‏290.00 ₪

שאלת המחקר

כיצד בא לידי ביטוי בתכנון ובניה - היתר בניה ללא תוכנית?

תוכן עניינים

מבוא

תכנון ובנייה בחוק התכנון והבנייה

מהו היתר בניה ?

מהן עבירות בניה ?

בניה ללא היתר – עבירה פלילית

אישום בגין בניה ללא היתר

קנסות

הכשרת אי החוקיות

התיישנות

היתכנות בנייה ללא תוכנית

שיקולים לבחירת הפירוש המחייב ולקביעת ההסדר הרצוי

הדין המצוי: חסרונות

הצעת הסדר חדש - הדין הרצוי

ביבליוגרפיה

האם לפני שמוסד-תכנון יתן היתר בנייה צריכה להיות לאותו מקום שבו מתבקש ההיתר תוכנית ארצית, תוכנית מחוזית, מקומית או מפורטת ? האם די בחלק מתוכניות אלו או שאפשר ליתן את ההיתר בלא שתחול באותו מקום אף לא תוכנית אחת מהן ? האם בלא תכנון כמפורט בחוק אפשר לבנות כחוק ?

שאלה זאת הינה אלמנטרית לכאורה, ולא רק לכאורה, אך קשה למצוא לה תשובה ברורה ובמוסדות-התכנון השונים יימצאו לה תשובות שונות, ובמקום תורה אחת כבר באו תורות הרבה, והרבה נותר כתורת הנסתר.

מערכת השיקולים של מי שניגש לחוות-דעתו או לפסוק בסוגיא זאת מדגימה היטב כמה ממאפייניו של תחום התכנון והבנייה, את הקשיים בגיבוש הלכה למעשה ובמיצוי החצוי שבין הרצוי למצוי.

ראשית, כמובן, יעיין המשיב בכל הוראות החוק הרלבנטיות, ייגע ולא ימצא עד כי יאמין כי בין הוראותיו של החוק למאותיו לא פורשה הוראה אחת פשוטה ובהירה האומרת כי היתר אפשר לתת אם יש כבר תוכנית או מידרג כזה או אחר של תוכניות, או להיפך : שניתן לתת היתר גם ללא תוכנית.

אולי לא נכתב דבר כי הכול ברור כאן מאליו ? שמא אפוא מסך כל הוראות החוק הרלבנטיות משתקפת בבירור דמותה של אותה הוראה מבלי צורך שתיכתב לעצמה.

מה תומך בטענה-מסקנה זאת? ראשית: עולה השאלה ועמה התמיהה, לשם מה טרח המחוקק להטיל על הבנייה משטר של תוכניות - ארצית, מחוזית, מקומית ומפורטת, אם אפשר להתנער ממנו בקלות ולומר כי אפשר בלי כל אלו, ודי במתן ההיתר.

שנית, משיינתן ההיתר תבוא הבנייה ויבוא השימוש במקרקעין ומה תועיל כל תוכנית אם תבוא לאחר שנוצרה כבר המציאות? אמנם יש בכוחה של תוכנית לקבוע הוראות שונות השואפות לשנות את המצב הקיים, אך הקשיים כאן רבים מאוד, החל במתן פיצויים לנפגע שבנה בהיתר וגמור בקשיי האכיפה, ודרך העולם היא להתחשב במצב הקיים, אלא אם בלתי נסבל הוא או שחיוני בתכלית להגיע למצב אחר (וגם אז שינוי הקיים - כקריעת הים) [1].

שלישית, היתר כי יינתן - מוסד-תכנון נותן אותו, כך שלכאורה יישקלו כאן השיקולים התכנוניים גם אם לא נקבעו קודם-לכן הנורמות התכנוניות במסגרת של תוכנית. אולם בלא תוכנית יהיה קשה הרבה יותר לראות את הפרט בתוך הכלל ולשמור על אחידות ושוויון, ובמידה רבה מאוד תישלל זכותו של הנפגע האפשרי להתנגד לבנייה או לשימוש במקרקעין באשר אין לו מעמד בהליכי מתן ההיתר[2], אך יש לו מעמד בהליכי אישורה של התוכנית המחוזית, המקומית או המפורטת[3] , בהליכי התיקונים לתוכניות אלו ובהליכי ההקלה והשימוש החורג[4]. ומה משמעות כאן להקלה ולשימוש חורג כשאין תוכנית כבסיס לסטיה שביסוד ההקלה והשימוש החורג ? זאת אף זאת, מיהו מוסד-התכנון הנותן את ההיתר ?

כמעט תמיד זו ועדת-המשנה של הוועדה המקומית, וכיצד זה יבוא מוסד-תכנון זה, האחרון למוסדות-התכנון בדירוגם, במקום כל יתר המוסדות שהיו פועלים ומחליטים בכל הליכי אישור התוכניות, שאז אותה ועדת-משנה הנותנת היתרים היתה צריכה להתגדר בשיקול-דעתה בתוך הנורמות התכנוניות שכבר נקבעו.

על רקע זה, ועל פי שיקולים אלו, ניתן, אולי, לקרוא את סעיף 145(ב) לחוק וללמוד ממנו כי אין ליתן היתר אם אין תוכנית, אלא שנוסח הסעיף אינו חד-משמעי :

145(ב). הועדה המקומית לא תיתן את ההיתר, אלא אם העבודה או השימוש שבעדם מבוקש ההיתר מתאימים לתכנית ולתקנות אחרות לפי חוק זה החלות על הקרקע או הבנין הנדונים.

במבט ראשון ניתן לקרוא את הסעיף בשני אופנים :

(א) אין ליתן היתר אלא בהתאם לתוכנית החלה על הקרקע או על הבניין הנדונים (ובהתאם לתקנות האמורות).

(ב) אם חלה תוכנית על הקרקע או על הבניין הנדונים, אין ליתן היתר אלא בהתאם לה (ולתקנות האמורות).

לשון הסעיף אינה פשוטה וברורה, ופרשנותו הנכונה עשויה לקדם את פתרון השאלה שביסוד הדיון.

(בעבודה האקדמית כ-20 מקורות אקדמיים באנגלית ובעברית)

ביבליוגרפיה לדוגמא:

ד"ר שמואל רויטל, עו"ד איל ד' מאמו דיני תכנון ובנייה, הוצאת סדן, מעודכן ספט' 2017

אהרן נמדר תכנון ובנייה- תכניות, מוסדות והליכי תכנון (חושן למשפט, 2015).

שרית דנה ושלום זינגר דיני תכנון ובנייה (2016)