‏290.00 ₪

שאלת המחקר

כיצד בא לידי ביטוי שימוש מנהלים בסמכויותיהם לשם הנצחת שליטתם בחברה וזכות התביעה של בעל-מניות בחברה?

תוכן עניינים

ראש פרק / עמוד מס'

מבוא. 3

מנהלי חברה - סמכויות שליטה. 4

משפט משווה: המשפט האמריקני 6

פסיקה של המשפט הבריטי 8

הוראות ה-Code City באנגליה. 13

המבחנים להגשת תביעה נגזרת ולהגשת תביעה אישית. 14

משפט משווה: דלוור ארה"ב והדין האנגלי 15

סוגיית השוויון 21

הבסיס העיוני לחובת השוויון 21

זכות ההצבעה. 24

המסגרת המעשית לזכות כנגד קיפוח. 24

הצדקה להתערבות בית משפט. 27

דין רצוי 29

סיכום.. 31

ביבליוגרפיה. 32

מטרת העבודה היא לבדוק את הדין בשאלת שימוש המנהלים בסמכויותיהם כדי לשמור על שליטתם בחברה. בחברה פרטית מתעוררת השאלה כאשר המנהלים מוצאים את עצמם במצב שבאסיפה הכללית הקרובה שוב לא ירכזו רוב הקולות ועלולים להיות מודחים מתפקידם. מצב זה יכול להתהוות, למשל, כאשר מנהלים - בעלי מניות מונו לתפקידם עקב הסכם הצבעה באסיפה הכללית בינם לבין בעל מניות אחר והנה האחרון העביר מניותיו והקונה מסרב לקיים הסכם ההצבעה. בחברה ציבורית מתעוררת השאלה בדרך-כלל בצורה של קרב יפויי-כוח (contest proxy) לקראת האסיפה הכללית או בצורה של הצעת (מכרז) רכישה (אותה מכנים האנגלים bid takeover והאמריקנים offer tender) שמפרסמת הקבוצה היריבה11.

בידי המנהלים אצור שלל של סמכויות. מטבע הדברים רוצים הם בהמשכת כהונתם. הפיתוי שיעשו שימוש בסמכויותיהם כדי להשיג תוצאה זו הוא גדול. עם זאת איננו סבורים שהדין צריך לאסור עליהם איסור מוחלט להשתמש בסמכויותיהם כדי לסכל נסיון של קבוצה יריבה לרכוש את השליטה בחברה. אכן מנקודת ראותה של ההנהלה הגבול בין שימוש בסמכות להנצחת הכהונה לבין שימוש בסמכות להנצחת המדיניות הוא מטושטש ואולי אפילו דמיוני בתכלית[1]. אבל יתכנו מקרים שלנגד הקבוצה היריבה עומדת רעת החברה. למשל, ברצונה לפרק את החברה כדי להפוך עסק אחר למונופול. פירוק החברה או שינוי מדיניותה אינו בהכרח לרעה, אבל בהחלט יתכנו מקרים שזהו המצב ושההנהלה בכנות מנסה להגן על ענייני החברה. אין הדין צריך לפרק ההנהלה מכל סמכויותיה ולשימה חסרת אונים במצב כזה. הבעיה היא, כמובן, כיצד להשיג מצב שהמנהלים יוכלו להשתמש בסמכויותיהם לטובת החברה, אבל לא למטרות האגואיסטיות שלהם. הדין האנגלי בחר בשסתום בטחון אחד - אישור מהאסיפה הכללית[2] ; הדין הדלוורי באחר, הרמת נטל ההוכחה על-ידי המנהלים כי אחזו בסמכות לטובת החברה. האוחזים בעט משני עברי האוקינוס מדווחים שכל אחד מאמצעים אלה השפעתו מוגבלת למדי. פתרון אופטימלי לבעיה לא נוכל למצוא, עקב ניגוד האינטרסים בפניו עומדים המנהלים. נראה לנו שנקיטה בשני האמצעים כאחד היא המירב שנוכל להגיע אליו. דהיינו פעולת ההנהלה תתפוס רק אם אושררה על-ידי האסיפה הכללית (לאחר גילוי מלא מצד המנהלים על נסיבות השימוש בסמכות) והמנהלים הוכיחו במשפט, שאחזו בסמכות כדי לקדם ענייני החברה ולא כדי להמשיך ולהחזיק ברסן. את הבסיס לתקפות השימוש בסמכות כאשר אכן באה הוכחה כזו ובא אישור מהאסיפה הכללית אנו רואים בסמכות העודפת של האסיפה הכללית. חייבים אנו לומר כן, שאחרת אין בפנינו תשובה לשאלה-כיצד זה יכולה האסיפה הכללית להשיג בדרך של אשרור את אשר נבצר ממנה להשיג בדרך של מתן הוראה ? אכן נראה לנו שסמכותה של האסיפה הכללית להחליט בדבר עתיד החברה היא סמכות בסיסית הטבועה בה. בידי הקבוצה היריבה פתוחות מספר דרכים להשיג שליטה בחברה. קניית נכסים, מיזוג וקניית מניות. הדרך השנייה מחייבת החלטת האסיפה הכללית והנטיה היא כי אף הראשונה תחייב החלטה כזו ואין כל הגיון לשלול מהאסיפה הכללית הסמכות כאשר הקבוצה היריבה בוחרת בדרך השלישית. השופט פלומן בפרשת במפורד מציין שקיום סמכות עודפת או העדרה הוא תוצאה של בדיקת הדין הכללי ופירוש התזכיר והתקנות. עם זאת למרות אינדיקציה חזקה בתקנות לשלילת סמכות האסיפה הכללית, החליט שנתונה לה סמכות עודפת כזו. רק כאשר התקנות יקבעו במפורש שמתן סמכות להנהלה שולל קיום סמכות עודפת באסיפה הכללית נהיה אנוסים להגיע למסקנה שאשרור אינו בא בחשבון. [3]

בנסחנו את דעתנו לאמור : "סמכותה של האסיפה הכללית להחליט בדבר עתיד החברה היא סמכות בסיסית הטבועה בה", ביכלתנו להתגבר גם על מכשול נוסף שאנו חייבים לתת דעתנו עליו כאשר מבססים תוקף האשרור על סמכות עודפת ואומרים שסמכות עודפת זו ניתנת להפעלה רק כאשר איננה מתנגשת עם סמכות ההנהלה, מה מונע תקפה של החלטה מאשררת כאשר ההנהלה אחזה בסמכותה כדי להנציח כהונתה ? ההגבלה הרובצת על סמכות האסיפה הכללית נופלת הן כאשר ההנהלה אוחזת בסמכות כדי לשמור על הכסא והן כאשר אוחזת היא בסמכות כדי לשמור על המדיניות, ששתיהן הן מטרות זרות לסמכות שמדובר בה. אבל גם הכוח השיורי הנתון לאסיפה הכללית איננו מוחלט ואין היא יכולה לאחוז בסמכות כדי להנציח כהונת המנהלים, אם הדבר אינו מקדם עניני החברה. ההגבלות המוטלות על האסיפה הכללית כאשר יכולה היא להפעיל סמכותה הן ההגבלות שהדין מטיל על הרוב להגנת המיעוט. האסיפה הכללית גם היא יכולה לפעול רק למען מטרות שאין זרות לה. [4]

אשר לבעל מניות מיעוט, דומנו שהדין יגן על זכויותיו בכך שיאפשר לו להביא תביעה אשר תסוכל רק אם יוכיחו המנהלים את תום לבם בבית המשפט ויביאו אישור לפעולתם מהאסיפה הכללית לאחר שגילו לה גילוי מלא את נסיבות פעולתם. אם הצליחו המנהלים לשכנע את בית המשפט שאחזו בסמכות בתום לב לטובת החברה, כי אז התקיים גם התנאי לתקפה של ההחלטה המאשרת של האסיפה הכללית, דהיינו שננטקה כדי לקדם את עניני החברה.

ביבליוגרפיה לדוגמא (בעבודה האקדמית כ-20 מקורות אקדמיים באנגלית ובעברית) 

תומר ניב "תכלית החברה בעקבות מהפכת הדיווח הסביבתי" משפט ועסקים (2015)

ידידיה צ' שטרן הבעלות בחברה העסקית - תאוריה, דין, מציאות, אוניברסיטת בר-אילן, לשכת עורכי הדין בישראל והמכון הישראלי לדמוקרטיה

  Frankel, Tamar, 'Fiduciary Law' Oxford University Press

Bebchuk, L., Cohen, A. and Wang, C., Learning and the Disappearing Association between Governance and Returns, Working Paper, Harvard University, Tel Aviv University and Stanford University