‏290.00 ₪

שאלת המחקר

כיצד בא לידי ביטוי אנשי פאנפילוב?

תוכן עניינים

רקע כללי 

סיפור המעשה 

עלילת החלק הראשון של הספר 

עלילת החלק השני של הספר 

רעיונות עיקריים בספר אנשי פנפילוב 

ראיה בת זמנינו של הספר והשלכות פוליטיות 

המיתוס של אנשי פאנפילוב 

השלכות לימינו 

ביבליוגרפיה 

נספחים 

הבסיס לספר נתפס כיום כמיתוס בלבד. סיפור הגבורה התרחש, כביכול, במהלך קרב מוסקבה באמצע נובמבר 1941. לפי הסיפור, שפורסם לראשונה בעיתון הסובייטי "הכוכב האדום", 28 לוחמים מדיביזיית חיל הרגלים ה-316 בפיקוד איוואן פאנפילוב, גרמו אבידות כבדות לכוח שריון גרמני שתקף את עמדותיהם, במהלך קרב עיקש שארך 4 שעות באזור תחנת הרכבת דובסקובו, במבואות מוסקבה. כל הלוחמים הסוביטיים שהשתתפו בקרב נהרגו במהלכו, אך עמידת הגבורה שלהם בלמה את ההתקדמות הגרמנית בגזרה שהוחזקה על ידם. כלי התקשורת הסוביטיים ניפחו את הסיפור, והשתמשו בו כמופת לגבורת לוחמי הצבא האדום בלחימה נגד הצבא הנאצי. במיוחד זכתה לפרסום אמירה, שיוחסה לפוליטרוק קלוצ'קוב, שפיקד על היחידה הסובייטית שהשתתפה בקרב : "רוסיה גדולה, אך אין לאן לסגת. מוסקבה מאחורינו". החיילים שנטלו חלק בקרב, זכו לעיטורי גיבור ברית המועצות לאחר מותם, ולהנצחה בכל רחבי ברית המועצות. המעשה ושאר מעלליה של הדיוויזיה היוו ,כאמור, רקע לספר 'אנשי פאנפילוב', שתורגם לעברית ושימש כהשראה ללוחמי הפלמ"ח. מיתוס הגבורה של "אנשי פנפילוב" המשיך להתקיים בברית המועצות עד שנות ה-90 של המאה ה-20, למרות שכבר בשנת 1948 קבעה חקירה חשאית של הפרקליטות הצבאית הסובייטית, שמרבית הפרטים שפורסמו לגבי הקרב בדובסקובו, כולל שמות הלוחמים שהשתתפו בו, היו המצאה עיתונאית חסרת בסיס עובדתי. שישה מהם נותרו בחיים; אחד נמלט ושירת כמשתף-פעולה במשטרת העזר הגרמנית.

ב-8 ביולי 2015, שנים לאחר שהסיפור נחשף על ידי תחקירנים, הותר לבסוף לפרסום הדו"ח המסווג בו קבע אנדריי ז'דאנוב כי "מדובר בבדיה עיתונאית". ב-2016 מנהל הארכיון הלאומי של רוסיה פוטר מכוון שהוא זה שפרסם את הדו"ח המוכיח כי ברית המועצות ידעה כי הסיפור מפוברק.  

"אנשי פאנפילוב" הוא הספר ה-1 בטרילוגיה של אלכסנדר בק,  סופר רוסי אשר כתב את הספר. שלושת הספרים מן הטרילוגיה הינם אנשי פאנפילוב, ימים אחדים, ועתודתו של גנרל פאנפילוב. "אנשי פאנפילוב יצא לאור בשנת 1944. טרילוגיה זו מגוללת את הלחימה של גדוד חיל רגלים סובייטי בזמן הקרב על מוסקבה במלחמת העולם השנייה.

סיפור המעשה

הסיפור, מסופר מנקודת המבט של הקצין סגן באורג'ן מומי שאולי הקזחי, מלבד החלק ה-1 בכל ספר, מפקד גדוד באוגדת הרובאים ה316 של הצבא האדום תחת הפיקוד של הגנרל איוואן פאנפילוב. בשלושת הספרים מסופרים סיפורי הקרבות, התלאות שעובר הגדוד ולבטי המפקד. בספר מתוארים שלבי ההכשרה של הלוחמים והמפקדים, אירועים מיוחדים במלחמה דוגמת ההוצאה להורג של חייל שברח והשיחות הרבות שעורך מפקד הגדוד עם לוחמיו, המסדר המפורסם בו מדיח המג"ד, מומיש אולי, מפקד מחלקה שגילה מורך לב נוכח פני האויב והקרבות כנגד הורמאכט. הפרק הראשון בכל ספר, עוסק בשיחה בין הסופר לבין גיבורו. שיחה זו נסובה בעיקר על חובתו של הסופר והתחייבותו לדווח רק אמת ובלא הגזמות. השגרה הצבאית הסובייטית מודגשת טוב בספר: בכל יחידה יש פוליטרוק, מדריך פוליטי, הממונה על מדיניות המפלגה בצבא.

עלילת הספר 

על רקע הגנת מוסקבה 1941 מבקש א. בק לחשוף שרשיה של אותה גבורת נפש עילאית שבאה לידי ביטוי בעמידתם המזהירה של אנשי פאנפילוב. רואים אנו היאך מתחשל האופי, היאך נעקר הפחד, היאך נזרע זרע הגבורה והיא עולה וצומחת ומניבה תנובתה. אחד מספרי המופת של ספרות המלחמה בשפה העברית, ממיטב ציודו האישי של דור הלוחמים העברי במלחמת השחרור.

סטאלין הוציא פקודה לירות בכל מי שייסוג ועשרות מאנשי פאנפילוב נהרגו כשסירבו לברוח מפני הטאנקים הגרמניים.

הסיפור מסופר ע"י באורג'ן מומיש-אולי, קצין צבאי מדרום קזחסטן.

הוא לחם יחד עם אנשי פנפילוב המפורסמים, אשר מנעו מהנאצים להגיע למוסקבה דרך דרך-וולוקולמסק.

באורג'ן הוא שמו הפרטי ו"מומיש-אולי" אומר "הבן של מומיש". אין לו שם משפחה.

באורג'ן שונא שקרים ומבטיח לחתוך את ידיו של הסופר אם יכתוב דברים אשר לא קרו.

עלילת החלק הראשון של הספר

בתחילת אוקטובר בשנת 1941, באורג'ן ויחידתו נשלחים לחזית ליד לנינגרד.

פתאום, ללא שום הסבר, מחליטים להעביר אותם לכיוון מזרח. הם עוצרים ביער ליד העיירה וולוקולמסק, בערך כ-130 קילומטרים מערבה ממוסקבה.

באורג'ן מאוכזב מכיוון שהוא חושב ששלחו אותו אחורה. הוא לא יודע שהגרמנים כבר פרצו דרך שורת השומרים במוסקבה. הוא לא יודע שרק ארבעה ימים קודם לכן, היטלר הודיע כי "הצבא האדום הושמד, הדרך למוסקבה פתוחה".

יחידתו של באורג'ן אחראים על הגנה של רצועה באורך 8 קילומטרים בנהר הרוזה, בערך כ-32 קילומטר מוולוקולמסק. אם האויב אי פעם יגיע לנקודה זו, באורג'ן מניח שחמש או עשר יחידות יצטרפו אליו להגן על רצועה זו.

נהר הרוזה רדוד וקל לחצותו. בנקודה אחת בצד המערבי, היער ממשיך עד לקו המים, מתאים בדיוק בשביל התחבאות אויב.

יום לאחר מכן, המוני פליטים עוברים דרך האיזור. איתם ישנם חיילים סובייטים הרוסים, אשר ברחו משליטה נאצית ליד ויאזמה. חלקם עם רובים, חלקם ללא, וכולם חסרי משמעת.

באורג'ן רוצה את ה"משוטטים במדים" האלה עצורים כעריקים.

שלג יורד. באורג'אן מסייר סביב נקודות ההגנה. הוא מגיע לקן מקלע. רוב יורי המקלע אוכלים בקרבת מקום. בכדי לבדוק את מוכנותם, באורג'אן יורה עם המקלע ויוצר אזעקת שווא. במקום למהר אל המקלע, האנשים מתחילים לברוח אל היער. לאחר מכן הם מרגישים אשמים, וחוזרים. רק חייל אחד, ברבייב, לא חוזר.

קצין פוליטי אשר אחראי על המקלע, מדווח לבאורג'אן שברבייב נמצא. בנוסף, מדווח כי ברבייב ירה לעצמו ביד.

באורג'אן קורא לברבייב פחדן ובוגד. ברבייב מוצא להורג על ידי חיילים מגדודו שלו, להוראת באורג'אן.

הפלוגות חופרות תעלות ומתחילות באימוני מטרה.

הם נראים מדוכדכים וחסרי מוטיבציה. באורג'אן זוכר את מילותיו של הגנרל איוון פנפילוב: "החייל הולך למבצע לחיות, לא למות!".

באורג'אן מקשיב לקצין דורדיה כאשר הוא מדבר אל הפלוגות. דורדיה עומד על כך שהאנשים חייבים להיות מוכנים לוותר על חייהם, למות, בשביל ארץ המולדת.

באורג'אן לא אוהב את הדגש הזה על מוות.

באורג'אן מדבר אל החיילים. הוא שואל אם הם רוצים לחיות. הם כולם משיבים "כן".

אבל, באורג'אן מציין, שלרצות לחיות זה לא מספיק. הם חייבים לירות טוב, לחפור תעלות טוב, לזרוק רימונים במדוייק. הוא אומר:

"האויב יצא להרוג אתכם ואותי. אז אני מוכרח לצוות עליכם להרוג אותם. ואתם גם, חייבים להגיד לעמיתיכם להרוג לטובת המולדת. אתם המולדת! אנחנו, המשפחות שלנו, האמהות שלנו, הנשים והילדים שלנו, הם המולדת...אני רוצה להוביל אתכם לקרב לא למות, אלא לחיות!"...

מצגת רפרט אנשי פנפילוב פאוורפוינט מקצועי רפרנט כ-20 שקפים- 99 ש"ח

ביבליוגרפיה לדוגמא (בעבודה האקדמית כ-20 מקורות אקדמיים באנגלית ובעברית)

אנשי פאנפילוב מאת אלכסנדר בק. תרגם מרוסית שלמה אבןשושן. הוצאת הקיבוץ המאוחד

אלעזר שטרן, משא כומתה - ניווטים בגובה העיניים, משכל - הוצאת ידיעות אחרונות וספרי חמד

Brandon Schechter. The Language of the Sword: Alexksandr Bek, The Writers Union and Baurdzhan Momysh-uly in Battle for the Memory of Volokolamskoe Shosse. Institute of Slavic, East European, and Eurasian Studies, University of California, Berkeley