‏290.00 ₪

שאלת המחקר

כיצד בא לידי ביטוי ש"י עגנון?

תוכן עניינים

• 1 בדמי ימיה/ ש"י עגנון
  • 1.1 פרק א' אקספוזיציה
  • 1.2 פרק ב'
  • 1.3 פרק ג'- פגישות תרצה עם עקביה מזל
  • 1.4 פרק ד'- המורה והמלמד
  • 1.5 פרק ה- ביקור הרופא והביקור בבית מינטשי
  • 1.6 פרק ו'- הגילוי של מינטשי
  • 1.7 פרק ז'- היומן
  • 1.8 פרק ח'- המשך הביקור בבית מינטשי
  • 1.9 פרק ט'- יום הכיפורים
    • 1.9.1 הסמינר
  • 1.10 פרק י'- גוטסקינד השדכן
  • 1.11 פרק יא'- הפגישה עם עקביה
  • 1.12 פרק יב'- לנדא
  • 1.13 פרק יג'- הביקור בבית מינטשי
  • 1.14 פרק יד'- הפגישה בבית הכורך, החלום, מחלת תרצה והביקור של מינטשי ועקביה מזל
  • 1.15 פרק טו'- הנישואים
  • 1.16 סיום הסיפור
    • 1.16.1 מאבק הפרט בכלל
    • 1.16.2 דמויות מקבילות
    • 1.16.3 הזקנה מהחלום
    • 1.16.4 מספר פנימי
    • 1.16.5 המיוחד במבנה הסיפור

•  
  •  
    • 1.16.6 משמעות גלויה וסמויה

בדמי ימיה/ ש"י עגנון

• דמים: 1. דם= חיים

2. דמי כיס, דמי חנוכה= כסף

• "כבת שלושים שנה ושנה"- השנה האחת מופרדת כדי להדגיש את השנה האחרונה או לרמוז שזו הייתה שנה חשובה או לרמוז שיבוא לגביה פירוט.
• "מעט ורעים היו ימי שני חייה"- הכוונה היא:

א. לחיים כפולים חיים גלויים עם המשפחה וחיים נסתרים מהמשפחה.

ב. חיים המחולקים לשתי תקופות- החיים לפני אירוע מיוחד וגורלי, והחיים לאחר האירוע הזה.

פרק א' אקספוזיציה

סיבה לסיפור: מות האם. אווירה: כבדה, עצובה, בדידות. מקום: הבית בעיר, באירופה- באוסטריה. דמויות מרכזיות: הבת תרצה מספרת, אבא ואימא לאה. האם מתה בגיל 31 עקב מחלת לב, והיא סירבה ללכת למעיינות הישועה. האב היה סוחר.

• קול המספרת כילדה- החוויה שהיא עברה, מספרת זיכרונות.

קול המספרת כמבוגרת- מנתחת את התנהגותה "ולא ידעתי במה ראיתי אות ותקווה".

פרק ב'

• "שורות קצרות וארוכות"= שירים.
• "לא תזנח לעולם את הכתבים"= הכתבים הם שיחזיקו את האם בחיים, ולא הילדה. כשהאם שרפה את הכתבים הייתה הילדה צריכה להסיק כי האם תמות מכיוון ואין מה שיחזיק אותה בחיים, אך היא לא מסיקה זאת.

מות האם: הילדה מתארת את היום האחרון והלילה האחרון של האם. לדעתה אמה מתה כאישה צדיקה בגלל 2 דברים:

א. האם מתה לפני כניסת שבת.

ב. לפני מותה ידעה האם כי היא הולכת למות על פי המסורת והאמונה זה דבר הידוע רק לצדיקים.

• 4 פעמים מוזכרת המילה "שלום" בתמונת המוות- "אדע כי שלום לך"

"לראות שלום אימי"

"היא שוכבת על משכבה בשלום"

"ואימי שכבה בשלום על משכבה"

הדבר מראה כי לאה השלימה עם מותה, ומקבלת את המוות בהשלמה והבנה.

הערות ומסקנות מהטבלה:

• שרפים= כרובים= מלאכים מסוגים שונים.
• מהטבלה ניתן להבין שהילדה מעריצה את אימא שלה ומתייחסת אליה בחרדת קודש. כשהאם שורפת את הכתבים היא מבינה בתת מודע שלה שיש כאן מסר סמוי כלשהו של שליחות והעלאת קורבן. למרות שעדיין היא לא מבינה מה הדברים אומרים היא מביעה מוכנות לבצע את אותה השליחות ולקיים מצבת המשכיות וזיכרון לאמה.

פרק ג'- פגישות תרצה עם עקביה מזל

הפגישה הראשונה: תרצה מגיעה עם אביה לביתו של עקביה מזל זהו שמו מכיוון והמזל שלו התעכב, ובמהלך הפגישה היא שמה לב לכמה נקודות שנראו בעיניה משונות:

1. תנועת היד של האיש הזכירה לה את אמה.

2. האיש לא הבין נכון את דברי האב. במשפט של האב "מי ידע אפוא כי לאה תעזוב אותו" עקביה חשב שהכוונה לאב ואליו, ואילו לתרצה ברור שאביה התכוון אליה

     ואל עצמו.

3. הדפים, האותיות הכתב והדפים נראו לה מוכרים הכתבים של אמה.

4. האיש התייחס לתרצה כאילו הוא נכיר אותה, אך היא לא זכרה אותו. היינו מצפים שלאחר הפגישה הילדה והאב ישוחחו ביניהם, והילדה תשאל אותו את הדברים המטרידים אותה בקשר לפגישה הזאת.

הפגישה השנייה: פגישה זו נערכת בבית הקברות ביום הזיכרון "יום הפקודה" לשנה למות האם. בפגישה תרצה שמה לב שנוצר קשר משולש בין אמה ז"ל, אביה ועקביה מזל. אביה מניח ראשו על המצבה ומושיט ידו לעקביה במפתיע, ולא לילדה כמו שהיה מצופה.

פגישה שלישית: בפגישה זו נודע לתרצה זאביה רוצה להוציא ספר שירי אהבה שכתב עקביה לאמה.

סיכום הפגישות:

בפגישה הראשונה והשלישית הילדה לא הייתה צריכה להיות נוכחת, ובפגישה השנייה היא נשארה מחוץ לקשר המשולש שנוצר למרות נוכחותה. בפגישה הראשונה תרצה לא תרמה בכלום וכך גם בשלישית. בפגישה השנייה אביה יוצר מעין משולש שהיא מחוצה לו. שלוש הפגישות מתוארות לאחר שרפת הכתבים ומות האם. כלומר, יש מסר כלשהו לתרצה שעליה לזכור את האם ולבצע שליחות מסוימת שעקביה קשור אליה.

פרק ד'- המורה והמלמד

תרצה לומדת בשיעורים פרטיים אצל מורה ומלמד. מורה= מסמל את האנשים הדוגלים בהשכלה כללית מעבר ללימודי יהדות, ונחשב בעיני הציבור היהודי כאפיקורס כופר במצוות הדת. מלמד= מייצג את היהודים הדתיים הדבקים בדת ובמצוותיה. בין המורה למלמד היה מתח רב עקב הגישות השונות ליהדות, כשהמלמד מנסה להשפיל את המורה, לפגוע בו ובפרנסתו ואף הצליח לגרום למורה להפסיק ללמד את תרצה. תרצה נהנית יותר מלימודי המלמד ומתקשית בשיעורי הלשון העברית ולכן היא מחליטה לחזור כתוכי על דברי המורה בלי לנסות להבין את כללי הדקדוק "אז אמרתי לשכלי גש הלאה ולזיכרון קראתי עזרני". בהמשך נראה כי תרצה מאמצת גישה זו לחיים בכלל, ולא רק לתחום הלימודי.

• כשתרצה מבינה את הסיפורים שהיא לומדת היא נזכרת שאמה סיפרת לה אותם, הדבר המעיד על כך שלפני שהאם חלתה בינה לבין תרצה היה קשר טוב.

פרק ה- ביקור הרופא והביקור בבית מינטשי

הרופא שמבקר בבית מבין שתרצה רוצה שיחמיאו לה, ולכן אומר לאביה "פניה כפני אמה עליה השלום".