‏290.00 ₪

שאלת המחקר

כיצד באות לידי ביטוי החרמת ערכאות חילוניות על ידי דתיים?

תוכן עניינים

מבוא

שאלת המחקר

דיני בוררות וערכאות בתי דין רבניים

רקע: הקהילה החרדית המכירה בבתי דין הרבניים בלבד

בתי דין לממונות במדינת ישראל

בין דין לבוררות

יעילות וצדק ביה"ד הרבני

בתי הדין: מעמד חוקי

בתי הדין: תהליך ומהות

חוזים על פי ההלכה

החרמה: השוואת בתי-המשפט החילוניים לערכאות של גויים

"ערכאות של גויים" כדבר מיאוס

יהדות וגזענות

מי שסירבו להיכנע לסמכות השיפוט של בתי-דין רבניים

"כתבי-סירוב" - להכריז קבל עם ועדה שהעותרים מעדיפים ערכאות של גויים - קרי: בתי-משפט ממלכתיים של מדינת ישראל -

אין זהות בין ההלכה לבין ערכי היהדות

סיכום

ביבליוגרפיה

בזמן הקורונה התרחב השסע בין חרדים לחילונים. מיעוט בולט מהחרדים לא נשמע להנחיות הבידוד החברתי ועורר זעם. בבני ברק נשרף אוטובוס ובירושלים הושחתו קרונות רכבת קלה. גדול הדור, הרב קנייבסקי, הוגחך בחיקוי ב"ארץ נהדרת". התבדלות החרדים גם בערכאות היא אם כן נושא מעניין.

ערכאות בתי דין רבניים פרטיים תופסים מקום הולך וגובר בחברה החרדתית והדתית תוך שלילה של בתי משפט חילוניים. לפי עבודת תזה של גב' לילך אמיתי-אפלטון מאונ' בר אילן למעלה מ-80% מהמרואיינים בני הציבור הדתי אמרו שהם יעדיפו התדיינות משפטית בבית דין לממונות על פני התדיינות בבית משפט. כאשר אותם נשאלים התבקשו לנמק את ההעדפה שלהם, התברר כי "המניעים המרכזיים אשר הביאו 78% מהמרואיינים להעיד כי בעת סכסוך אזרחי בחרו/יבחרו בערכאה שיפוטית בבית דין רבני-פרטי הינם: יעילות המערכת ומעמדו הדתי של בית הדין. יעילות המערכת כוללת בתוכה מניע נוסף, והוא: הבעת רצון לנהל סכסוך במערכת משפטית המאפשרת במקרים מסוימים שימוש בכלים של גישור ו/או פשרה. מעמדו הדתי של בית הדין כולל בתוכו שני מניעים נוספים, שהם: הבעת רצון להתדיין על פי חוקי התורה וקיומו של לחץ חברתי".

במילים אחרות, הציבור מעדיף את בתי הדין, הן בגלל שהם דנים על פי דין תורה, שחלק ניכר מהציבור מרגיש מחויב אליו, והן בגלל היעילות של בית הדין ביחס לבית המשפט.

מכלל לאו אתה שומע הן: מצווה היא להביא כל מריבה וכל סכסוך לפני בתי-דין רבניים בלבד. אילו היתה זאת אך קריאה לשלומי אמוני ישראל למסור גם דיני ממונות לבוררות בתי-הדין הרבניים, ניחא. דרישה זו חוזרת ונשמעת, זה שבעים שנה, מפי רבנים ודיינים. הרב יצחק אייזיק הלוי הרצוג, ראש רבני ארץ ישראל, כתב מיד לאחר קום המדינה, שצריכה להיות "הזכות לכל יהודי הנתבע לדין בענייני ממונות, להשיב: לבית-דין של תורה אני יורד", שרק כך "תישאר על כל פנים קרן זוית למשפט התורה בארץ התורה". היו גם שהרחיקו לכת ופסלו מערכת שיפוט כפולה או מקבילה של בתי-דין רבניים ובתי-משפט חילוניים: לצדם, כל השיפוט כולו (מסתמא פרט לשיפוט בפלילים) צריך להיות מרוכז בידי בתי-דין של תורה בלבד, כי אחרת תהא "התורה מונחת בקרן זוית".3 לא ראינו שקריאות אלה וכיוצא באלה עשו רושם על ציבור שומרי המצוות: גם המהדרים שביניהם מדירים רגליהם מבתי-דין רבניים ונזקקים בענייניהם הממוניים והמינהליים לבתי-המשפט, ומסירת עניין אזרחי לבוררות בית-דין רבני נדירה היא למדי.

אין זאת כי אם איסור הזיקה לבתי-המשפט, ומצוות הזיקה לבתי-דין רבניים, לא נחשבה אי-פעם להלכה מחייבת: אחרת קשה להבין שגם חסידיו של הרב עובדיה יוסף, וגם חרדים המחמירים יותר מהם, רצים כאריות אל בתי-המשפט החילוניים ועושים בהם שימוש נרחב ונלהב; כשם שקשה להבין שאישים המקפידים על קיום המצוות קלות כחמורות, נאותו להתמנות שופטים וכאילו לעשות עצמם שותפים פעילים לדבר עבירה.

כל עוד היתה הדרישה להינזר מבתי-המשפט ולהיזקק לבתי-דין רבניים בגדר עצה טובה בלבד, שתכליתה להרים קרנם של בתי-הדין ולהביא במרוצת הזמן להרחבת סמכותם השיפוטית גם מעבר לענייני נישואין וגירושין, מרוב התלהבות על תיפקודם - יכולת לקבל את העצה או שלא לקבלה; וכאמור, רובם ככולם לא ראו לקבלה. עתה, ככל הנראה והנשמע, חל על ההליכה לבתי-המשפט שלנו האיסור ללכת לערכאות של גויים: איסור זה הריהו מקדמת דנא הלכה מחייבת; ומאחר שבתי-המשפט גרועים עוד מן הערכאות של גויים, מסתמא גם האיסור להיזקק להם חמור מן האיסור המקורי ההוא. והדברים הרעים שנאמרו על-ידי פוסקי הלכה על הערכאות של גויים ועל ההולכים אליהן, אמורים מקל וחומר על ההולכים לבתי-המשפט בישראל.

אין לחשוש פן תהא לאיסור זה שנתחדש בבית-מדרשו של הרב עובדיה יוסף משמעות מעשית. בתי-המשפט יכולים להיות ולהישאר סמוכים ובטוחים שאף לא בעל-דין אחד יחדל מלהיזקק להם. אדרבה: אם אמנם יימצאו מחסידיו של הרב עובדיה יוסף כאלה שינהגו כך הלכה למעשה, יברכו אותם בתי-המשפט על אשר הקלו על המעמסה הרובצת עליהם, כשם שמברכים הם כל בעל-דין ההולך לבוררות. עיקר קלונו של איסור זה הוא בעיתויו: הוא סימפטומטי לזילות ולזלזול שבהם מתייחסים לאחרונה חוגים דתיים ומנהיגיהם הרוחניים והפוליטיים למערכת בתי-המשפט,5 או - אם מותר להתבטא כך - זאת צורה הלכתית, כביכול, של ביזוי ועלבון לשופטי ישראל. עיתויו מעיד עליו שקיים קשר - אפילו לא מוסווה - עם קיתונות החירופים והגידופים שנשפכו על השופטים "החילוניים" בכל העיתונות החרדית למיניה ולסוגיה: למעשה אין הוא אלא מהדורה מתוקנת ומרוככת, אך סמכותית ביותר, של הדיבה הרעה ושל לשון הרע שמוציאים על השופטים בריש גלי.

ביבליוגרפיה לדוגמא (בעבודה האקדמית כ-20 מקורות אקדמיים באנגלית ובעברית)