‏290.00 ₪

שאלת המחקר

כיצד באים לידי ביטוי הגרים במקרא?

תוכן עניינים

מבוא. 3

דינו של גר תושב. 6

מתי חל חוק גר תושב. 12

כיצד רואים את נוכרי בעיני המשפט העברי: לא עבד ולא גר תושב. 13

....... ....... ......... חסר.......... ................ ........ ........ ................................ ............. .............

תמיכה וגמילות חסדים.. 14

אבדתו של נוכרי וחובת השבתה. 17

היחס לנוכריים ולעובדים זרים בישראל היום. 19

סיכום.. 22

ביבליוגרפיה. 26

מבוא

"וְכִי יָמוּךְ אָחִיךָ וּמָטָה יָדוֹ עִמָּךְ וְהֶחֱזַקְתָּ בּוֹ גֵּר וְתוֹשָׁב וָחַי עִמָּךְ" (ויקרא כה, לה ). לחכמי התלמוד הייתה מחלוקת מאיזהו גר תושב? כל שקיבל עליו בפני שלושה חברים שלא לעסוק בעבודה זרה, דברי רבי מאיר;

וחכמים אומרים: כל שקיבל עליו שבע מצות[1] שקבלו עליהם בני נח;

חכמים נוספים טוענים: אלו לא באו לכלל גר תושב, אלא איזהו גר תושב? זה גר אוכל נבילות שקבל עליו לקיים כל מצות האמורות בתורה חוץ מאיסור נבילות.[2]

בתלמוד הירושלמי מוצגות שתי דעות להגדרתו של גר תושב:

אית תניי תני [=יש ששונים] גר תושב אין מקבלין אותו עד שיקבל את כל המצות שכתוב בתורה.

אית תניי תני [=יש ששונים] גר תושב אין מקבלין אותו עד שיכפור בעבודה זרה שלו[3].

[4]. יש להניח כי דעה זו רואה את הגר תושב כאדם אשר מכיר בכל מצוות התורה ושואף לקיימם כאדם יהודי, לכן מותר למסור לו את הנבלות לאכילה שכן הוא לא מחויב באיסורי אכילה מתוקף היותו לא יהודי[5] [6].

מפירושו של רש"י משתמע[7] כי הוא קיבל את עמדתו של רבי מאיר והוסיף לה את עמדתם של אחרים כך שלטענתו גר תושב נחשב "כל שקיבל עליו שלא לעבוד עבודה זרה, ואוכל נבלות".

לעומת זאת, הרמב"ם קבע בספר המצוות שגר תושב הוא מי שלא עובד עבודה זרה:

והמצוה הנ"א היא שהזהירנו מהושיב עובדי עבודה זרה בארצנו כדי שלא נלמד כפירתם והוא אמרו יתברך 'לא ישבו בארצך פן יחטיאו אותך לי' (שמות, כג, לג). ואילו רצה הגוי לעמוד בארצנו אינו מותר לנו זה עד שיקבל עליו שלא לעבוד עבודה זרה ואז יהיה אפשר לו לשכון[8]. וזה יקרא גר תושב (בבא מציעא ע ע"ב; מכות ח ע"ב; נגעים רפ"ג). רוצים בזה שהוא גר לעניין שיהיה מותר לשכון בארץ לבד. וכן אמרו 'אי זהו גר תושב זה שקבל עליו שלא לעבוד עבודה זרה' (ע"ז סד ע"ב). ואולם עובד עבודה זרה[9] לא ישכון עמנו ולא נמכור לו נחלה ולא נשכיר. ובביאור בא לנו הפירוש לא תיתן להם חנייה בקרקע (שם כ ע"א)[10].

בניגוד לעיל, פסק הרמב"ם במשנה התורה [11]:

בהלכה זו פסק הרמב"ם בדומה לדעתם של החכמים בתלמוד אך הוסיף כי על גר תושב לקיים את שבע המצוות מפני שהאל צווה אותם[13]. חשוב לציין כי תוספת זו של הרמב"ם מחייבת את הגר תושב להכיר גם בסמכותו של משה רבינו – כלומר עליו להכיר בכך שמשה רבינו הוא זה שהודיע על חיובם של בני נוח בשבע המצוות. לדעת רבי יוסף קארו מאמין שמדובר בתוספת אישית של הרמב"ם מסברתו: "ומה שכתב 'והוא שיקבל וכו'' נראה לי שרבינו אומר כך מסברא דנפשיה ונכוחה היא"[14].

בניגוד לכך, קיבל הרמב"ן (רבי משה בן נחמן, ספרד – גירונה, המאה הי"ג) את דעתם של החכמים ללא  תוספותיו של הרמב"ם במשנה התורה:

על דרך הפשט 'גר שער'[15] לעולם הוא גר תושב שבא לגור בשערי עירנו וקבל עליו שבע מצות בני נח, והוא הנקרא "גר אוכל נבלות" (ע"ז סד ע"ב) שאמר בו הכתוב 'לגר אשר בשעריך תתננה ואכלה' (דברים יד כא)[16].

בכדי לחדד את משמעות המושג 'גר תושב', הבהיר אותו הרמב"ן במקום אחר כלהלן:

והוי יודע שבן נח המוזכר בכל מקום אינו [נ"א היינו] גר תושב, אלא שבן נח הוא שנוהג במצות שלהם כהוגן עם חבריו וגר תושב הוא שבא לפני בית דין של ישראל וקבלן עליו בפני בית דין והכי מפרש לה בפרק השוכר את הפועל (ע"ז ס"ד ע"ב), וגוי המוזכר בכל מקום הוא בן נח שלא הוחזק אם מקיים מצות שלהם אם לאו ומסתמא אין רובן מקיימין אותן ולפיכך דנו אותן כספק ולא הקפיד עליו אלא לא מעלין ולא מורידין (שם כ"ו ע"א), שלא נתנה תורה ערי מקלט אלא לאלו שהם גרים אבל לשאר בני נח אין ערי מקלט קולטות, מיהו לדיני בית דין שווים הם בשפיכות דמים כדפרישית.[17]

בניגוד לרמב"ם, טוען הרמב"ן כי קבלת המצוות על ידי הגר תושב איננה מותנית בכך שהוא יקיימן מפני שהאל צווה עליהם, מכאן עולה כי הגר תושב אינו מחויב להכיר בסמכותו של משה רבנו. עצם קבלתן של שבעת המצוות על ידי בן נוח בפני בית הדין[18], אין משמעותה הכרתו של הגוי באל, אלא משמעותה וודאות והכרה בקיומן של שבע מצוות בני נוח על ידו וכן הפיכתו לבעל מעמד של 'מצווה ועושה'. החשיבות של שבע מצוות בני נוח היא שהן מחייבות את האדם להתנהגות אנושית ולפיכך אדם שמקיימן ללא עוררין נחשב בכלל בן החברה האנושית וישנה מחויבות עמוקה לדאוג לו. כיוון שבתקופת העולם העתיק ובראשית ימי הביניים רוב בני אומות העולם לא נחשבו כמקיימים את שבעת מצוות בני נוח, כלומר ראו בהתנהגותם כלא מוסרית-חברתית, נקבע שכל עוד בן נוח לא מכריז על מחויבותו לכללים אלה, אמנם אין לפגוע בו אך יחד עם זאת אין גם מחויבות חברתית ומוסרית כלפיו. כאשר היה ואדם שאיננו יהודי מקבל עליו את שבע מצוות בני נוח והוא יצא מכלל הספק, ישנה מחויבות לדאוג לצרכיו האנושיים כבן החברה האנושית. נמצא כי לפי הרמב"ן כי מי שאיננו יהודי אך מתחייב לקבל על עצמו את שבע מצוות בני נוח מקנה לו אישור שהוא בן החברה האנושית כנדרש מכל יצור אנושי, ואין משמעותה של קבלה זו הכרה באל והכרה בנביאו כשיטתו של הרמב"ם.

"והנה כל המצות האלה אין בהם אף שמץ רוחניות, רק כולן מיוסדות על קיום העולם וישוב המדינה וחיים בטוחים של חברת האדם וקנייניו ורגש חמלה ורחמים על היצורים, כאשר יבין ויודה כל בר דעת"[19].

דינו של גר תושב

מתוקף הגדרתו של אדם כגר תושב, מופיע כבר במקרא איסור על הונאתו של גר תושב ובו נקבע: "וְגֵר לֹא תוֹנֶה וְלֹא תִלְחָצֶנּוּ כִּי גֵרִים הֱיִיתֶם בְּאֶרֶץ מִצְרָיִם[20] . אבן עזרא הבהיר את הוראת המקרא כלהלן:

וטעם 'וגר לא תונה' - הוא גר תושב, כי אין לו עיקר ממשפחה, וכל אחד מן התושבים יכול להונות אותו בהון שלו וגם בדירה שלו וגם להביא אותו למצבי לחץ על ידי עדות, כי הכתוב אמר 'לא תענה ברעך'[21].

הרמב"ן הסביר את טעם בהבהרת הכתוב באיסור הונאת הגר:

והנכון בעיני כי יאמר, לא תרמה גר ולא תלחץ אותו ולא תאמין שאין לו מציל מהידיים שלך, כי אתה ידעת שהייתם גרים בארץ מצרים וראיתי את הלחץ אשר המצרים לחצו עליכם ועשית בהם נקמה, כי אני רואה את דמעות האומללים אשר אין להם מנחם ומיד המאמללים בכוח, ואני מציל כל אדם מיד חזקה ממנו. וכן את האלמנה ואת היתום לא תענו כי אני אשמע את זעקתם, כי כל אלה לא בוטחים בנפשם, ועלי (=על האל) יבטחו[22].

הרשב"ם מאמין כי הוספת הפסוק 'ולא תלחצנו' עוסק באיסור ניצול הגר בענייני עבודה:

'ולא תלחצנו' - לעשות מלאכתך לפי שהוא בלא גואל, כדכתיב 'וגם ראיתי את הלחץ אשר מצרים לוחצים' (שמות ג, ט), מכאן כי העבידו אותם[23].

בפסוק נוסף בתורה מוזכר: "וְגֵר לֹא תִלְחָץ וְאַתֶּם יְדַעְתֶּם אֶת נֶפֶשׁ הַגֵּר כִּי גֵרִים הֱיִיתֶם בְּאֶרֶץ מִצְרָיִם (שמות כג, ט). ומבאר רש"י: "כמה קשה לו כשלוחצים אותו". התורה מציינת ומזכירה כי 'אתם' - עם ישראל - יודעים כמה קשה לגר לעמוד בלחץ שמפעילים עליו. נחמה ליבוביץ התעקשה על כך כי השימוש בשורש המילה 'לחץ' המטרת שלוו להזכיר לבני ישראל את הלחץ אשר הרגישו כשהיו גרים במצרים – "וְגַם רָאִיתִי אֶת הַלַּחַץ אֲשֶׁר מִצְרַיִם לֹחֲצִים אֹתָם"[24]. ואלה דבריה הנוקבים בעניין:

נדרש לזהות את עצמנו עם הגר היושב בארצנו על ידי זיכרון של תקופת הגירות שבעבר שלנו. זיכרון זה משמש כאן כמחסום חזק בפני יצר הרע של השתלטות והתעללות, של ניצול ולחץ מצד מי שפסק להיות עבד וגר והוא היום אזרח, בן בית, כלפי מי שברגע זה הוא גר בארץ שלו[25].

במסכת גרים[26] קבעו את דינו של גר תושב כלהלן -

- אסור להונות אותו והוא זכאי להגנת העובד המקובלת: אסור לעשוק אותו ואסור להלין את השכר שלו.[27]

- אסור להלוות אותו בריבית ואף אסור ללוות ממנו בריבית.[28]

- אין מושיבין אותו בספר (=בגבול)[29], ולא בנוה רע, אלא בנוה יפה, באמצע ארץ ישראל, במקום שהאומנות שלו תצא, כפי שנאמר 'עמך ישב בקרבך במקום אשר יבחר באחד שעריך בטוב לו לא תוננו'.[30]

הרמב"ם פסק בנושא זה:

ובמקור נוסף התייחס הרמב"ם ופסק:

וגר תושב הואיל ואתה מצווה להחיותו מרפאים אותו בחנם.[32]

הרמב"ן מבהיר כי יש חובת הצלה גם כלפי גר תושב:

שציוו עלינו להחיות גר תושב ולהציל אותו מרע, כי אם היה טובע בנהר או עלה עליו הגל בכל הכוח שלנו נעמול בכדי להצילו[33] ואם יהיה חולה נדאג לרפואה שלו.[34]

- "ואם לא נשכיר לו איך נקרא שישב". והרב קוק מרחיב: "תכירהו לתושב לעניין קירוב הדעת וחופש הזכויות הראויות לאדם. ולא ייקחך לבך להכחיד ממנו את רגשותיו הטבעיות לעמו ולארצו"[35].

הרב קוק[36] פסק כי בנושא זכות הישיבה בארץ, כי גר תושב יוגדר כמי שלא עובד עבודה זרה למרות שלא מקיים את שבע מצוות בני נח[37], זאת מהסיבה שהתורה הקפידה שלא יישבו בארץ עובדי עבודה זרה אך לא יותר מזה: "לֹא יֵשְׁבוּ בְּאַרְצְךָ פֶּן יַחֲטִיאוּ אֹתְךָ לִי כִּי תַעֲבֹד אֶת אֱלֹהֵיהֶם כִּי יִהְיֶה לְךָ לְמוֹקֵשׁ" (שמות כג, לג).

אמנם לא זאת הייתה הדעה של הרמב"ם אשר קבע בנחישות:

רבי אליעזר ולדינברג (דיין בית הדין הרבני הגדול במאה הכ') האמין כי גם לדעתו של הרמב"ם אם אומה שלמה מקבלת עליה לא לעבוד בעבודה זרה, אין דרישה מכל אחד מתושביה לקבל עליו את שבע מצוות בני נוח בכדי לשבת בארץ. וזה לשונו:

לא אמנע לכתוב מה שעולה בדעתי לומר גם אליבא דהרמב"ם, והוא כי יש חילוק בזה בין אם כל האומה מקבלת עליה שלא לעבוד עבודה זרה, שאזי מספיק קבלה זאת בלבד, לבין אם יחיד מהאומה רוצה לקבל שאזי צריך שיקבל עליו כל הז' מצווה[39].

בנושא ירושלים, נקבע בתוספתא[40] שאין נותנים בה מקום מחיה לגר תושב. הלכה זו מופיעה גם במסכת אבות דרבי נתן[41] . הרמב"ם מזכיר תפיסה זו בפסיקתו בהאי לישנא:

ירושלים הינה קדושה יותר משאר העיירות שסביבן חומה, שאוכלין קדשים קלים ומעשר שני לפנים מחומתה, ואלו דברים שנאמרו בירושלים: אין מלינין בה את המת, ואין מעבירין בתוכה עצמות אדם ואין משכירין בתוכה בתים, ואין נותנין בתוכה מקום לגר תושב...[42]

על הגרים התושבים להקים להם בתי דין משלהם שידונו במשפט שלהם. אם דבר זה לא נעשה, על הבית הדין היהודי להיות אחראי למנות שופטים שידונו את הגרים התושבים לפי משפטם. אלה הם הדברים של הרמב"ם בעניין:

הרדב"ז הבהיר[44] כי דברי הרמב"ם מתייחסים למקרה בו הגרים התושבים לא הקימו להם בית דין משלהם או שלא היה בינהם מי שראוי לעשות כך, במקרה זה חייב בית דין של ישראל למנות להם שופטים.

בתי הדין של הגרים התושבים דנים לפי המשפטים שלהם. כך לדוגמה, הרמב"ם פסק שעל הגרים תושבים להנהיג משפט בנושא ירושה לפי הדינים שלהם: "העכו"ם יורש את אביו דבר תורה, אבל שאר ירושותיהן מניחין אותו לפי מנהגם"[45].

הרמב"ם אף חרץ שאין בידי גר תושב לכפות על חבר שלו לנהל דיון בפני בית דין ישראל:

שני עכו"ם שבאו לפניך לדון בדיני ישראל, ורצו שניהן לדון דין תורה דנין, האחד רוצה והאחד אינו רוצה אין כופין אותו לדון אלא בדיניהן... אלא לעולם דנין לו בדיניהם[47].

בהתאם לכך, בנושא המשפט במדינת ישראל, נפסק כי אפשר לקבוע דיני מעמד אישי נפרדים לגרים התושבים השונים:

אין הדבר פוגע בכלל בחוקה וביסודותיה אם הדינים יהיו שונים ומיוחדים לכל עדה כפ<

ביבליוגרפיה לדוגמא (בעבודה האקדמית כ-20 מקורות אקדמיים באנגלית ובעברית) 

מחיקה ובלעדיות/מצגת

ללא הקפאה

הקפאה לחודש (תוספת ‏39 ₪)

הקפאה לשלושה חודשים (תוספת ‏99 ₪)

מחיקה לנצח (תוספת ‏300 ₪)

ללא מצגת

תוספת מצגת (תוספת ‏99 ₪)

קראתי ואני מאשר את התקנון

לא מאשר התקנון (נא ליצור קשר עם שירות הלקוחות 24/7 לקבלת הסבר)

---

כתובת אימייל

שדה אימייל הינו חובה