‏290.00 ₪

שאלת המחקר 

מהם ההיבטים הכלכליים והחברתיים בחצר החסידית בחסידות רוז'ין ?

 תוכן עניינים

מבוא. 3

הרבי מרוז'ין והקשר לארץ ישראל. 5

 שאלת המחקר  5

חסידות רוז'ין- רקע והתפתחות מנהלית וחברתית. 6

ההתדרדרות של לימוד התורה ותלמידי-חכמים.. 7

 הבעש"ט והמגיד  7

חצרו של רבי ישראל מרוז'ין ודרך המלכות – היבטים ניהוליים.. 9

מוטיב זיכוך החומר בהתנהלות החסידית. 10

הטפה לאהבת ישראל. 12

 השאיפה לגאולה  14

ההשתתפות המדינית בעשייה הציונית. 14

דרכי התנהלות והיחס לציבור החילוני 15

חסידות רוז'ין והמפעל הציוני 16

מה היה סוד קסמו של רבי ישראל. 20

הרבי מרוז'ין והקשר לארץ ישראל. 23

פתיחות. 24

סיכום.. 25

ביבליוגרפיה. 26

מבוא

עבודה זו תעסוק בנושא חשוב בשיח האקדמי, בעל אספקטים מעניינים. בעבודה זו יהיה ניסיון להקיף את האספקטים של התופעה הנחקרת על פי כללים מקובלים באקדמיה.

עגנון אשר היה קשור בנימי נפשו העדינים לחסידות רוז'ין, פורס סיפור אודות חסיד רוז'ין אחד, עני ובעל מסבאה, שנתקשרה עליו עלילת דם על ידי השיכורים שבכפרו. ברח המוזג היהודי אל רבו ובכה לפניו. והנה עצתו של הרבי פשוטה הייתה - סע ושוב לביתך, אך דאג לחזור דווקא בקרון המחלקה הראשונה. החסיד תמה, אך עשה כעצת רבו. ואמנם, בשבתו בין הנוסעים הנכבדים פגש בחוקר המשטרה, שבא לבדוק את הפרשה כולה. זה האחרון שמע את גרסתו וסייע לו לצאת מן הפרשה כשידו על העליונה.

(רפפורט-אלברט, תש"ן)

בסיפור פשוט זה גלומה ההוויה הרוז'ינאית – גאל את עצמך. האדם עשוי להוציא את עצמו ממצוקותיו לא על ידי בכייה ושברון לב, אלא דווקא על ידי המעבר ל'מחלקה הראשונה'. המעבר הנפשי למחלקה הגבוהה יותר אולי לא יוציא את האדם מן הצרה שהוא שרוי בה, אך בהחלט עשוי הוא, כפסוקו של בן גוריון, להוציא את הצרה מן האדם.

.

 בדוגמא קיצונית אחרת, אף סירב רבי ישראל להיענות לצפיית הדורות כולם לביאת הגואל - מה שמעכב את הגאולה הוא יבבות בכייניות, אמר, עלינו לקום ולהפוך עצמנו לגאולים!

איש פלאי זה היווה מודל חי לאדם גאול, לא עוד חיים שאין בהם - אלא חיים שיש בהם. אמנם, מסכת חייו הקצרה מצולקת בצרות הקשות שבאו ופקדו אותו: עלילה והלשנה, שנתיים מאסר, בריחה לילית אל הקיסרות האוסטרו-הונגרית כשהוא משאיר מאחוריו את משפחתו, חסידיו ורכושו והסתתרות תחת זהות בדויה עד לקימומה מחדש של מלכותו ברומניה. אך למרות תלאותיו הפך רבי ישראל להיות סמלה של 

היהדות החדשה, הבוטחת, הגואלת את עצמה בתרועות ניצחון. אך טבעי היה, כי ברבות הימים ישלבו ידיהם חסידי רוז'ין עם עמיתיהם החלוצים הציוניים, החולמים חלום דומה כל כך לחלומם הם... אך כל זה היה ואיננו. ברבות הימים נמוג הכול ונשכח, הדבקים נפרדו והסתתרו תחת מעטה של פחדים וחשדנות. חסידי רוז'ין התכנפו תחת צילה של היהדות החרדית, בתי המדרש הרוז'ינאים בתל אביב נסגרו 

מבוא בה.

(רפפורט-אלברט, תש"ן)

הרבי מרוז'ין והקשר לארץ ישראל

הקשר של רבי ישראל מרוז'ין לארץ לא התבטא רק בשירי כיסופים. הוא היה אחד האחראים על ההתרמה למען יושבי הארץ, והיה מתעניין תדיר במצבה של ארץ ישראל ובמצבם של היהודים שנאחזים בה. ביוזמתו קנה חסידו ר' ניסן בק שטח חשוב סמוך לכותל המערבי (שהצאר הרוסי זמם להקים עליו כנסיה) כדי להקים עליו בית כנסת מפואר. בניית בית הכנסת הסתיימה לאחר פטירת רבי ישראל מרוז'ין, ועל שמו נקרא בית הכנסת 'תפארת ישראל'. לאחר מלחמת השחרור הערבים החריבו את בית הכנסת.

מתוך התפישה המלכותית והאחריות לכלל ישראל, לא יכלו אדמו"רי בית רוז'ין 

מאדמו"רי בית רוז'ין לוינה. בקשו ראשי הקהילה החרדית הנפרדת 'עדת היראים' שהאדמו"רים וחסידיהם יצטרפו לקהילתם. השאלה הובאה לפני רבי ישראל מטשורטקוב.

חסידות רוז'ין- רקע והתפתחות מנהלית וחברתית

החסידות כתנועה נולדה בתחילת המאה ה-18, בעקבות משברים מהותיים אשר חלו ביהדות מזרח אירופה, הן במובן הפיזי והן בזה הרוחני. טבחו הקוזאקים האוקראינים ביהודים ללא רחם, מה שמכונה פרעות ת"ח-ת"ט. באותן פרעות חרבו מאות קהילות וכך נהיו המוני פליטים שנדדו לקהילות שנשארו על תילן, נוסף על המון ההרוגים שהיו.

(א"ז אשכולי, תשנ"ט)

מאוחר יותר הופיעה דמותו של שבתי צבי, שאחרי שהתגלה כנביא שקר בעקבות ההתאסלמות שלו בשנת אלף שש מאות שישים ושש, קיבלה היהדות בכלל ובמזרח אירופה בפרט מכה רוחנית קשה ביותר. המכה הייתה קשה עוד יותר בעקבות הציפייה המשיחית ששררה באותה תקופה, בעיקר בגלל הפרעות שקדמו לכך, וגם כיון שהיו גדולי ישראל (כמו למשל הט"ז, חתנו של הב"ח) שתמכו בו בהתחלה. גם עשרות שנים לאחר מות שבתי צבי, המשיכה את דרכו התנועה הפראנקיסטית בראשות יעקב פראנק, וכך המשיכה התסיסה השבתאית בקרב הציבור היהודי.

(רפפורט-אלברט, תש"ן)

המוכיחים אשר דגלו בתשובה כוללת נסמכו על שתי מכות אלה, אשר באופן גורף גרמו להתרופפות הרוחות, וכמו-כן הופיעו קבוצות להן היו יומרות רוחניות שאפתניות וחבריהן נמנו על האליטה החברתית של הציבור, שכבת תלמידי חכמים. כך נוצר מצב שבו הרבה מאוד יהודים עבדו לפרנסתם ולא יכלו לפנות זמן ללימוד התורה ולעיסוק 

הפראנקיסטית, והן מצד רוח ההשכלה שאמנם טרם הגיעה למזרח אירופה, ואף במערבה היא רק התחילה לנשב, אך היא הייתה עתידה לאיים על הצביון הרוחני של עם ישראל.

(אסף דוד, תשס"א )
ההתדרדרות של לימוד התורה ותלמידי-חכמים

גם ביחס ללימוד התורה חלה ירידה גדולה, כך שעל אולמות הלימוד השתלטה שיטת "פלפולי הסרק והתנצחות" (במשמעות של ויכוח לשם ויכוח ולא לשם בירור האמת), שגדולי ישראל בדורות שקדמו, כמו מהר"ל מפראג ומהרש"א, יצאו נגדה חוצץ בנחרצות. בנוסף לכך, נפוצה תופעה של קניית כהונת הרבנות בעיירות ובערים בכסף מידי הפריצים, ונוצר מעמד של תלמידי-חכמים, עד כדי כך שהיה אסור ליהודי פשוט לשבת על-יד תלמיד-חכם. המצב שנוצר גרם לכך שתלמידי-חכמים התייחסו בזלזול והתנשאות כלפי האנשים הפשוטים, ויחס כזה גרר כמובן שנאה מצד ההמונים כלפי תלמידי-החכמים והתורה בכלל.

הבעש"ט והמגיד

באותה תקופה הפציעה בשטח גם דמותו הבעל-שם-טוב. הבעש"ט טען כי גם ליהודי הפשוט, זה שאין ביכולתו להשקיע מזמנו ללימוד התורה מפאת טרדתו הקשה מנשוא בפרנסת הבית (והדבר היה קשה פי כמה לאור המצב המתואר לעיל), ישנה אפשרות להיות עובד אלוהים בדרגה גבוהה. יתר על כן, גם לימוד תורה, למרות העובדה כי שהוא עיסוק רוחני, יכול להיות בעל אופי שלילי אם הוא נעשה מתוך גאוותנות והתנשאות. וכפי שמביא בשמו תלמידו רבי מנחם נחום מצ'רנוביל, בספרו "מאור עיניים":

 [מאור עיניים, ישמח לב, מס' שבת] (א"ז אשכולי, תשנ"ט)

הבעל שם טוב חבר מבחינה רעיונית להמון, לאנשים הפשוטים, וכך קירב אותם לעבודת אלוהים. אחריו, המגיד רבי דב-בר ממזריץ', ממשיכו בהנהגת התנועה החדשה, דווקא לא התחבר באותו האופן להמון, אולם אסף אליו עשרות תלמידי-חכמים בעלי שיעור קומה, ולאחר ששהו אצלו וספגו ממנו עבודת אלוהים ברמה גבוהה, הוא שילח אותם לכל קצוות מזרח אירופה, וכך הופצה התנועה בקרב ההמונים.

(רפפורט-אלברט, תש"ן)

הבעש"ט והמגיד, אומר בעל 'אוהלי יעקב', האירו את המבואות האפילות. משמעות הדבר הייתה כי הם הראו שעבודת אלוהים אפשרית בכל תחומי החיים ולא רק בין כותלי בית המדרש ובית הכנסת, בצורה זו הם גרמו לכך שהרבה יהודים שהרגישו עצמם כעומדים מנגד, מבחוץ,קיבלו את הלגיטימציה להיכנס פנימה ולהינצל מן הסכנות שהיו בחוץ. בנוסף, הבעש"ט הכניס שמחה לחיי היהודי והווי של ניגון, ריקוד וישיבת חברים יחד - דברים שתרמו להרמת הרוח ושמחת הנפש והיוו בפועל חלק מעבודת אלוהים.

(אסף דוד, תשס"א )

חצרו של רבי ישראל מרוז'ין ודרך המלכות – היבטים ניהוליים

רבי ישראל מרוז'ין היה נינו של המגיד ממזריץ'. הוא החל בהנהגה יוצאת דופן מבחינת פאר חיצוני של לבושו, מגוריו, וכל חצר החסידית כולה. ניתן לומר אף כי הוא התנהג במלכותיות ממש. אלא שמעבר להנהגה המלכותית החיצונית, המשמעות העיקרית של המלכותיות הייתה אורח חיים שמונהג לפי ספירת (מידת) המלכות, הספירה העשירית בעשר הספירות, שלפי חכמת הקבלה מהוות את המבנה הרוחני של ההוויה. אנסה להבהיר מעט את העניין: ספירת המלכות היא הספירה התחתונה מבין כל הספירות והיא זו שמתבטלת לנגד הספירות שמעליה ומעבירה את השפע הרוחני שהיא מקבלת מהן להוויה שמתחתיה. כלומר המלכות נותנת את מה שיש לה לעולם המעשה שבו אנו חיים, היא זו שמשפיעה על השפע הרוחני שמקורו בעולם הספירות. להתנהג לפי מידת המלכות היינו להתבטל לפני התפקיד שיש לך, להשפיע ולתת לכולם, כלומר לקחת אחריות על מי שקשור אליך ולהשפיע עליו.

רבי ישראל מרוז'ין ביטא זאת באומרו שאם כואב ליהודי בקצה העולם הוא מרגיש זאת מיד. הוא יכול היה לומר זאת, כיון שבאמת לקח אחריות על כל אחד מישראל

סמכותו.

מוטיב זיכוך החומר בהתנהלות החסידית

כמו כן, הדגיש רבי ישראל מרוז'ין את חשיבותו של זיכוך הגוף החומרי, והעלאתו למדרגה רוחנית, מה שמכונה בפיו "הפיכת החומר לצורה". משמעות הדבר היא כי על יהודי לא רק לזכך את תפילתו ותורתו שיהיו חסרי פניות ואינטרסים, אלא עליו גם לכוון לשם שמים אף בכל מעשה גשמי שלו כאכילה ושתייה. יש לציין כי רבי ישראל מרוז'ין עצמו מיעט מאוד באכילה ובשינה, ובדרך זו הלכו אחריו אף צאצאיו.

....... ....... ......... חסר.......... ................ ........ ........ ................................ ............. .............  [אור הגנוז - סיפורי חסידים] (א"ז אשכולי, תשנ"ט)

מכאן שבמטרה לתרגל עבודת אלוהים באופן מושלם, על האדם להתכוון בכל מעשיו לצורך גבוה, היינו לא לכוון להנאה החומרית והפיזית אלא למטרה נעלה יותר, מטרה רוחנית. השיא של דרך זו הוא עבודת העלאת הניצוצות, שמקורה בדברי האר"י הקדוש ונזכרת בספרי החסידות.

(רפפורט-אלברט, תש"ן)

כמובן שעבודה זו אפשרית רק בתנאי שהאדם זיכך את עצמו לפני כן באמצעות תיקון מידותיו. מעיקרון זה נובעת באופן ברור המסקנה כי עבודת אלוהים נעשית לא רק על-ידי לימוד תורה, תפילה וקיום מצוות, אלא באמצעות כל עשייה, אשר במקרה והיא נעשית למטרה עליונה, נחשבת היא לעבודת אלוהים. תפיסה זו היא המשך ישיר למה שהובא לעיל בשם הבעל שם טוב: גם העוסק בסחורה יכול להיחשב עובד אלוהים, ולפי רמת כוונתו תוכל עבודה זו לעלות במדרגה מעל ללימוד התורה.

יותר מכך, עבודת הזיכוך עצמה יכולה להיעשות לא רק ע"י לימוד תורה, תפילה וקיום מצוות, אלא אף על-ידי אופני עשייה אחרים. כך ביטא זאת רבי יעקב פרידמן, האדמו"ר מהוסיאטין, בעל 'אהלי יעקב', שהיה נינו של רבי ישראל מרוז'ין:

 [פרבי שמיני שנת תש"ו] (א"ז אשכולי, תשנ"ט)

 

כל מה שנאמר עד כה, נובע מן ההכרה היסודית בנוכחות אלוהית בכל ההוויה, ובעיקר מתוך הפנמה של נוכחות זו ויישומה בחייו ובתודעתו של האדם. רבי ישראל מרוז'ין העיד על עצמו כי אינו שוכח לרגע את קיומו של הקדוש-ברוך-הוא. תודעה זו מביאה את האדם להגיע לאהבת אלוהים ויראת אלוהים ברמה גבוהה מאוד, וגורמת לו להשפיע על הסובבים אותו קדושה וטהרה. הרבי מרוז'ין אמר שיש הרבה סוגי ציפורים, כשכל סוג מתייחד באופי שונה. יש כאלו שמתייחדות ביופיין המרהיב, יש שמתייחדות במעופן הגבוה, ויש כאלו שמתייחדות בשירתן. עלינו, הוא הורה, להיות כמו הציפורים שמטהרות את האוויר.

מאפיין נוסף של דרך רוז'ין הוא הצנעתה של ההתלהבות בעבודת אלוהים. לא רק התמדה בתורה וגמילות חסדים כשהם נעשים בסתר, אלא אף הסתרת ההתלהבות בתפילה ובקיום המצוות, ובכלל - הטמנת המדרגות הרוחניות. דבר זה לא נבע מענווה מדומה, אלא מן הרצון שלא להחצין את הדברים ולהשאיר אותם טהורים כפי שהם, בבחינת "והצנע לכת עם אלוהיך". בנוסף, יש כאן עניין של כנות ברמה גבוהה ביותר, במשמעות של אי-הבעה כלפי חוץ של משהו שאיננו אמיתי לחלוטין. למרות זאת, ניתן היה לחוש את חרדת הקודש, בקרבתם של אדמור"י רוז'ין.

(א"ז אשכולי, תשנ"ט)

הטפה לאהבת ישראל

יוצא אם כן, ששני העקרונות החשובים של החסידות שהודגשו בחסידות רוז'ין היו

לעבוד את אלוהים בכל פרטי החיים מתוך הפנמה של נוכחות אלוהים בכל מקום - 

1. לדאוג לכך שאף אחד מעם ישראל לא "יצא החוצה" - "לבלתי יִדַּח ממנו נידח", עיקרון שקיבל תוקף יתר מההליכה לפי מידת המלכות. דבר ברור הוא שמתוך עיקרון זה נובעת אהבת ישראל גדולה שלא מוציאה אף יהודי החוצה. אביא לדוגמה דברים שכתב לעצמו רבי שלמה חיים פרידמן, האדמו"ר מסאדיגורה, אף הוא נין של רבי ישראל מרוז'ין, המופיעים בספרו 'חיי שלי מאלוהים':

 (רפפורט-אלברט, תש"ן)

 [חיי שלמה, ליקוטים, אהבת ישראל] (א"ז אשכולי, תשנ"ט)

 

לשני עקרונות אלה מצטרפת כמובן מסירות הנפש, שבלעדיה לא ניתן להשיג כלום, לא ברמה האישית ולא ברמה הכללית של עם ישראל כולו. מסירות נפש אין משמעה רק המוכנות להקריב את חייך, אלא בעיקר להקדיש את החיים למען המטרות הנעלות. מסירות נפש כזו יכולה להופיע כאשר אדם מפנים שכוחותיו אינם שלו, אלא הוא בסך-הכול צינור שנועד לקיים את שליחותו, שהיא: לקרב את העולם, ובראש ובראשונה את עצמו, לקדוש-ברוך-הוא, ועל-ידי כך להיות שותף בהבאת הגאולה השלמה.

(אסף דוד, תשס"א ) 

השאיפה לגאולה

בחסידות רוז'ין הייתה שאיפה תמידית לא רק לגאולת האדם הפרטי מצרותיו הרוחניות והגשמיות, אלא אף לגאולת עם ישראל והעולם כולו. בפרשת יתרו שנת (), במהלכה של השואה המתחוללת באירופה, אומר בעל 'אוהלי יעקב', שעלה לארץ עם חותנו בשנת תרצ"ז () והתיישב בתל-אביב:

ההשתתפות המדינית בעשייה הציונית

כדי להגשים שאיפה זו, אדמו"רי רוז'ין, בתקופת ההתעוררות הציונית ואחריה, קראו ברובם לעלייה לארץ ולהשתתפות במפעל הציוני, וחלקם אף תמכו בתנועת 'המזרחי'. כמה מהם הקימו תנועה שחרתה על דגלה תורה ולאומיות גם יחד (ממש כמו דרכו של הרב קוק), ושקראה ליהודים החרדים (אלה שלא עזבו את הדת) לעזוב את הגלות ולעלות לארץ. כל זאת מתוך הבנה של גודל השעה ביחס לאפשרות הריאלית שיש לעם ישראל לצאת מהגלות, ומתוך היענות לקריאותיו-דפיקותיו של הקב"ה שקורא לעמו להשתתף במהלך הגאולה. בנוסף הודגש התפקיד המכריע שיש לציבור ששומר תורה ומצוות ביצירת הצביון הרוחני של המדינה היהודית העתידה לקום בארץ ישראל, ובאחריות שלו להגשמת העניין על-ידי עלייה לארץ ולקיחת חלק במוסדות הציוניים. הודגשה גם האחריות שתהיה לציבור זה על הפנים הרוחניות של ההתיישבות בארץ ישראל באם לא ייקח חלק מעשי בעלייה ובבניין.

יום לאחר ההכרזה על הקמת המדינה דרש בעל 'אוהלי יעקב' בתל-אביב:

לאחר הקמת המדינה, שאותה ראו כ'אתחלתא דגאולה' (ראה 'אהלי יעקב' עמ' קטז בשם חותנו), אדמו"רי רוז'ין, שרובם התגוררו בתל-אביב, ציינו את שמחתם על הקמתה בכך שאמרו הלל שלם והשתתפו בצעדת העצמאות כשהם חובשים לראשם שטריימלים (אותם חובשים רק בשבתות וחגים).

דרכי התנהלות והיחס לציבור החילוני

לאור השאיפה להשפיע על הצביון הרוחני של ההתיישבות והמדינה, היה כמובן ניגוד אינטרסים בין הציבור הדתי לבין הציבור החילוני, שהוא זה שבפועל "נתן את הטון" בעניין זה. לכאורה היה ניתן לצפות שתהיה מחלוקת קשה בנושא זה, שתיגרר לשנאה והשמצות. אך אדמו"רי רוז'ין הורו לנהוג אחרת. וכך אמר בעל 'אהלי יעקב':

"ולכן הייתה שיטתנו תמיד שצריך להשתתף בבניין... מפני שאי-אפשר להשפיע על הבניין הרוחני אם אין משתתפים בבניין החומרי. אולם על האחרים אפשר להשפיע רק בדרך שהורו לנו חז"ל: 'ואהבת את אלוהים אלהיך' - שיהא שם שמים מתאהב על ידך. אבל לא בחירופים וגידופים, ועל אחת כמה וכמה שלא בלשון הרע...". 

"ואיך נילחם נגד אלה, המעמידים את הבניין הרוחני בארץ ישראל על יסודות זרים, הלקוחים מאומות העולם? לא בנשק של שנאה ולא בנשק של לשון הרע... ובאיזה נשק אפוא נילחם נגדם? באותו נשק שאנו נלחמים נגד יִצרנו אנו - בהשתלמות בקדושה. אם אין להם התבטלות לפנינו - אות הוא כי גם אצלנו לא הכול בסדר." 

[פרבי תזריע-מצורע, שנים תרצ"ט, תש"ח] (א"ז אשכולי, תשנ"ט)

חסידות רוז'ין והמפעל הציוני

"יש המספרים על יהודי שהחליט להמיר את דתו ולהפוך, אחת ולתמיד, לאנגלי מן המניין. והנה, מייד אחר שנסתיים הטקס התחיל נאנח: 'אוי, מה יהיה עם חיילינו בהודו המערבית...".

נראה היה תמיד כי כיהודים, אנו נושאים לעד את האנחות שלנו, את משא הייסורים, את העיניים הנוגות שהפכו לסמלה של האומה הנודדת, גלות גלות... בנקודה זו ספרי הלימוד בהיסטוריה משנים לפתע את הטון, ומתחילות היחידות העוסקות במבשרי הציונות ובמפעל הציוני זקוף הקומה ויפה הבלורית והתואר. הציונות, כך מלמדים ספרי ההיסטוריה, התקוממה בדיוק כנגד היהודי הנוגה והחלש הזה. מפעל ההגשמה הציוני התיימר לא רק להוציא את היהודים מן הגלות אלא גם את הגלות מן היהודים, כדבריו הברורים של בן גוריון.

 עובדה היסטורית ידועה פחות היא, שכמאה שנה לפני העליות הציוניות הגדולות אל אדמת האבות פרצה מהפכה חשובה ביותר בעולם היהודי במזרח אירופה, שהשפיעה על רבבות יהודים באוקראינה ובהרי הקרפטים. מהפכה זו הטרימה במידת מה, והקרינה רבות על המהפכה הציונית, ואנשיה אף סמכו את ידיהם, ברבות הימים, על העשייה הציונית. מהפכה זו נקשרת בשמו של אדם אחד, רבי ישראל פרידמן מרוז'ין, מייסדה של חסידות רוז'ין.

(אסף דוד, תשס"א ) 

מנהיג החצר: רבי מיוחס, רבי עשיר 

קשה עד בלתי אפשרי לאמוד את השפעתה של המהפכה הראשונה, הרוז'ינאית, על זו הציונית שבאה בעקבותיה. מעט מאוד עסקו בכך עד היום, אך ההשפעה היא כבירה ללא צל של ספק. מעט מאוד נכתב על הצטרפותה של חסידות רוז'ין הרחבה והמסועפת למפעל הציוני בראשית המאה העשרים, על האדמו"רים הרבים לבית רוז'ין שתרמו את הכסף הציוני, שקראו לעלות לארץ ולהצטרף אל עובדי האדמה בארץ הקודש ואף עלו בעצמם להתיישב בתל אביב, עירם של החלוצים. מעט נכתב על העולים, חסידי רוז'ין לבושי הקפוטות, שהצטרפו אל גדודי העבודה, אל הפרדסים והביצות, אל גדרה וראש פינה, שתרמו משיריהם, שירי חסידות רוז'ין, למעגלי הריקודים בלילות ("רד הלילה רב שירינו..."). אך דרכם המשותפת של חסידי רוז'ין והציונות החלה, אם אפשר לומר כך, עוד לפני היות הציונות, בדרכו ובהגותו של מייסדה רבי ישראל, שבשבת זו מציינים חסידיו את יום פטירתו, ג' בחשוון.

רבי ישראל ב"ר שלום שכנא

מקום היוולדו של רבי ישראל ב"ר שלום שכנא היה העיירה האוקראינית רוז'ין. הוא נולד כבן למשפחה המיוחסת ביותר בעולם החסידי. אבי סבו היה האדם שמיסד וביסס את התנועה החסידית לכדי תנועה חברתית ענפה, תלמידו של הבעל שם טוב וממשיכו, רבי דב בער - המגיד ממזריטש.

(רפפורט-אלברט, תש"ן)

סבו היה המתבודד הפלאי והנערץ, רבי אברהם 'המלאך', בן המגיד, שנפטר בגיל צעיר. בנו של 'המלאך', רבי שלום שכנא, היה אף הוא אדם נחבא אל הכלים, צדיק נערץ הממעט לבוא בין אנשים. בשונה מאביו, נמנע רבי שלום מלהיראות כאיש של נסתרות, והיה חי את חייו הגלויים בפשטות מופגנת, ללא קהל, ללא ברכות, וללא תפילות ודרשות. חסידיו אמרו עליו, כפי שיאמרו בעתיד גם על בנו, שהוא 'הסתיר את הסתתרותו מן העולם'. בגיל צעיר נתייתם רבי ישראל מאביו, רבי שלום, ומשמת גם אחיו בכורו מצא עצמו רבי ישראל מנהיג עדה עוד בטרם מלאו לו עשרים שנה. עדה זו גדלה והלכה עד שהפכה לקהל עצום ורב.

רבי ישראל חי בעושר חסר תקדים. ארמון הפאר אשר שימש לו למגורים לו, למשפחתו וללהקת הנגנים הצמודה שלו, היה מוקף גנים. שם אף קיבל את הקהל הרב שעלה לחזות בו, ביניהם אף אצילים גויים שאהבוהו ושאלו בעצותיו. אחד מהם מתאר זאת כך (על-פי תרגומו מגרמנית של פרופסור דוד אסף לקטע שכתב בנווטורה מאייר בספרו 'היהודים בזמננו'):

"כשביקרתי את הרב פגשתי בביתו את פילדמרשל ויטגנשטיין, האציל הזה כיבד אותו בכל... אפשר לומר כי הוא (רבי ישראל) אדם בעל חזות פנים אצילית. פניו, להוציא את שפמו, גלויים ונטולי זקן. יש לו הכישרון הנדיר לחבב את עצמו על כל אחד ואחד. במבטו יש כוח מגנטי כזה שגם אויבו לא יכול לעמוד מולו. אף שדירתו בנויה בפאר מלכותי, הוא עצמו חי בצמצום ומחשיב מאוד, בניגוד ליהודי רוסיה האחרים – את הניקיון. אפשר לומר, ולא תהיה זו הגזמה, כי במשך שבוע אין הוא אוכל יותר מאשר אוכל אדם אחר בארוחה אחת. מתוך עשרים וארבע שעות היום אין הוא ישן יותר משלוש".

רבי ישראל חי, כאמור, בעשירות מופלגת ומופגנת. כך למשל, החזיק בחצרו מרכבת משנה הדורה שעמה נהג לצאת לטיולים יומיים כשהוא מעשן, כתמיד, את מקטרתו. בנוסף לכך, נוהג היה לעסוק בפעילות גופנית באופן קבוע. העשירות גלויה הייתה לכל, אך בדברים אחרים נהג צנעה רבה. תפילתו הייתה על פי רוב, נסתרת מעין רואים, ונערכה בחדרו הפרטי. הוא נמנע מלדרוש ברבים בדברי תורה, ואף לא הצטיין, כפי שנתפרסמו צדיקים אחרים בני דורו, במופתים גלויים ובמעשי ניסים. במופעיו לפני תלמידיו בחר רבי ישראל, על פי רוב, לספר סיפור. לעיתים היו אלה סיפורים בעלי יסוד אירוני בולט. פעמים אחרות נשא דרשות קצרות, מעין 'ווֹרטים', אך מעולם לא נשא דרשה תורנית מסודרת. איש זה, שחי לכאורה חיים 'גשמיים' למדיי, זכה להערצה אדירה מכל שכבות העם. הערצה זו לא פסחה גם על הגדולים שבדור, כרבי אברהם יהושע השל מאפטא, מחבר הספר 'אוהב ישראל', אחד מחשובי הצדיקים בזמנו, ורבים אחרים. מרחוק ומקרוב עלו אליו ההמונים לדרוש בעצתו, ואף יהודים מקווקז המרוחקת עמדו עמו בקשרי מכתבים.

ביבליוגרפיה לדוגמא (בעבודה האקדמית כ-20 מקורות אקדמיים באנגלית ובעברית)