‏270.00 ₪

מאמרו בעל הכותרת המתעתעת של צ'קרברטי מציג סתירה פנימית בבהגוד-גיטא, בין התכלית אותה היא חוקרת לבין האתיקה שהיא מציגה כאמצעי להשגת תכלית זו.

הגיטא מציגה בפנינו בבירור תכלית חיים עיקרית ונחשקת, תכלית סופית בהגדרתה שהכול כפוף לה ולאורה הכול מוערך: המוקשה הנכספת.

עם זאת, מאתגרת הגיטא, תכלית זו תהיה משגת באמצעות ביצוע פעולות שלא מתוך מניע של השתוקקות לפירות שבצד הפעולה, כי אם לשם ביצוע חובתן בלבד -niskama karma.

לאחר שהדגים שהמתח הדאונטולגי-טלאולוגי קיים, מבקש צ'קרברטי ליישב את הסתירה.

תחילה הוא שולל אפשרות ליישב את הקושי על ידי הגדרת התשוקה למוקשה כנעלה והבדלתה מהתשוקות האחרות והנחותות לכאורה, כלפי אובייקטים נעלים פחות.

אך הקושי בעינו,שהרי גם אם מימוש התשוקה האחת הזו הנה כחיסול אלף תשוקות (וגם אם להפך), ההשתוקקות למימוש נותרת בעינה ואל לה להיות מניע.

ואצ'ספטי מזהיר אותנו מפני השתוקקות נעלה שכזו, משום שגם היא, סופה להפוך לשעבוד.