‏290.00 ₪

שאלת המחקר

כיצד באים לידי ביטוי פסקי-חוץ?

סעיף 4 לחוק אכיפת פסקי-חוץ, - , קובע לאמור :

"(א) פסק-חוץ לא יוכרז אכיף אם ניתן במדינה שלפי דיניה אין אוכפים פסקים של בתי המשפט בישראל.

(ב) על פי בקשת היועץ המשפטי לממשלה רשאי בית המשפט לאכוף פסק-חוץ, אף כשלא נתקיימה הדדיות כאמור בסעיף קטן (א)".

הדרישה להדדיות מכוונת להמריץ מדינות-חוץ לאכוף פסקים ישראליים, בחינת "אכוף לי ואכוף לך"111. בהטילו דרישה זו, פוסע המחוקק הישראלי בדרך .שסללוה מחוקקים רבים אחרים לפניו, בעיקר בארצות המשפט הציבילי112. אך גם אם ברורה מדיניות המחוקק מבחינה עקרונית, ניסוחה הסטאטוטורי רב בו הסתום על המפורש. איזוהי "מדינה שלפי דיניה אין אוכפים פסקים של בתי המשפט בישראל" ? האם די בהעדר אפשרות חוקית לאכיפתם של פסקי-חוץ כלשהם כדי להצביע על חוסר הדדיות, או שמא יש צורך להוכיח שהמדינה הנדונה מפנה את עורפה לפסקים ישראליים דווקא בעוד שהיא פותחת את שעריה לרווחה בפני פסקים שמקורם במדינות אחרות ? כלום חייבת מדיניות אי-האכיפה (לגבי פסקים זרים בכלל או פסקים ישראליים במיוחד) להיות מעוגנת בדין מפורש, או שמא די בכך שהיא משתמעת מהפרקטיקה הרווחת בבתי-המשפט של אותה מדינה ? האם צריכה אפשרות האכיפה להיות חסומה בפני כל פסק ישראלי שהוא, או אולי תספיק העובדה שפסק ישראלי דומה (לפסק הזר שאכיפתו מתבקשת כאן) לא היה זוכה שם לאכיפה ? כלום מוגבל הביטוי "אין אוכפים" לעצם האפשרות של אכיפה, או שמא משתרע הוא גם על הדרכים והפרוצדורות לאכיפה ? זאת ועוד : המחוקק לא טרח להנחות - ולו רק ברמז - את שיקול הדעת שהעניק ליועץ המשפטי לממשלה בסעיף-קטן (ב)113. אמנות - דו צדדיות 114 או רב צדדיות 115 - בדבר אכיפתם ההדדית של פסקי-חוץ, מקום שהן קיימות, נותנות ביטוי מפורש וחגיגי לעקרון ההדדיות. אך אין צורך באמנה דווקא כדי שתנאי ההדדיות יתמלא116. המבחן הקובע הוא אם אוכפים במדינת-החוץ פסקים ישראליים אם לאו. סבורנו כי יש ליישם מבחן זה בזהירות, היינו, לקצוב לדרישת ההדדיות תחולה מצומצמת, וזאת הן לאור שיקולי פרשנות 117 והן, ובעיקר, מטעמי מדיניות משפטית היורדת לשורשי התופעה של מתן נפקות לפסקי-חוץ. כשדנו במטרותיה של תופעה משפטית אוניברסלית זו, ציינו את המגמה לטפח יחסי גומלין של עזרה הדדית עם מערכות משפט ושיפוט זרות. עקרון ההדדיות באכיפה הוא ביטוי מובהק למגמה לגיטימית זו. אך, כפי שהדגשנו, אין היא נהנית ממעמד מונופוליסטי או מיוחס בסוגייה בה עסקינן. היא רק אחת בין כמה מטרות, המעניקות ביסוס פונקציונלי לעובדת אכיפתם של פסקי-חוץ. עם מטרות אחרות אלה נמנים, כזכור, השאיפה לשים קץ להתדיינות, הרצון לעשות צדק עם הצד שזכה במשפט, ההכרה שהפורום הזר היה המתאים ביותר להחליט בנדון והאינטרס בהבטחת ודאות ואחידות. משקלן המצטבר של מטרות אחרות אלה - ובעיקר הרצון לעשות צדק עם הצד שזכה במשפט - עשוי, לא אחת, להכריע את הכף ולתמוך במתן נפקות מקומית לפסק-חוץ אף בהעדר הדדיות בין-מדינתית. מכאן הרתיעה מפני הענקת תחולה גורפת מדי לדרישת ההדדיות118. הדרישה להדדיות, לפי סעיף 4 לחוק, כוחה יפה לגבי אכיפה של פסקי-חוץ בישראל אבל לא לגבי הכרה בהם. בכל הנוגע להכרה צועד הדין המקומי בעקבות המשפט המקובל באנגליה, שאינו רואה בהדדיות תנאי כללי ומוקדם להכרה בפסקים זרים119. ניתן איפוא להכיר בפסק-חוץ בישראל (בדרך של הכרה אינצידנטלית, הכרה ראשונית ותביעה על יסוד פסק-חוץ) גם בהעדר הדדיות.

ביבליוגרפיה לדוגמא (בעבודה האקדמית כ-20 מקורות אקדמיים באנגלית ובעברית)