‏290.00 ₪

תוכן עניינים

מבוא. 3

סקירה תיאורטית. 4

מתודולוגיה. 17

נבדקים.. 17

כלים.. 17

הליך. 18

השערות המחקר. 18

ממצאים ודיון 19

סיכום.. 28

ביבליוגרפיה. 29

נספחים.. 30

במסגרת עבודה זו אנסה לאתר את הקווים המאפיינים את תרבות הנעורים הדתית והלא דתית, על ידי איתור דפוסי צפייה בטלוויזיה.

אנו חיים בעידן שבו אמצעי התקשורת השונים מציפים אותנו בהיצע אדיר. שפע התוכניות והסרטים הסובב אותנו מכתיב לנו את סדר יומנו הפרטי והציבורי, ומשפיע על דרכי החשיבה שלנו ועל ערכינו. אמצעי התקשורת החזותיים חודרים לכל פינה ולכל תחום של חיינו ומהווים מקור עשיר ומגוון של מידע, תרבות ובידור. מצד אחד נראה כי מתגבשת תרבות אוניברסאלית והעולם נעשה "כפר קטן", ומצד שני, מבחר התוכניות שהטלוויזיה מציעה מאפשר לכל צופה להרכיב לוח משדרים אישי, השונה מזה של רעהו.

החברה הישראלית הינה חברה רב תרבותית המתחלקת למספר תת תרבויות. אחת החלוקות המשמעותיות ביותר היא החלוקה בין דתיים וחילוניים, כאשר שתי אוכלוסיות אלו הן ב עלות מאפייני תרבות שונים.

בעבודה זו בחרתי להתמקד בשתי תרבויות השונות במהותן: התרבות הדתית לאומית והתרבות החילונית, כאשר לכל אחת מהן יש את התפיסות החינוכיות, האמונות, השקפות העולם והערכים המאפיינים אותה.

סביר להניח ששתי תרבויות אלו שונות בין היתר גם ביחסן לתוכניות הבידור אשר משודרות בטלוויזיה וכי הצופים השונים נבדלים ביניהם ביחסם לתוכניות אלו ולתכניה, בהרגלי הצפייה שלהם, במודעותם לתפקיד הטלוויזיה בחייהם, ובאופן כללי יותר למידת דומיננטיות צריכת המדיה הבידורית בביתם.

כאמור, הטלוויזיה היא מדיום ביתי במהותו ועל כן מקומה של הטלוויזיה במשפחה והשפעתה הכללית על חיי המשפחה מעוררים עניין רב. כדי להבין את מקומן של תוכניות הבידור במערך המשפחתי יש להתייחס לאופייה של המשפחה, האמונות, התפיסות והערכים המאפיינים אותה ומבדילים בינה לבין משפחות אחרות.

בעבודה סמינריונית זו בחרתי להתמקד בהבנת ההבדלים בין בני ממשפחות דתיות לבין בני נוער ממשפחות חילוניות כפי שמשתקפים בתפיסתן את תוכניות הבידור ולבדוק בין היתר את ההשתמעויות הנובעות מהקשר בין דמשתני התרבות והמסורת לבין הטלוויזיה בהקשרים משפחתיים שונים.

הנחתי כי בניגוד להורים החילוניים, להורים הדתיים יש יותר שליטה על צפיית ילדיהם, כלומר הם יותר מודעים, מפקחים ומתווכים על תוכניות הבידור אותם הם חושפים בפני ילדיהם. הנחה זו מובילה אותי למחשבה שמעורבותם של ההורים הדתיים בצפיית ילדיהם בטלוויזיה תורמת לכך שצפיית ילדיהם תהיה יותר מושכלת, ביקורתית וסלקטיבית מאשר הצפייה של בני הנוער החילוניים. הנחה זו נובעת בעיקר מהיכרות כללית עם המגזר הדתי במגוון תחומים.

לאור הנחתי שצפייתם של בני נוער למשפחות דתיות יותר מבוקרת מאשר צפייתם של בני נוער למשפחות חילוניות, אבדוק גם מהן העמדות של בני הנוער עצמם לגבי התכנים הבידוריים בהם הם צופים.

סביר להניח שבמשפחות דתיות קיים יותר פיקוח על התכנים הטלוויזיוניים בהם צופים ילדיהם מאשר במשפחות חילוניות (מפני שיש תכנים שלא ראויים מבחינה ערכית ודתית), אך מעניין יותר לבדוק כיצד בני הנוער למשפחות השונות מקבלים ומפנימים את הפיקוח של הוריהם.

.

כדי להבין את מיקומה של תופעת הצפייה בטלוויזיה בהקשר הטבעי שלה, כלומר- במשפחה, ראוי להתייחס לשימושים החברתיים של הטלוויזיה הכוללים את השימושים המבניים ואת השימושים היחסיים.

לאל (בתוך למיש) מסביר את הטיפולוגיה של השימושים החברתיים של הטלוויזיה, הוא טוען כי השימושים המבניים של הטלוויזיה אינם קשורים לתוכן, אלא לעצם השימוש בה. כמשאב סביבתי הטלוויזיה מספקת זרם בלתי פוסק של קולות ותמונות המתפקד כרקע לפעילויות שגרתיות שונות בבית. הטלוויזיה תורמת לסביבה החברתית הכללית בכך שהיא יוצרת תחושה של פעלתנות ונוכחות חברתית גם כאשר הבית ריק מאדם. כמו כן, הטלוויזיה משמשת גם כגורם מווסת התנהגויות, כלומר היא מחלקת את שעות היממה ומסדירה את הפעילויות המשפחתיות, הטלוויזיה משפיעה ישירות או בעקיפין על ההשתתפות בפעילויות פנאי חלופיות, קביעת סידורים וביקורים מחוץ לבית.

השימושים היחסיים של הטלוויזיה הם הדרכים שבהן משתמשים בני המשפחה בטלוויזיה כדי ליצור הסדרים חברתיים. שימושים אלו כוללים: *מסדירי תקשורת (צופים נעזרים בדמויות, סיפורים ונושאים המופיעים בתוכני הטלוויזיה לצורכי שיחה), *השתייכות/ הימנעות (שימושים שעושים בטלוויזיה לשם יצירת קשר חברתי או למניעתו, הכל בהתאם לנסיבות),

*למידה חברתית (הטלוויזיה מזמנת אפשרויות רבות ללמידה), *מיומנויות/ שליטה (הטלוויזיה מספקת הזדמנויות להפגנת סמכות וחלוקת תפקידים במשפחה. דוגמא לכך היא פיקוח ההורים לגבי צפיית ילדיהם מבחינת כמות הצפייה ומועדיה ומבחינת התכנים המותרים. באמצעות פיקוח זה הם מפגינים כלפי ילדיהם את תפיסתם בנוגע לתפקידם ואחריותם כהורים).

• הטלוויזיה היא מדיום המעורר עמדות שונות ומגוונות ביחס לחשיבותה ותרומתה מול השפעותיה השליליות ונזקיה. לפי הופשטטר ובר הטלוויזיה היא מדיום רב עוצמה, בעיקר כשמדובר בילדים ובצופים הרחוקים ריחוק של התנסות ושל ידע מן האירועים ומן התכנים שהיא מציגה. הטלוויזיה יכולה להעשיר את עולם הידע, לפתח כישורים קוגניטיביים מסוימים ולספק צרכים חברתיים, רגשיים וקוגניטיביים באופן קל ומהנה. בנוסף, הטלוויזיה מסייעת בתהליך החיברות, מספקת בידור טוב ומציעה נושאים לשיחה והזדמנויות לקרבה בין אישית. הטלוויזיה מספקת לבני הבית נושאים לשיחה, מוקדי התעניינות משותפים, מודלים לחיקוי. היא מזמנת מפגשים משותפים, תכנים הנצפים יחדיו מהווים התנסות משותפת וביס לקשר בין בני הבית.

אך עם זאת, החשיפה המסיבית לטלוויזיה מאפשרת גישה לכל התכנים, ללא הבחנה של גיל, היא עלולה ליצור הבנה חלקית ומוטעית של תכנים שונים, חיברות מוקדם והתבגרות בטרם עת. התכנים הבוגרים שאליהם נחשף הילד עשויים להשפיע על תפיסת המציאות שלו, על ערכיו ועל התנהגותו. בנוסף, הם עלולים לעורר אצלו תחושת איום וחוסר ביטחון, סטריאוטיפזציה של העולם החברתי ואימוץ התנהגויות וערכים בטרם בחן אותם באופן רציונאלי ובוגר.

ניל פוסטמן (בתוך בר והופשטטר) טוען כי כבר מגיל צעיר הילדים נחשפים לעולם המבוגרים על כל סודותיו: מין, מוות, גירושין, מחלות, סמים ועוד. כתוצאה מחשיפה זו, הטלוויזיה הורסת את התום והקסם של הילדות וגורמת לאובדנה ולהיעלמה. סקרנותם של הילדים מכוונת אותם אל תוכניות "בוגרות", והתכנים מוטמעים בהם ללא בגרות נפשית הדרושה להתמודדות נאותה עמם.

הופשטטר ובר מסבירות כי בעבר נהגו ילדים בישראל לצפות בחברת הוריהם ואחיהם בערוץ היחיד שהיה קיים. כיום הולכים ורבים הבתים שבהם יש יותר ממכשיר טלוויזיה אחד וילדים צופים בתוכניות על פי בחירתם. כידוע חשיפה לכל התכנים ללא הגבלת גיל עלולה ליצור הבנה חלקית ומוטעה של התכנים ולגרום לנזקים נוספים כפי שכבר פורטו לעיל. סוגיה זו מגבירה את החשיבות של מעורבות ההורים בצפיית ילדיהם, כאשר מעורבות זאת משפיעה בעיקר על אופן הצפייה של הילדים ועל מה שהם מפיקים ממנה.

בר מצביעה על שלושה תחומי מעורבות של ההורים בצפיית ילדיהם:

רמת מודעות- באיזו מידה ההורה נמצא בסביבה בעת הצפייה, יודע במה צופים הילדים ולעיתים גם צופה בחברתם.

רמת הפיקוח- באיזו מידה ההורה מפקח על כמות הצפייה של הילדים, על שעות הצפייה ועל סוג התוכניות.

רמת התיווך- באיזו מידה ההורה מתווך בין תוכני הטלוויזיה לילדים: משוחח, נותן הסברים, מנתח תכנים, מסייע בהרחבת המידע הנקלט מהמשדר וביישומו וכו'

מתודולוגיה

נבדקים

לשם בחינת נושא העבודה, רואיינו 30 בני נוער דתיים ו-30 בני נוער חילוניים, הלומדים בכיתה י', בעזרת שאלונים. התלמידים הדתיים מבית-הספר מקיף דתי "עירוני ב" אשקלון והחילוניים מתיכון אורט ע"ש רונסון (שניהם באשקלון). השאלונים כללו שאלות ממוקדות על התחומים אותם רציתי לבדוק. כל נשאל מילא את השאלון אשר הורכב משש קטגוריות.

הנושאים שנבדקו היו ההבדלים במספר שעות הצפייה בטלוויזיה ביחס למידת דתיות; השוואת העדפות הצפייה של בני הנוער, וצריכה של ז'אנרים שונים כמו חדשות, ריאליטי ובידור; אופן תפיסת המדיום הטלוויזיוני על ידי בני הנוער ועמדות מוצהרות לגבי צפייה בטלוויזיה ותכנים טלוויזיוניים; יחס בין עמדות בנוגע לטלוויזיה לבין הרגלי הצפייה בפועל.

כלים

תינקט שיטת מחקר איכותנית.

ביבליוגרפיה לדוגמא (בעבודה האקדמית כ-20 מקורות אקדמיים באנגלית ובעברית) 

שנלר, נ''  "בני נוער דתיים לאומיים וחשיפה לתרבות חיצונית", ביטאון בני עקיבא, גיליון 4

שקדי, אשר . מילים המנסות לגעת: מחקר איכותני - תיאוריה ויישום, תל אביב: הוצאת רמות

 Andreasen, M.S.  Patterns of family life and television consumption. Media, children and the family (19-36). Hillddale, NJ: Lawrence Erlbaum

Brown, J. R., & Linné, O.. "The family as a Mediator of Television Effects", In: R. Brown (Ed.) "Children and Television", London: Collier-Macmillan, pp. 184-198