‏290.00 ₪

שאלת המחקר

כיצד באה לידי ביטוי בלשון הרע הגנת אמת דיברתי  ? 

תוכן עניינים

מבוא

היבטים ראייתיים של הגנת אמת הפרסום

ההתפתחות ההיסטורית של איסור לשון הרע בכלל והגנת "אמת בפרסום" בפרט

מקרים טיפוסיים בהם עוסק המשפט ביישום הדוקטרינה

סקירת הדין הקיים

יסוד אמיתות הפרסום

מצב דעתו של הנתבע בעת הפרסום

המבחנים לקיומה של אמיתות הפרסום

סייגים לתחולת היסוד כפי שנקבעו בפסיקה

אמת משפטית מול עובדתית

אמת לשעתה או אמת במלואה

אמת אובייקטיבית מול הבעת דעה

"פרט לוואי שאין בו פגיעה של ממש"

אמת עיתונאית

"אמיתות הפרסום" ודיווח על חשדות, עבירות והליכים פליליים

יסוד "העניין הציבורי"

העניין הציבורי מבט כללי

המבחנים לקיומו של עניין ציבורי

העניין הציבורי וצנעת הפרט

אמת עיתונאית: העניין הציבורי ודיווח על מאורעות בעלי אופי חדשותי

העניין הציבורי ודיווח על דמויות ציבוריות

"העניין הציבורי" ודיווח על חשדות, עבירות והליכים פליליים

מבט לעתיד

הגדרתו של יסוד "העניין הציבורי"

התחשבות ביסוד הנפשי הסובייקטיבי של המפרסם במסגרת יסוד "האמת"

הטמעת כללי האתיקה העיתונאית בחוק

סיכום

ביבליוגרפיה

פרסום לשון הרע מוגדר בחוק כעוולה נזיקית וכעבירה פלילית. המחוקק יכול היה להסתפק בקביעה זו ולקבוע, כי בכל מקרה שבו יפרסם אדם לשון הרע הפוגע בזולתו, הוא יישא באחריות פלילית או אזרחית בגין הפרסום. גישה כזו, המעלה על נס את הגנת השם הטוב ומתעלמת משיקולים אחרים, נדחתה על ידי המחוקק. הנחת היסוד שבבסיס חוק איסור לשון הרע היא, שלצד ההגנה על השם הטוב צריך המשפט לתת ביטוי גם לערכים אחרים, ובמקרים מסוימים יצדיקו הערכים הנוספים מתן הגנה למפרסם לשון הרע.[1]

ההגנות שבחוק איסור לשון הרע קבועות בשלושה סעיפים: סעיף 13, סעיף 14 וסעיף סעיף 13 מגדיר "פרסומים מותרים", אשר פרסומם "לא ישמש עילה למשפט פלילי או אזרחי". הגנה[2] זו מוקנית לפרסומים של רשויות ממשל שונות – הרשות המחוקקת, הרשות המבצעת, הרשות המבקרת והשופטת – ולפרסומים החוזרים על פרסומים קודמים, אשר בחזרה עליהם יש עניין ציבורי מיוחד. סעיף 14 מסדיר את ההגנה של "אמת הפרסום" וקובע, כי מפרסם יהנה מהגנה אם הפרסום היה אמת והיה בפרסום "עניין ציבורי". סעיף 15 מאחד מספר רב של הגנות שונות. לגבי הפרסומים המוגנים שבסעיף 15 קיים אינטרס ציבורי המצדיק את הגנתם, אם כי הוא נופל מהאינטרס שבהגנת ה"פרסומים המותרים". לפיכך, אדם המפרסם פרסומים מסוג זה, יהנה מהגנה רק בהתקיים תנאי נוסף והוא שהפרסום נעשה ב"תום לב"[3].

חוק איסור לשון הרע, הגנת אמת בפרסום, הידועה גם כהגנת אמת דיברתי, יכולה להגן מפני תביעה פלילית או אזרחית על מפרסם פרסום שיש בו "לשון הרע" אם הפרסום הוא אמת וגם יש בו עניין ציבורי.

חוק איסור לשון הרע קובע הגנה רחבה על שמו הטוב של אדם מפני פגיעה בו על ידי הוצאת דיבתו. סעיף 1 לחוק מגדיר לשון הרע כדבר שפרסומו עלול להשפיל לבזות ולפגוע באדם או בתאגיד בשל הבנת המחוקק שלא ניתן להגן על הזכות לשם הטוב באופן מוחלט היות והיא עומדת בסתירה מול זכות היסוד לחופש הביטוי הוא אפשר פרסום לשון הרע תוך פטירת המפרסמים מאחריות מדובר בהגנות לשון הרע.הגנת אמת הפרסום המוכרת גם כהגנת אמת דיברתי הינה הגנת לשון הרע המופיעה בסעיף 14 לחוק איסור לשון הרע. לפי הגנה זו פרסום כלשהו יכול להיות מוגן מכוח החוק וזאת למרות שהייתה בו לשון הרע. כלומר הפרסום פגע באדם אך הוא אמיתי והיה בו עניין לציבור. אפילו אם הפרסום נעשה בכוונת זדון ובמטרה לפגוע החוק מאפשר אותו והמפרסם לא יואשם בהוצאת לשון הרע במשפט אזרחי או משפט פלילי. [1]

ביבליוגרפיה לדוגמא (בעבודה האקדמית כ-20 מקורות אקדמיים באנגלית ובעברית)

אורי זילברשייד, שוויון חברתי? לא בחוקתנו, הוצאת שוקן, 2015, עמ' 305–320.

מרדכי קרמניצר, חאלד גנאים ובועז שנור לשון הרע, הדין המצוי והרצוי, ירושלים: המכון הישראלי לדמוקרטיה