‏290.00 ₪

תוכן עניינים

מבוא. 3

שאלת המחקר: 3

טענת המחקר: 3

דיון תאורטי 4

מדוע יש צורך ברגולציה?. 5

חוק רשות שנייה לרדיו וטלוויזיה. 5

הערוץ השני 6

כללי האתיקה של הרשות. 7

סיכום   21

ביבליוגרפיה. 22

נספח. 24

טבלת מסכמת - מאורעות ותהליכים בהתפתחות הטלוויזיה. 24

תרשימים.. 26

מבוא

.

אתיקה אינה מורכבת מסט חוקים כתובים וברורים אלא היא לרוב מגדירה סף מוסרי מסוים תואם תרבות ומקום.  

על מנת שארגון יהיה אתי עליו לנהל מערכת ריסון פנימית אשר משפיעה על התנהלות העובדים. נהוג להציג בעיות אתיות כמדרון אשר מתחיל בקטן ויכול להפוך למדרון תלול וחד- הכל תלוי באנשים וקוד המוסר של הארגון.

הצורך בהתנהלות אתית בארגון ציבורי נובע מהדמוקרטיזציה, הפתיחות, המחויבות לזכויות האדם, האחריות החברתית והסביבתית והשינויים התכופים העוברים על השירות הציבורי. אתיקה יכולה להגדיל את חוסן הרשות, לייעל ולשפר את תפקידה על ידי מניעת  עמימות ויצירת קודים התנהגותיים ברורים ואחידים.

הדבר העיקרי בהתנהלות אתית בארגון ציבורי אשר ממומן מכספי המיסים הוא שיפור השירות לציבור וקבלת אמונו.

טלוויזיה ממלכתית ציבורית - שידורי טלוויזיה הממומנים ומעוצבים ע"י מוסדות השלטון. בארץ ממומנים שידורי הערוץ הראשון הממלכתי, מתשלומי אגרת הטלוויזיה והרדיו שמוטלים על האזרחים, מתקציב הממשלה ומחסויות. הפיקוח על הטלוויזיה הממלכתית מעוגן בחוק רשות השידור ומבוצע ע"י מועצה ציבורית שנבחרת ע"י הממשלה.

טלוויזיה מסחרית - שידורי טלוויזיה הממומנים ע"י גופים פרטיים מסחריים באמצעות פרסומות (ערוץ 2 וערוץ 10). הפיקוח על הטלוויזיה המסחרית מעוגן בחוק הרשות השנייה לטלוויזיה ורדיו ומבוצע ע"י מועצת הרשות השנייה לרדיו וטלוויזיה.

(יחיאל. ל, אדוני, ח. ומן, ר.)

שאלת המחקר:  

מדוע ההתנהלות של הרשות השניה לטלויזיה ולרדיו איננה אתית?

טענת המחקר:  

ההתנהלות של הרשות השניה לטלויזיה ולרדיו איננה אתית בשל התנהלותה

דיון תאורטי

חוק הרשות השניה מסדיר בתוכו את פעולתה של הרשות הציבורית לשידורים בישראל. הגופים המשדרים הכפופים לחוק זה הם הרדיו הציבורי (רשת א', ב', ג' וכו') וכן הטלוויזיה הציבורית (ערוץ 1).

כפי שעולה מחוק 

הציבורי, על-פי חוק, אמור לשרת הציבור ולתת מענה, מבחינת תכני השידור, לכל גווני החברה ובכל התחומים.

(אריאלי להב א', קורץ א').

 אושר "חוק רשות השידור" בכנסת, כאשר הגוף שהוקם, רשות השידור היה אמור לשמש ככלי ממשלתי- ציבורי. אמנם, ראש הממשלה דאז, בן גוריון, ראה בכך ביטוי לאימוץ הנורמות הדמוקרטיות המערביות, המבטיחות לאמצעי השידור עצמאות פוליטית, אך בפועל, במשך שנים רבות המשיך הממסד הפוליטי לראות ברשות כלי ממלכתי- ממשלתי, למרות שלא זו היתה רוח החוק (כספי ולימור).

לרשות השידור תפקידים רבים העוסקים בתכנים המשודרים באמצעי התקשורת הכפופים לחוק. רשות זו כפופה לביקורת של מבקר המדינה ובמסגרת פעילות הממשלה ממונה לה שר שתפקידו לפקח על רשות השידור, להתערב ....... ....... 

ה- 60, החלו שידורי הטלוויזיה בארץ. נושא מכשיר הטלוויזיה העלה דיונים, ויכוחים ומאבקים כוחניים סביב השאלה באיזו מסגרת תקום הטלוויזיה ומי ישלוט בה לכשתקום (טוקטלי).

לקראת הבחירות של- 77 עלה הצורך בתחרות וגיוון בתחום שידור הטלוויזיה (טוקטלי). חשוב לציין, כי הצורך נוצר בקרב שתי המפלגות הדומיננטיות, מצד אחד הרגיש המערך כי הוא עלול לאבד את השלטון במדינה והעדיף להקים ערוץ שיבקר את השלטון שהיה עתיד להיבחר, ומצד שני הליכוד תמך בליברליזציה של השוק ((Doron.

תמיכת שתי המפלגות בהקמת הערוץ המסחרי הביאו להקמת ועדה לבחינת הנושא, הוועדה הובילה להקמת שידורי ניסיון של "ערוץ 2" .  אושר בכנסת תהליך החקיקה של חוק הרשות השניה לטלוויזיה ולרדיו. לאחר 7 שנות שידור של ערוץ 2 הניסיוני הוחלף  המודל הזמני בשידורים מסחריים מלאים הממומנים על ידי פרסומות ומבוצעים על פי מודל מורכב ויחודי לישראל (טוקטלי,). הטלוויזיה המסחרית הוקמה מתוך הבטחה שלטלוויזיה החינוכית יהיה חלק נכבד בערוץ המסחרי החדש. בנוסף, תיקון מספר 4 ל"חוק בזק"  שחוקק , אפשר הקמת שידורי הטלוויזיה בכבלים והלווין . השידורים בלווין החלו לפעול  ושידורי הכבלים  (Doron; כספי ולימור).

מאז הקמתן, פעילות הרשות השניה ומועצת הכבלים והלווין מבוקרת על ידי מליאה שממונה על ידי שר התקשורת, ותפקידה לייצג את האינטרס הציבורי. הפיקוח על גורמים אלה מושפע מהתקציב הממשלתי מכיוון שהממשלה מאשרת תקציבים על פי עמידה בתנאיה  (Doron; כספי ולימור, ). כיום, המועצה לשידורי 

לטלוויזיה ולרדיו היא הרגולטור המסדיר פעילותם של ערוצים מסחריים (ערוץ 2 וערוץ 10) וערוצי הרדיו האזוריים. תנאי השידור, השעות והתכנים נתונים לפיקוח של מועצת הרשות שכפופה להחלטות הממשלה. שידורי הערוץ הראשון כפופים להסדרה של רשות השידור, הכפופה גם היא למדיניות הממשלה (ארבל- גנץ).      

לסיכום, במשך כחמישים שנות קיום המדינה שונתה מדיניות השידור הכוללת פעמיים. תחילה, באמצע שנות השישים, עבר השידור משליטה ממשלתית מלאה למערכת שעיקרה ציבורית- ממלכתית (רשות השידור). בפעם השנייה, במחצית שנות השמונים, החל תחום השידורים לציבור לעבור לדפוס של משק תקשורת ציבורי- פרטי מעורב, עם שרידי שליטה ממשלתית במגזרי השידור (טוקטלי).

עד המהפך , מעורבות המדינה במשק היתה הדוקה מאוד והמדינה פעלה כ"מדינת רווחה" ולקחה לעצמה את רוב פונקציות הייצור והאספקה של המוצרים והשירותים. כמו כן, כל אמצעי התקשורת היו בבעלות ציבורית- ממלכתית. אופי הבעלות הבטיח לא רק שליטה, ישירה ועקיפה, על תכני השידורים, אלא גם פיקוח של הממסד הפוליטי על התפתחות אמצעי השידור (כספי ולימור). משנות ה- 80 הפריטה המדינה את הייצור והשירותים והנהיגה הסדרים רגולטוריים חדשים לפיקוח על ענפים שונים במשק, בינהם אמצעי 

בניסוח מחודש של הסדרים המווסתים את יחסי הגומלין בין מוסד התקשורת לבין סביבתו החיצונית (כספי ולימור, ).

מדוע יש צורך ברגולציה?

לפי הגישה הנורמטיבית, במדינה דמוקרטית אשר מתערבת בחיי אזרחייה, לריבון יש כוח והוא מבטא אותו דרך נציגים בחברה. שלטון מסוג זה מחוייב, בכל רשויותיו וזרועותיו, להיות נאמן לריבון ולהגן על האינטרס הציבורי בכל מעשיו, אחרת בטל תוקפו המוסרי ואולי אף החוקי. לכן, החקיקה, השפיטה והאכיפה צריכים לבטא, לפסוק ולשמור על האינטרס הציבורי בכל עת. יישום הרגולציה יכולה להתבצע בשני מישורים- תיקון כשלי שוק והשגת צדק חלוקתי. הרגולציה הכלכלית עוסקת בפיקוח על מונופולים, פיקוח והקצאה של מוצר ציבורי, פיקוח על זכויות קניין והבטחתן, פיקוח על הפצה מלאה של מידע והבטחתה. הרגולציה החברתית עוסקת בהבטחת ערך התחרות החופשית, שיקולים של צדק חלוקתי, הקצאת המוצר החברתי רווחה, שמירה על תקני בטיחות והגנת הצרכן (ארבל- גנץ).

חוק רשות שנייה לרדיו וטלוויזיה

החוק מתייחס לפעילותה של הרשות השנייה לטלוויזיה ולרדיו שהיא רשות ציבורית המפקחת על השידורים המסחריים בישראל. הרשות מקיימת מכרזים לשידורי טלוויזיה ורדיו ומעניקה זיכיונות שידור. הרשות מפקחת וקובעת כללים למגוון ואיכות השידור שבהם צריכים הזכיינים לעמוד. השידורים המסחריים שבפיקוח הרשות כוללים כיום את מערכות התקשורת האלה: ערוץ 2, ערוץ 10 ותחנות הרדיו האזורי.

כפי שעולה מחוק זה, השידורים המסחריים (לא כולל השידורים בכבלים ובלוויין) אינם שידורים מופקרים, שכל זכיין יכול לשדר כל העולה על רוחו. תפקידה של הרשות השנייה לרדיו וטלוויזיה, הוא להגן על הציבור מפני האינטרסים הכלכליים של הזכיינים. הרשות השנייה קובעת כללים, כמו למשל זמן הפרסומות שניתן להקצות בכל שעת 

זכיינים. כך שכל הזמן הזכיין צריך להוכיח את תרומתו לחברה ולמדינה, ובכך לקבל זכות לשדר. מעבר לכך, 51% מהשליטה בחברה הזכיינית, חייב להיות בשליטה אזרח ישראלי. אריאלי להב א', קורץ א', 2008).

הערוץ השני

הרשות השנייה לטלוויזיה ולרדיו (ובקיצור: הרשות השנייה) הינה רשות השידור המסחרית הראשונה בישראל המאגדת בתוכה תחנות טלוויזיה ארציות ותחנות רדיו אזוריות. היא פועלת מתוקף חוק הרשות השנייה לטלוויזיה ורדיו, התש"ן  - . החל , הרשות השנייה היא הגוף האחראי בישראל על שידורי DTT (שידור טלוויזיה דיגיטלי קרקעי) לערוצים הציבוריים.

רשות השנייה לטלוויזיה ולרדיו פועלת מתוקף חוק הרשות השנייה לטלוויזיה ולרדיו. הרשות הינה גוף ציבורי האחראי לקיום שידורי טלוויזיה ורדיו מסחריים בישראל ועל הפיקוח עליהם‏‏ הרשות החלה לפעול .

בראש הרשות עומדת מועצה ציבורית. המועצה קובעת את מדיניות הרשות וממנה את מנכ"ל הרשות. כמו כן, מקיימת הרשות מכרזים ומעניקה זיכיונות שידור. עוד אחראית הרשות לבדיקת לוח המשדרים של הזכיינים בטלוויזיה וברדיו‏‏2. הרשות הינה תאגיד הממוקם יחד עם מוסדותיו וחברת החדשות בירושלים‏‏

(אריאלי להב א', קורץ א').

למתן היתר להפעלת תחנות רדיו. שיטה אחרת למתן היתר הפעלת תחנות רדיו וטלוויזיה היא באמצעות - "רישיון לשידור"‏‏2. זיכיון תקף לארבע שנות שידורים. למעט זיכיון שניתן לראשונה ליחידת שידור והוא יינתן לתקופה של שש שנים‏‏1.

תפקידי הרשות כוללים קיום שידורים ופיקוח עליהם. בתחומי: הלימוד, חינוך, בידור. מידע בנושא: מדיניות, חברה, כלכלה, משק,תרבות, מדע, אמנות וספורט, קידום היצירה העברית הישראלית, טיפוח אזרחות טובה ולחיזוק ערכי הדמוקרטיה וההומניזם, מתן ביטוי למורשת היהודית וערכיה ולערכי הציונות, מתן ביטוי לתרבות העמים, ליצירה האנושית ולערכי הציוויליזציה לדורותיה, קיום שידורים בשפה הערבית לצרכיה של האוכלוסייה הדוברת ערבית, ולקידום ההבנה והשלום עם המדינות השכנות בהתאם למגמות היסוד של המדינה, מתן ביטוי מתאים למגוון התרבותי של החברה הישראלית ולהשקפות השונות הרווחות בציבור, שידור מידע מהימן, הוגן ומאוזן, קיום שידורים להקניית השכלה לכלל הציבור ולאוכלוסיות מוגדרות, קיום שידורים בשפות זרות לעולים חדשים ולתיירים, מניעת שידורים אסורים על פי חוק זה.

(יחיאל. ל, אדוני, ח. ומן, ר. )

מועצת הרשות השנייה לטלוויזיה ולרדיו, מתמנית על פי חוק, בידי הממשלה ועל פי המלצתו של שר החינוך התרבות והספורט, לתקופה של 4 שנים. מספר החברים במועצה הינו 15, כאשר אחד מהם ממונה על ידי הממשלה ליו"ר‏‏. תפקידי המועצה וסמכויותיה‏‏ כוללים התווית קווי הפעולה של הרשות,

פיקוח שוטף על ביצוע השידורים על יד בעלי הזכיינות וקיום השירותים שהם נותנים, דיון בכל הצעת תקציב של הרשות לכל שנת כספים ואישורה כפי שהוצעה או בשינויים הנכונים לדעתה,

מינוי נציגי הרשות במועצת המנהלים של החברה על פי המלצתו של מנהלה, קביעת לוח המשדרים העונתיים של בעלי הזיכיונות לפי הצעה שהוג.

שה לה על ידי המנהל, קביעת האזורים לזיכיון לשידורי רדיו, תדון בדוחות אשר יגיש לה מבקר מנהל וועדות המשנה של הרשות, תגיש לשר כל דוח שידרוש' תדון ותחליט בכל עניין שנמצא בעיניה נכון לביצוע תפקידה.

אריאלי להב א', קורץ א').

כללי האתיקה של הרשות

מספר סדרות של כללי אתיקה, כשכל אחת מתמקדת בתחום אחר של העשייה התקשורתית. כללי האתיקה עוסקים בשידורי התוכן בערוצי הטלוויזיה המסחרית (ערוץ 2 וערוץ 10) והרדיו האזורי. כללי האתיקה נקבעו על ידי הרשות השנייה לטלוויזיה ולרדיו - על פי חוק הרשות השנייה לטלוויזיה ולרדיו .

מספר כללי אתיקה‏‏: צורך באובייקטיביות בשידור, איזון, מתן זכות התגובה' אי שידור פרסומת אשר פוגעת בטעם הטוב, בכבוד האדם או ברגשות הציבור,אי שידור פרסומת מוסווית.

מנהל הרשות או מי שמונה על ידו הם אלו המופקדים על פיקוח ושמירת כללי האתיקה. על הזכיינים להיוועץ במנהל הרשות ולפעול על פי הנחיותיו. המנהל רשאי לזמן את בעלי הזיכיון לבירור והנחייה לצורך מילויים של הכללים. כל בעל זיכיון מחויב להעביר העתק של הפניות שהגיעו אליו מן הציבור והעתק של תגובותיו לציבור. הפרה של כללי האתיקה היא הפרה של הזיכיון‏‏.

הפיקוח הציבורי מפותח מאוד בישראל, אין כמעט תחום של פעילות כלכלית או חברתית שאינו נתון בפיקוח ציבורי, הפיקוח תופס את חלק-הארי של ספר החוקים, ומהווה חלק מרכזי של הפעילות השלטונית. אף על פי כן הוא הוזנח מאוד 

ראל, הן במחקר המשפטי והן בפסיקה של בית המשפט.

(אריאלי להב א', קורץ א').

מנגנון פיקוח מסוג שונה הוא זה המוקם על-ידי חוק כגוף עצמאי (באופן יחסי), מחוץ למסגרת של משרד ממשלתי, במיוחד לצורך פיקוח בתחום מסוים, תפקידו העיקרי ואולי אף הבלעדי של גוף זה, הנקרא בדרך כלל "רשות", הוא הפיקוח,[1] רשויות מסוג זה קיימות זה שנים רבות במדינות אחרות, בארצות-הברית עיקר הפיקוח הפדרלי נעשה על-ידי רשויות מסוג זה.[2] ישראל אימצה סוג זה של מנגנון פיקוח בשינויים מסוימים, דוגמה למנגנון מסוג זה היא הרשות לניירות-ערך שהוקמה מכוח חוק ניירות-ערך[3]. חוק זה קובע הסדר מקיף למסחר בניירות-ערך, הכולל הגבלות ותנאים להצעת ניירות-ערך לציבור, ומקים את הרשות לניירות-ערך, שתפקידה (לפי סעיף 2 לחוק) הוא "שמירת עניניו של ציבור המשקיעים בניירות-ערך", הרשות מורכבת מחברים הממונים על-ידי שר האוצר לתקופה של שלוש שנים, אך היא פועלת כתאגיד עצמאי, המבוקר על-ידי מבקר המדינה, החוק מקנה לרשות סמכויות שונות, לרבות סמכות פיקוח על הבורסה, והיא מקיימת אף מחלקת חקירות כדי לבדוק חשדות לביצוע עברות בניגוד לחוק זה. 

קמת רשות מיוחדת שתפקידה העיקרי הוא לקיים פיקוח בתחום מסוים, ואשר נמדדת על-פי הצלחת הפיקוח, יש בה כדי לייעל את הפיקוח, היא יכולה גם לשמש מסגרת לאיחוד וריכוז של הפיקוח בתחומים קרובים וקשורים זה לזה, ובדרך זאת להוסיף ולשפר את הפיקוח ואף להוזילו. כך, לדוגמה, נאמר בדברי ההסבר להצעת חוק הרשות לפיקוח חקלאי:[4]

"הפיקוח על ביצוע החוקים בתחום משרד החקלאות נעשה כיום רובו ככולו בידי המועצות החקלאיות, כשכל אחת מהן פועלת על פי הסמכויות שהוענקו לה בחוק הנוגע אליה, וכאשר ההסדרים הם של פיקוח בידי יחידות תקן או באמצעות קבלנים, מצב זה גורם לפיצול מיותר ועל כן גם לחוסר יעילות, לכפילות ולבזבוז משאבים...

על פי ההצעה תוקם רשות שתהווה גוף מרכזי אשר בידיו יהיו כל סמכויות הפיקוח, לרבות לענין מועצות חקלאיות שאינן מיוצגות ברשות, ושתפקידו יהיה לפעול לאכיפת החוקים שבאחריותו של משרד החקלאות ולמניעת עבירות על הוראותיהם."

(יחיאל. ל, אדוני, ח. ומן, ר.  )

על יסוד הצעה זאת התקבל חוק הרשות לפיקוח חקלאי,[5] הרשות שהוקמה לפי חוק זה היא תאגיד, שחבריו מייצגים גופים הנוגעים בעניין, וכל תפקידו (לפי סעיף 5 לחוק) הוא "הפעלת פיקוח לעניין עבירות לפי חיקוקי המועצות החקלאיות ולפי חיקוקי החקלאות". מצב דומה קיים גם בתחומים נוספים, שבהם הופקד הפיקוח הציבורי בידי רשויות שהוקמו במיוחד לצורך הפיקוח מחוץ למסגרת של משרדי הממשלה.[6]

הקשר בין הנושא הנבחר לסוגיות תיאורטיות הקשורות בתחום הרגולציה

לפי זמיר , הפיקוח הציבורי כפי שהוא קיים במדינת ישראל, משפיע במידה רבה על אורח החיים של כל אדם בפרט ועל החברה ככלל. אמנם יש תועלת רבה בסוג פיקוח כמו זה, אך ישנה גם סכנה כאשר ישנו פיקוח עודף ובכך הוא הופך לא יעיל. לפי זמיר, ישנם שני סוגי פיקוח, ההסדרה ומנגנון הפיקוח. בהסדר הפיקוח, פיקוח מראש, נקבעים הגבלות ואיסורים בתחום מסויים. סוג פיקוח זה תואם למשפט הפרטי, כאשר לכל גוף פרטי יש חוקים והגבלות שרלוונטים לו. הסוג השני הוא מנגנון הפיקוח הציבורי. יהיה ההסדר אשר יהיה, ישנו צורך במנגנון פיקוח ולו סמכויות לאכוף את ההסדר. הפיקוח נעשה בדיעבד, על ידי ברור עמידת הגופים בחוקים והפרתם ונקיטת צעדים למניעת המשך ההפרה, ללא שלב האכיפה החוקים שנקבעו עלולים להיות מיותרים ואף מזיקים. בדרך כלל פועל מנגנון הפיקוח גם בתפקיד ההסדרה וגם בתפקיד האכיפה.

זמיר טוען כי, ישנם סוגים שונים של מנגנוני פיקוח ציבורי, בינהם לדוגמא פיקוח על משרד ממשלתי. בחרנו להתרכז במנגנון הרלוונטי לנושא שלנו, והוא מנגנון פיקוח ציבורי על רשות נפרדת. ברשות הנפרדת מהממשל, מוקם גוף הפיקוח כגוף עצמאי מכוח החוק אשר נקרא "רשות", ותפקידו רק פיקוח. הקמת רשות מיוחדת לפיקוח בתחום 

ף להוזילו. זמיר מסביר כי מודל זה עדיף על פני השאר מכיוון שכך נמנעת השפעה ישירה של הממשלה על תהליך הפיקוח, שעלולה לנתב את הפיקוח לאינטרסים אישיים. זאת הסיבה להקמת "חוק הרשות השניה", שנועד להיות גוף נטול השפעה ואינטרסים של המוסדות הממשלתיים (זמיר).

אמנם, מדינת ישראל נמצאת בתהליך מעבר לאופי של מדינה מסדירה, אך בפועל עדין קיימים בה אלמנטים של מדינת רווחה, וישנה התערבות של המוסד הממשלתי בחיים הציבוריים. זאת ניתן לקשר לתיאוריה האידיאולוגית, הגורסת כי מידת ההתערבות של רשויות השלטון בחיי הפרט משקפת את התפיסה האידיאולוגית- רעיונית של הרגולטור בנוגע ליחסי הגומלין בין החברה והמדינה. גישה זו מתייחסת להשקפת עולמם ולאידיאולוגיה הפנימית של מנהיגים וסוג המשטר שאותו הם מייצגים (ארבל- גנץ).

בנוסף טוען זמיר , כי סמכויות הפיקוח, האכיפה והענישה נועדו לשמש כהרתעה מפני הפרה של הסדרי הפיקוח. הצלחת הפיקוח נמדדת ביעילות ההרתעה, לכן בשלב הראשון חשוב להקים גוף פיקוח גדול וחזק כדי להשריש נורמות יציבות וברורות שנקבעו בהסדר הפיקוח. אם כך יעשה, ניתן יהיה להקטין ולהחליש את מנגנון הפיקוח בהדרגה. עוד טוען זמיר כי סמכויות הפיקוח נועדו לשתי מטרות: האחת- מניעת הפרה של ההסדר, והשניה- בירור שמירת הסדר הפיקוח בדיעבד.  לשם כך, אוסף הרגולטור ראיות נדרשות כדי לנקוט

העברות המנהליות , שקבע כי ענישה מנהלית תתבטא בכנסות בגין הפרות של חוקים מסדירים, כתחליף לענישה פלילית.

(אריאלי להב א', קורץ א').

לפי איירס וברייטוייט , ישנה תלות רבה בין הגופים הרגולטוריים לבין הגופים עליהם מפקחים. מסיבה זו, הגופים הרגולטוריים מעדיפים לא להטיל עונשים כבדים על הגופים המפוקחים כבר בתחילת תהליך האכיפה, זאת  בכדי לא לפגוע בטובת הציבור. מצב זה יוצר פראדוקס- ככל שיש יותר פגיעה במוסכמות, כך עדיף להשתמש בכלי 

ויש אשר טוענים כי עדיף וישמר שיתוף הפעולה. ניתן לומר, כי כיום בעולם הדגם השולט הוא בין שני מחנות אלה, אך הבעיה בדגם זה היא שלא תמיד ברור היכן עובר הגבול בין האיום לענישה. (יחיאל. ל, אדוני, ח. ומן, ר. )

איירס וברייטוייט  מציגים גישה אפשרית לשיתוף פעולה ותיווך בין אינטרסים בין הרגולטור לגוף המפוקח. הגישה מתייחסת ל"תיאוריית השבי"- מצד אחד, הגוף הרגולטורי מעוניין להגביר את השפעתה ויעילותה של הרגולציה, ומצד שני הגוף המסחרי מעוניין למקסם את רווחיו. לפי גישה זו, שיתוף פעולה בין הגופים יוביל לתוצאות עדיפות לשני הצדדים ויענה על רוב דרישות הרגולציה, כאשר הרגולטור תלוי בנכונות לשיתוף פעולה מצד הגוף המפוקח. במידה  והגוף המפוקח לא יסכים לשיתוף הפעולה, הרגולטור ישנה את המדיניות ואף יעניש, דבר שיפגע ברווחים של הגוף המפוקח. חשוב לציין, כי אם הגוף המפוקח יחזור בו, הרגולטור יהיה סלחן ויחזור ליחסים של שיתוף פעולה איתו.

מנגד, מציג ארבל- גנץ את גישת האינטרס הפרטי, אשר מתמקדת בפרט המקבל את ההחלטה. הרגולטור עושה שימוש ברגולציה כאמצעי להשגת האינטרסים האישיים שלו ולקדמם.  עיצוב הרגולציה ויישומה יטיבו עם האוכלוסייה או ירעו עימה, לפי הרווח האישי שיפיק מכך הרגולטור. גישה זו מתייחסת ל"תיאוריית השבי", שהיא ביטוי לתיאוריה הכלכלית. לפי תיאוריה זו, הרגולטור הינו "שבוי" בידי הפירמות שעל הסדרתן הוא אחראי. הרגולטור עלול לפגוע באינטרס הציבורי מכיוון שהוא משרת את האינטרס שלו- עצמו, את האינטרס של הפירמה או/ו את האינטרס של הפוליטיקאי הממנה אותו. הניסיון לשרת מספר אינטרסים במקביל לא מאפשר לציבור לצאת נשכר מהרגולציה (ארבל- גנץ).

איירס וברייטוייט מציגים את מודל האכיפה והוא "פירמידת האכיפה". "פירמידת האכיפה" מונה שישה שלבים, כאשר השלב הנמוך ביותר הוא שכנוע, משא ומתן או מיקוח. השלב השני הוא מכתב אזהרה, השלישי ענישה מנהלית, ....... 

זירות בהן דרך הענישה היעילה היחידה היא שלילת רשיון, זאת מהסיבה שאין זה מתאפשר מבחינה אירגונית, למשל, לסגור תחנת רדיו או ערןץ טלוויזיה בכל פעם שהם הפרו חוק. איירס וברייטוייט טוענים כי לגוף רגולטורי צריכים להיות מספר דרכי ענישה, מהסיבה שאם קיים רק עונש אחד לא ניתן להתייחס לכל עבירה לגופה והעבירה לא בהכרח תצדיק את העונש. הפירמידה מבטיחה ענישה תואמת לעבירה, ונותנת אפשרות לתקן את שגיאות העבר. (יחיאל. ל, אדוני, ח. ומן, ר. )

לפי תיאוריית האינטרס הציבורי שמציגים בולדווין סקוט והוד , הממשל מנחיל גופים רגולטוריים מכיוון שהוא מעוניין לשמור על האינטרס הציבורי, ולא בגלל אינטרסים כלכליים, פוליטיים או אישיים. בולדווין ושות טוענים כי השווקים הפרטיים והעצמאיים לא תמיד מצליחים לענות על הצרכים של הציבור והתומכים בתיאוריה זו פועלים כסוכנים מטעם הציבור. הבעיתיות שקיימת בתיאוריה זו הוא הקושי להגדיר מהו באמת האינטרס הציבורי ולמי מגיעה הסמכות לקבוע אותו. לכן, כאשר קביעת האינטרס הציבורי 

הדה- רגולציה, כלומר בלי רגולציה בכלל.

כמו כן, טוען ארבל- גנץ  כי חוקי הרשות נתונים לפרשנותו של הרגולטור והוא יכול ליצוק לתוך ההגדרות את השקפת עולמו, תפיסותיו המוסריות, החברתיות, התרבותיות, הפילוסופיות ואף הפוליטיות. 

 הייתה השנה הראשונה של תקופת הזיכיון השנייה של הערוץ, אשר החלה , והסתיימה .

הפרות ועונשים: 

סיכום הפרות ועונשים:

1. סה"כ 15 הפרות מצד שלושת הזכיינים, מתוכן 1 קיבלה התראה והשאר (14) ענישה.
2. סה"כ רשות השידור נטלה 11.5 דקות זמן שידור.
3. סיכום סוגי ההפרה:

בשנה זו ציינו עשור לתחילת השידורים בערוץ 2, כמו כן במהלך שנה זו הסתיימה תקופת הזיכיון השנייה של זכייני הערוץ.

גם בשנה זו פעלו בערוץ 3 זכיינים:

טלעד- שידרה בימים ראשון ורביעי

רשת- שידרה בימים שלישי, שישי ושבת (עד סוף מרס)

קשת- שידרה בימים שני, חמישי ושבת (מתחילת אפריל)

קשת ורשת חרגו בשנה זו בשידור הפקות אשר נקנו מגורם אחד- המכסה עמדה על מקסימום 30%, קשת שידרה 41.32% רשת שידרה 35.48%. הזכיינים התחייבו להקטין האחוז.

הפרות ועונשים:

לטלעד לא נמצאו הפרות

סיכום הפרות ועונשים:

1. סה"כ 14 הפרות מצד שלושת הזכיינים, מתוכן על 9 קיבלו התראה והשאר (5) ענישה.
2. סה"כ רשות השידור נטלה 6.5 דקות זמן שידור.
3. סיכום סוגי ההפרה:

ביבליוגרפיה לדוגמא (בעבודה האקדמית כ-20 מקורות אקדמיים באנגלית ובעברית) 

חוק הרשות השנייה לטלוויזיה ולרדיו‏

חוק רשות השידור, (הכהן/נגבי א')

חוק התקשורת (בזק ושידורים), .

‏יחיאל. ל, אדוני, ח. ומן, ר. לקסיקון לתקשורת. תל אביב: למשכל- הוצאה לאור מיסודן של ידיעות אחרונות וספרי חמד.

Doron, G. . The Politics of Mass Communication in Israel. The Annals of the American Academe, 555.

Almog, O.  From "Blorit" to Ponytail: Israeli Culture Reflected in Popular Hairstyles. Israel Studies, 8(2), 82-117.

‏