‏290.00 ₪

מבוא

עמדת הממשלה הטיבטית הגולה

עמדתו הרשמית של הדלאי לאמה הנוכחי

עמדת ממשלת הרפובליקה העממית של סין

עמדות צד שלישי

השפעה בריטית

טיבט –הקונפליקט הדתי-פוליטי עם הרפובליקה הסינית

הכיבוש הסיני של טיבט והשפעתו על דרדור היחסים עם הרפובליקה העממית של סין

עמדתה העקשנית והבוטה של הרפובליקה העממית של סין

הדלאי לאמה – גשר של אי אלימות ושלום לקונפליקט בלתי פתיר

ביבליוגרפיה

כמו הרפובליקה הסינית, גם הרפובליקה העממית של סין, מעולם לא ויתרה על ריבונותה על טיבט. בשנת 1950 נכנס "צבא השחרור העממי" לאזור הטיבטי צ'אמדו, כשהוא מוחץ ללא קושי את ההתנגדות הזעומה של הצבא הטיבטי דל האמצעים. אחר כך הושג, תחת לחץ צבאי, "הסכם שבעעשרה נקודות", בין נציגי הדלאי לאמה לנציגי בייג'ינג, המאשרר את ריבונותה של סין על טיבט בניהול משותף תחת נציגי השלטון המרכזי והשלטון הטיבטי. מרבית האוכלוסייה הטיבטית באותה עת הייתה חקלאית, צמיתה של מנזרים ואצילים. כל ניסיון לחלוקה מחדש של האדמות ושל הממון הייתה נתקלת בהתנגדות, ואכן רפורמות כאלה לא הופעלו במחוז טיבט עצמו. עם זאת, במזרח קאם ואמדו, בהיותן מחוץ למחוז, הופעלו הרפורמות בחלוקת האדמות במלואן. כתוצאה מכך פרץ מרד באמדו ומזרח קאם. ההתקוממות, שנתמכה על ידי הCIA האמריקאי, התפשטה גם ללהסה, אך חוסלה לחלוטין. גולים טיבטים טוענים שעשרות אלפי טיבטים נהרגו באותן השנים. הדלאי לאמה ה144 ונציגי שלטון טיבטים נוספים נמלטו לגלות בהודו, אך מקרים מבודדים של התנגדות עוד התקיימו, כשהCIA הסיר את תמיכתו. [1]

הפאנצ'ן לאמה שנותר אסיר למעשה, הושלט על ידי הסינים כשליט בובה בלהסה, בטענה שבהיעדר הדלאי לאמה הוא עומד בראש הממשלה החוקית של טיבט. הפכו מערב קאם ואוצאנג האזורים שהיו תחת הדלאי לאמה על אזור אוטונומי. האחוזות המנזריות בוטלו, והוחל בהחדרת חינוך חילוני. בזמן המהפכה התרבותית הרסו המשמרות האדומים, באופן מכוון ושיטתי, אתרים תרבותיים בכל רחבי הרפובליקה העממית, ביניהם גם אתרי מורשת בודהיסטית טיבטית. עם המחריבים נמנו גם צעירים טיבטים רבים, שהצטרפו למשמרות האדומים כמו צעירים סינים רבים, בלהט התקופה ובעידוד התעמולה הממשלתית. מתוך אלפי המנזרים בטיבט, למעלה מששת אלפים הושמדו, ורק בודדים שרדו את התקופה ללא נזק משמעותי, וכן אלפי נזירים ונזירות טיבטיים נהרגו או נאסרו.

נערכו שינויים כלכליים מרחיקי לכת בטיבט, כמו בסין כולה, אך המערכת הפוליטית נותרה לא דמוקרטית ומדכאת כמקודם. המדיניות של הרפובליקה העממית מתוארת לעתים כמתונה ולעתים כמדכאת. מרבית החרויות הדתיות הושבו על כנן בתנאי שהלאמות לא יקראו תיגר על שלטון הרפובליקה העממית. זרים רשאים לבקר במרבית האזורים של טיבט, ונטען שההיבטים השליליים יותר של השלטון מוסתרים מהמבקרים.

מותו של הפאנצ'ן לאמה הביא למחלוקת נוספת ביחסים בין הדלאי לאמה לממשל הסיני, הפעם בעניין יורשוגלגולו של הפאנצ'ן לאמה. על פי מסורת הבודהיזם וַאגְ'רַאיָאנָה של הטיבטים, בוחר הלאמה להתגלגל לגוף אחר. עם מותו של הפאנצ'ן לאמה, זיהה הדלאי לאמה את גלגולו ה11 של הפאנצ'ן לאמה בילד בשם גנדן צ'ואקי ניאמה, בעוד שהממשל הסיני, בהסתמך על תקדים קיסרי מהמאה השמונהעשרה, זיהה דווקא את הילד גיאנגאין נורבו, שגדל בבייג'ינג. בעוד שהאחרון מופיע מדי פעם בתקשורת, גורלם של ניאמה ומשפחתו לוטים בערפל מאז שנעלם. לטענת הסינים הם נמצאים תחת זהות בדויה למען פרטיותם וביטחונם, בעוד שגולים טיבטים טוענים כי הם נעצרו.

נכון להיום הרפובליקה העממית של סין ממשיכה לטעון כי שלטונה על טיבט הוא שיפור צרוף עלפני המצב הקודם, בעוד שממשלות זרות שונות ממשיכות למחות מדי פעם על היבטים שונים של שלטון זה. עם זאת, כל הממשלות מכירות בריבונות הסינית עלפני טיבט, ואף ממשלה לא מכירה בממשלה הגולה של הדלאי לאמה בהודו.

 במהלך שנות ה60, ה70 וה80 של המאה העשרים, נשלחו אסירים רבים למעלה ממיליון, על פי כמה מקורות, למחנות עבודה בצ'ינגהאי, ולאחר שחרורם מצאו תעסוקה במקום. הפחתת הנוקשות הכלכלית ועלייה בניידות הפנימית בסין, הביאו החל משנות השמונים של המאה העשרים לשטף הגירה של סינים בני האן לטיבט לצורכי עבודה או להתיישבות קבע, אך מספרם הממשי נותר שנוי במחלוקת. על פי הממשלה הגולה מספרם של הלאטיבטים בטיבט עומד כיום על 7.55 מיליון, לעומת ששה מיליון טיבטים. הנתונים מתייחסים לשטחים הטיבטיים על פי הגדרתה של הממשלה הגולה, ולא למחוז האוטונומי. לטענתם, זוהי תוצאה של מדיניות מכוונת של הממשלה, מתוך מטרה לפגוע בסיכויים של עצמאות טיבטית, וככזו היא נוגדת את אמנת ז'נבה , האוסרת על יישוב שטחים כבושים. הממשלה הגולה מטילה ספק גם בנתונים המתפרסמות על ידי ממשלת סין, כיוון שהם אינם מתייחסים לחיילי הצבא הסיני המוצבים בטיבט, וגם לא למהגרים הלארשומים. בהקשר זה גם מוזכרת מסילת הרכבת ללהסה, שנחנכה ב2006, כגורם שעלול להגביר את ההגירה לטיבט[2].

ממשלת סין העממית אינה רואה בעצמה כוח כובש בטיבט ומכחישה נמרצות את ההאשמות על הצפה במהגרים. היא גם אינה מכירה בהגדרה של "טיבט הגדולה", המשמשת את הממשלה הטיבטית הגולה. כמו כן, הם טוענים שכל האזורים מחוץ למחוז האוטונומי טיבט מלכתחילה לא היו תחת שלטון הממשלה הטיבטית, אלא חלקים ממחוזות אחרים של סין. [3]

על פי נתוני הרפובליקה העממית, בטיבט 2.4 מיליון טיבטים, לעומת 190,000 שאינם טיבטים. מספרם הכולל של הטיבטים בכל הישויות הטיבטיות האוטונומיות ר' מפה עומד על חמישה מיליון, בהשוואה ל2.3 שאינם טיבטים. באזור האוטונומי הטיבטי מרוכזים מרבית אוכלוסיית ההאן מרוכזת בלהסה הבירה. מדיניות פיקוח הילודה, ומדיניות הילד היחיד בראשה נוגעות לבני האן בלבד. יושב ראש האוטונומיה, גַ'אמְפָּה פּוּנְצוֹק, טען בעבר כי לממשלה המרכזית אין כל מדיניות של הגירה לטיבט עקב תנאי האקלים הקשים, וכי אותם 6% בני ההאן שבטיבט הם קבוצה מאוד נזילה של עובדים ואנשי עסקים, וכי אין כל בעיית הגירה.

בהיותו בן חמש עשרה בלבד, הוכתר טנזין גיאטסו על ידי ממשלת טיבט לראש המדינה ולמנהיגה הרוחני הרשמי, הדלאי לאמה ה-14, במקום קודמו טובטן גיאטסו (Thubten Gyatso). בעקבות המינוי שסין התנגדה לו מאוד, כבשו כוחות הצבא הסיני את טיבט. לאחר ניסיון התנקשות כושל של סין בגיאטסו וכישלון ניסיון של הטיבטים להתקומם, ברח גיאטסו לדרמסאלה שבצפון הודו , בה הוא שוהה עד היום. בדרמסלה הוקמה הממשלה הטיבטית הגולה בראשות גיאטסו, המנהלת את המאבק לשחרור טיבט ולהשגת עצמאות או לכל הפחות, אוטונומיה. ממשלת סין מחרימה את הדלאי לאמה ה-14 ומסרבת לחלוטין לשאת ולתת עמו, בשל היותו סמל למאבק לשחרור טיבט. החזקה של כתבים, תמונות או סרטים הקשורים לדלאי לאמה נחשבת בסין לעבירה פלילית חמורה שעונש כבד בצדה. גיאטסו קיבל את פרס נובל לשלום על הנהגת אופוזיציה לא אלימה (סאטיאגרהא) נגד השלטון הסיני בטיבט.

בעבר הכריז גיאטסו על גנדן צ'ואקי ניאמה, בן ה-6 אשר התגורר בטיבט, כגלגול ה-11 של הפאנצ'ן לאמה (התואר השני בחשיבותו בבודהיזם הטיבטי). בעקבות חוסר שביעות רצון של השלטון הסיני מהבחירה, נאסרו ניאמה ובני משפחתו, ומאז לא נודע מה עלה בגורלם. כתחליף, בחרו הסינים את גיאנסיאן נורבו (Gyaincain Norbu) כפאנצ'ן לאמה מטעמם, אף שמרבית הטיבטים אינם מכירים בבחירה זו. 

 ביבליוגרפיה לדוגמא (בעבודה האקדמית כ-15 מקורות אקדמיים באנגלית ובעברית)

Ardley, Jane. Tibetan Independence Movement: Political, Religious and Gandhian Perspectives RoutledgeCurzon

 ברוק לארמר, הקשר בין קרחונים לאנשים, נשיונל ג'יאוגרפיק, גיליון 143