‏290.00 ₪

שאלת המחקר: 

כיצד בא לידי ביטוי חוק גיל הפרישה?

תוכן 

מבוא. 

רקע. 

מהי פרישה מרצון?. 

אלטרנטיבות נפוצות.

גיל הפרישה לגברים.

גיל הפרישה לנשים

גיל הפרישה.

חובת גיל הפרישה.

גיל פרישה המוקדמת. 

גיל הפרישה למגזרים מיוחדים.. 

גיל כרונולוגי 

חוק גיל פרישה

גיל תפקודי 

בעד ונגד חוק גיל הפרישה.

שיקולים נגד חוק הפרישה. 

בעד גיל פרישה מוקדם

שיקולים בעד חוק הפרישה

הוראות החוק. 

הדיון החברתי 

חוק גיל הפרישה בישראל ויישומו

עדכונים לחוק. 

תקדימים משפטיים.. 

פיטורים מחמת גיל של עובד מעבר לגיל הפרישה לא ייחשבו כאפליה אסורה. 

פסה"ד מוצפי 

פנסיה מלאה לעובדת שפוטרה על רקע גילה לפני שהספיקה לצבור זכויות פנסיה. 

פסה"ד אל על. 

משפט משווה- חוק גיל הפרישה בארה"ב. 

חקיקה בארה"ב. 

ברמת המשטרה. 

סטטיסטיקה. 

סיכום.. 

בבליוגרפיה. 

נספחים.. 

העבודה תעסוק בנושא חוק גיל הפרישה, תוך הסתכלות על חוק גיל הפרישה חוק גיל פרישה, -והתמקדות בפרטיו.

ביוני 2019 הוצג תזכיר חוק שפרסם משרד האוצר, של מהלך הדרגתי להעלאת גיל הפרישה לנשים מ-62 עד 65, כשבנות ה-61 כיום יהיו הראשונות ליהנות ממנו; החל מינואר 2037 מוחל מנגנון להעלאת גיל הפרישה בהתאם לשינויים בתוחלת החיים, כך שלא יעלה על זה של הגברים. מדובר במהלך שמבוצע באופן הדרגתי על פני 11 שנה החל מאפריל 2020. בשלוש שנים הראשונות העלאת גיל הפרישה תהיה בקצב של 4 חודשים לשנה, ובשאר השנים - 3 חודשים בשנה. אז יוצמד גיל הפרישה לתוחלת החיים (על פי הערכות יעלה בקצב של חודש לשנה) כאשר גיל הפרישה לנשים לא יוכל לעלות על זה של הגברים. 

בעבודה נציג רקע חיוני לגיל הפרישה, תוך הצגת אלטרנטיבות נפוצות לפרישה מרצון, נראה מהו גיל הפרישה לנשים ומהו גיל הפרישה לגברים. לאחר מכן, העבודה דון לעומק בגיל הפרישה, היא תסביר את ההבדל בין גיל פרישה כרונולוגי לבין גיל פרישה תפקודי.

יוצגו טענות בעד ונגד חוק הפרישה, מהי הוראת החוק ומהו הדיון החברתי בעניין. ע"מ לאמת את הטענות נציג תקדימים משפטיים בנושא, לשני הטענות.

לאחר מכן, העבודה תבצע משפט משווה על חוק גיל הפרישה בארה"ב, יוצגו הסטטיסטיקות השונות ומה קורה ברמת המשטרה.

ולבסוף נסכם את העבודה.

מקור החקיקה הראשון הוא חוק גיל פרישה שווה לעובד ולעובדת, התשמ"ז - 1987. חוק זה עוסק אמנם במטריה אחרת - אפליה על בסיס מין, תוך ניסיון להביא למיגורה של התופעה המפלה לפיה הסכמים קיבוציים קבעו גילאי פרישה מוקדמים יותר לנשים; אולם סעיף 2 לחוק, שהוא ההוראה המרכזית בו, קובע: "נקבע בהסכם קיבוצי גיל פרישה לעובדת הנמוך מגיל הפרישה שנקבע בו לעובד, תהא לעובדת זכות, על אף האמור באותו הסכם קיבוצי, לפרוש מעבודתה בכל גיל שבין גיל הפרישה שלה ובין גיל הפרישה שנקבע לעובד". משמעות הדבר היא שהחוק פוסל אמנם גילאי פרישה שונים לנשים וגברים, אך מכיר במוסד הפרישה הכפויה כלגיטימי כל עוד אין הוא מיושם באופן מפלה כלפי נשים. ואכן, פסקי הדין שעסקו באכיפת איסור אפליה מחמת מין בהקשר של גילאי פרישה שונים עקבו אחר ההנחה שקביעת גיל פרישה כפוי כשלעצמה אינה בעייתית. 123מקור חקיקה שני ומרכזי יותר הוא חוק שוויון ההזדמנויות בעבודה. החוק מפרט באופן מקיף את התחומים שבהם אסור להפלות, ואינו מציין באופן מפורש את נושא הפרישה למרות שהוא כולל נושאים קרובים כגון "פיטורים או פיצויי פיטורים" ו"הטבות ותשלומים הניתנים לעובד בקשר לפרישה מעבודה". גישה פרשנית דווקנית יכולה להיתלות בחסר זה כדי להתחמק מהדיון המהותי בשאלת הלגיטימיות של הסדרי הפרישה הכפויה, תוך קביעה טכנית כי החוק אינו עוסק בהבחנות על בסיס שיוך קבוצתי (כולל גיל) בהקשר של הסדרי פרישה. עם זאת, פרשנות כזו תחטיא את מטרתו המרכזית של חוק חשוב זה, שציוויו הוא בעל אופן כללי יותר: מיגור השימוש בקריטריונים אסורים בכל ההקשרים של יחסי העבודה, מגיוס עובדים ועד סיום יחסי העבודה, בין אם על ידי פיטורים ובין אם על ידי פרישה. פרשנות אחרת תוביל למסקנה האבסורדית שגם כפיית פרישה על בסיס דת, גזע ולאום אינה אסורה מכוח חוק שוויון ההזדמנויות בעבודה. ראוי יותר לקבוע א-פריורי שנושא הפרישה מנוי בגדר הנושאים שחוק שוויון ההזדמנויות עוסק בהם, תוך היזקקות למושג "תנאי עבודה". תנאי עבודתו של אדם כוללים בהכרח גם את הגיל וכן תנאים אחרים הרלבנטיים לפרישתו. 125עקב כך, יתמקד הדיון המהותי בשאלה מתי ייחשב גיל פרישה כפוי (המהווה כאמור הבחנה מחמת גיל) ללגיטימי. תשובה לכך יש לתת במסגרת סעיף 2(ג) לחוק, המעניק עוגן למעביד לטעון כי הבחנות על סמך שיקולים אסורים, וביניהם גיל, הן מותרות כאשר שיקולים אלה "מתחייבים מאפיים או ממהותם של התפקיד או המשרה".בכל מקום שבו הסדרי הפרישה הכפויה נועדו לאפשר כינונם של יחסי עבודה המושתתים על הסדרים של ביטחון תעסוקתי ("קביעות"), יש לקבוע כי אופי התפקיד מחייב הבחנה על בסיס גיל, שכן בלא גיל פרישה כפוי לא יתאפשר לקיים את מנגנון הקביעות. בישראל ניתן לאחרונה פסק דין שעסק באופן ישיר בסוגיית הלגיטימיות של פרישה כפויה126. בפסק הדין נדונה שאלת חוקיותה של הפרישה הכפויה הנהוגה באוניברסיטה הפתוחה. שופט בית הדין האזורי קבע, בהסתמך על סעיפי חוק שונים, כי הדין הישראלי מכיר בלגיטימיות של גיל פרישה כפוי ואינו רואה בהם אפליה מחמת גיל. לפיכך אישר בית הדין לעבודה את החלטת האוניברסיטה הפתוחה להביא לסיומם את יחסי העבודה עם התובעת רק משום שהגיעה לגיל 65. הלכה זו, ככל שהיא נוגעת לתפיסה שאין לראות בדרך כלל בגיל פרישה כפוי אפליה מחמת גיל, תואמת את היסודות התיאורטיים שהובאו בחיבור זה. למרבה הצער, יישום התיאוריה על עובדות פסק הדין היה שגוי. התובעת, כפי שהודגש בפסק הדין, הועסקה בחוזה לתקופה בלתי-קצובה, שניתן היה להביאו לסיום בהודעה מוקדמת של 30 יום. מכך ניתן ללמוד שהעובדת לא נהנתה מהסדרים של ביטחון תעסוקתי, ועל כן לא ברור איזו מטרה נועד לשרת גיל הפרישה הכפוי. נראה, כי דווקא בהקשר של התובעת, הממצא העובדתי של בית הדין כי "פיטוריה נעשו מחמת הגיעה לגיל 65 וסיבה זו בלבד וכי אין בנתבעת הסכם קיבוצי המחייב הפסקת עבודה בגיל 65 או בכל גיל אחר "127 מחייבים מסקנה הפוכה - כי מדובר באפליה אסורה מחמת גיל. דוגמא זו מאירה על הצורך בגיבוש תפיסה יותר מובנת ומעודנת של איסור אפליה מחמת גיל. נראה, כי בית הדין הפנים את היתרונות במוסד הפרישה הכפויה, אולם לא המשיך לבדוק אם מוסד זה תואם את דפוס העסקתם של עובדים במעמדה של התובעת - עובדים בחוזים לתקופה בלתי-קצובה ובלא ביטחון תעסוקתי. הגישה העושה שימוש בדפוסי העסקה כדי להגדיר אם מדובר באפליה מחמת גיל עשויה לעזור במכשלות העובדתיים המתעוררים במקרים השונים. יתר פסקי הדין שנחזים לרלבנטיים לעניין אפליה מחמת גיל בפרישה עסקו בשאלות אחרות מתחום שוויון ההזדמנויות. ניתן לחלקם לשתי קטגוריות מרכזיות:הקבוצה הראשונה כוללת את פסקי הדין נבו, בליץ ואוחנה,128 העוסקים בהבחנות על בסיס מין בהקשר של פרישה מעבודה; כלומר: בנושא שוויון ההזדמנויות בעבודה לנשים ולא בנושא איסור אפליה מחמת גיל. עם זאת, מכיוון שהאפליה הנטענת התרחשה על רקע פרישת התובעות, יש לראות בהכרעות השיפוטיות השונות אישור עקיף למודל הפרישה הכפויה. אף לא באחת מההכרעות הללו ניתן למצוא רמז שיש פסול כלשהו בפרישה כפויה כאשר היא אינה נגועה באפליה מחמת מין.הקבוצה השנייה כוללת את פסקי הדין ברזילי,129 שרעבי,130 ורקנט. 131גם בפסקי דין אלה אין תוקפים חזיתית את גיל הפרישה הכפוי, אלא דנים בשאלה האם הבחנה גילאית בין קבוצות עובדים שונות לצורך גיל פרישה מהווה אפליה אסורה מחמת גיל. בפסקי הדין יש הימנעות מכוונת מדיון בשאלה הרגישה של הלגיטימיות הכללית של הסדרי הפרישה הכפויה בכללותם. 132פסיקה יחידה בבית הדין הארצי לעבודה, בה העלה התובע מפורשות את הטענה כי גיל פרישה שנקבע במסגרת הסדר קיבוצי שחל על המפעל בו הועסק (אמפא בע"מ) אינו תקף בהיותו אפליה מחמת גיל, הוא פסק דין אבני. בית הדין הארצי, מפי הנשיא אדלר, סירב לדון בטענה זו של המערער. אף שאין הכרעה לגופו של עניין, ניתן ללמוד מפסק הדין שבית הדין הארצי אינו שולל את רעיון הפרישה הכפויה. 

לינק למצגת אקדמית ספיציפית על גיל פרישה ב-99 שח

ביבליוגרפיה לדוגמא (בעבודה האקדמית כ-20 מקורות אקדמיים באנגלית ובעברית) 

ד' יזרעאלי ורחל הלל ייצוג נשים בדירקטוריונים של חברות ממשלתיות בר אילן: החוג לסוציולוגיה ואנתרופולוגיה.

קרייזמן ב' השפעת התמיכה החברתית על הקונפליקט עבודה- בית אצל מנהלות