‏99.00 ₪

תוכן עניינים

• 1 השיר:
• 2 לאם / יהודה עמיחי
  • 2.1 חלק א'
  • 2.2 חלק ב'

•  
  • 2.3 חלק ג'

השיר:

כמו טחנת רוח ישנה
תמיד שתי ידיים מורמות לצעוק אל הרקיע
ושתיים מורדות להכין פרוסות.
עיניה נקיות ומצחצחות
כמו ערב פסח.
בלילה תשים ת כל המכתבים
והצילומים זה ליד זה,
כדי למדוד בהם
ארך אצבע האלהים.


אני רוצה ללכת בודאיות
העמקות שבין התיפחיותיה.
אני רוצה לעמוד בשרב
של שתיקה.
אני רוצה להשען
אל הגזעים המחספסים של כאבה.


היא שמה אותי,
כהגר את ישמעאל,
תחת אחד השיחים.
שלא תראה במותי, במלחמה.
תחת אחד השיחים
באחת המלחמות.

לאם / יהודה עמיחי

בשיר הזה מעצב הדובר את עולמה של אמו, מתאר את יחסו שלו אל עולמה של אמו, ובעיקר מעצים את מהות דמותה – כאם. מבחינה אומנותית הוא עושה זאת באמצעות דימויים ומטפורות המיוחדים לו, וכן באמצעות שימוש בארמזים מקראיים.

חלק א'

בחלק א' מופיעות תמונות אחדות.
בתמונה הראשונה ( בית א' ) מופיע דימוי, שבו האם מדומה לטחנת רוח ישנה. יש לה, כביכול, ארבע ידיים, כארבע הזרועות של טחנת רוח: שתיים היא מרימה אל השמים, בתפילה – ובעצם בצעקה. זהו היסוד הרוחני שבאישיותה. הצעקה מעידה על תסכול, על חוסר אונים.
שתי הידיים האחרות מופנות כלפי מטה, אל המציאות היום-יומית, החומרית, לדאוג לסיפוק צורכיהם הפיזיים של ילדיה ( להכין פרוסות ). תמונה זו, הנוצרת ע"י דימוי ידי האם לטחנת רוח, לקוחה מעולם ארכאי ( = קדמוני ), שלפני העידן הטכנולוגי-המודרני, והיא מעידה על מהותה של האם הן כשייכת לעולם טרום-מודרני והן כנעה באופן בלתי פוסק בין פעלתנות פיזית לטובת ילדיה ובין דאגתה להם, כשהצעקה מעידה על יסוד חוסר האונים שבדאגה זו.
זוהי תמונה אוניברסלית. היא מזכירה את מלחמתו חסרת הסיכוי של דון קישוט בתחנות הרוח, רמז לאידיאליזם נאיבי. המהות האימהית העולה ממנה אופיינית לכל אם. חיזוק לכך אפשר למצוא בשם השיר – "לאם", ללא כינוי השייכות – לאמי, או אמי ( בניגוד לשירים כגון "אמי אפתה לי את כל העולם", או "אבי" וכיו"ב ). 

התמונה השנייה ( בית ב' ) אף היא דימוי, והיא לקוחה מן העולם היהודי: עיני האם נקיות כמו ערב פסח – זה הזמן שבו בבית יהודי מסורתי מנקים הכול בצורה היסודית ( והקיצונית ) ביותר. ומבחינת המשמעות - העיניים הן ראי הנפש, והניקיון יכול להעיד על אמת, על יושר, על ערכים. ובאופן פיזי – ניקיונן אולי נובע מריבוי הדמעות ( שייזכרו בהמשך ).
התמונה השלישית ( בית ג'+ד' ) מתארת את האם בלילה, לאחר שסיימה את מלאכות היום (ואולי במלה "בלילה" – הכוונה בערוב ימיה, בזקנתה ). היא מתייחדת עם המכתבים והצילומים שאספה, ובעצם זוהי מטפורה לאוסף חוויותיה וזיכרונותיה - מעין חשבון נפש, "כדי למדוד בהם אורך אצבע אלוהים" – כדרכו אוהב עמיחי לעשות הגשמה של מטפורה. "אצבע אלוהים" – ביטוי שמשמעו במקור - מעשה נסים, פלאי אלוהים ( ביטוי שמקורו שמות ה', 15, על פי פירושו של אבן-שושן ), ובעברית המודרנית – יד הגורל, וכאן אפשר להבין שהאם עורכת מעין סיכום של האופן שהאלוהים ניווט את חייה, לטוב ולמוטב - כלומר חוויות חיוביות וחוויות שליליות.