעצמנו ולאחרים. לימוד ההיסטוריה הוא שמספק לנו את הסיפורים האלה ותורם להבנתנו מי אנחנו ואיך הגענו למקומנו. כך הוא מסייע לנו לחיות על-פי הצו הסוקרטי "דע את עצמך".

כשאני מסכמת את המסקנות העולות מהדיון בתזה זו אני טוענת שחשיבותה של עמידה במקומו של הזולת אינה מצטמצמת למטרה החשובה כשלעצמה של עידוד לפתיחות וקבלה של המגוון והריבוי האנושי, עיקר חשיבותה בכך שכאשר אנחנו לומדים על חיים של אחרים אנו לומדים על עצמנו. מניטשה אני מסיקה שהאופן בו אנחנו חושבים על החיים שלנו, האופן בו אנחנו מנהלים את חיינו, כרוכים באופן הדוק במה שאנחנו יודעים וחושבים על חיים בעבר. מארנדט אני שואבת את הרעיון שהיסטוריה מעניקה קיום לפועלם של בני-אדם לכן אני מסיקה שלדעת היסטוריה זה לחשוב על חיים של בני-אדם, חיינו שלנו וגם חייהם של אחרים, בראש ובראשונה במונחים פוליטיים. מסקנתי היא שידיעה של היסטוריה פוליטית עשויה לפתח אצל תלמידים יכולת לחשיבה ביקורתית ולראייה של מורכבת המתחשבת בהיבטים השונים של המצב ההיסטורי. מסקנות אלה מוליכות אותי לטעון להצדקה של הוראת היסטוריה מהטעם שהיסטוריה היא תחום הדעת שעשוי להבהיר לתלמידים באופן הטוב ביותר מי הם ומה יש ומה אין באפשרותם לעשות.

ביבליוגרפיה לדוגמא (בעבודה האקדמית כ-20 מקורות אקדמיים באנגלית ובעברית) 

אלוני, נמרוד,  להיות אדם - דרכים בחינוך ההומניסטי, תל-אביב, הוצאת הקיבוץ המאוחד.

אפלטון, "פוליטיאה", בתוך: כתבי אפלטון, כרך שני, תרגום: יוסף ג.ליבס, ירושלים ותל-אביב, הוצאת שוקן.

אריסטו, פואטיקה, תרגום: שרה הלפרין, אוניברסיטת בר-אילן, הוצאת הקיבוץ המאוחד.

Baehr, Peter, {Ed.}, The Portable Hannah Arendt, England, Penguin Books