‏290.00 ₪

תוכן עניינים

מבוא. 

שאלת המחקר

מהו הדין המצוי במדינת ישראל . תכלית החוק. 

היסטוריה חקיקתית. 

הרחבת מושג ההטעיה בנוגע לכשרות. 

סקירת האכיפה הפלילית והמנהלית של חוק הכשרות. 

מחלקת הונאה בכשרות ברבנות הראשית. 

דוח מבקר המדינה לעניין איסור הונאה בכשרות. 

אי-כשרות כיסוד שלילי והמשמעות הצרכנית. 

הרבנות הראשית והמתח בין הרבנות למוסדות המשפט. 

הכשרות בחיי היום-יום, לרבות הכשרות בישראל לעומת נושא הכשרות מחוץ לארץ. 

כשרות בעולם.

חוק הונאה בכשרות אל מול חוק האב – חוק הגנת הצרכן. 

כוונת המחוקק, מה הדין הרצוי שראו בחקיקת חוק זה. 

סקירת הפסיקה. 

ניתוח ומסקנות. 

אכיפה פלילית מול אכיפה אזרחית. 

ביבליוגרפיה. 

חוק איסור הונאה בכשרות מייחד את הסמכות להעניק תעודת כשרות לרבנות הראשית ולרבנים שהוסמכו על-ידם לצורך כך, ולרבנות הצבאית עבור מקומות המגישים אוכל למערכת הביטחון.

בין השאר נקבע בחוק "בעל בית אוכל לא יציג בכתב את בית האוכל ככשר, אלא אם כן ניתנה לו תעודת הכשר", וכן "בעל בית אוכל שבידו תעודת הכשר ובית האוכל מוצג בכתב ככשר, לא יגיש ולא ימכור בו מצרכים שאינם כשרים לפי דין תורה". כללים אלה חלים על העוסקים בייצור מזון, מכירתו והגשתו במסעדות. מאחר שסמכות זאת ניתנה על פי חוק רק לגופי כשרות רשמיים, גופי כשרות פרטיים עוקפים הנחיה זו באמצעות הימנעות משימוש במילה 'כשר' והחלפתה בציון כי מקום או מוצר נמצאים בהשגחת גוף כשרות מסוים.

רוב הנושאים בהם עוסקת החקיקה הצרכנית הינם כאלו, אשר אלמלא החקיקה הצרכנית, היו נדונים במסגרת דיני החוזים. דיני הצרכנות מהווים חריגה מדיני החוזים בהתבסס על חוסר השוויון במאזן הכו חות בין הצדדים לחוזה - העוסק מחד והצרכן מאידך .

באשר לחוק הכשרות, הפסיקה האזרחית היא זעומה ביותר. אם בפסיקה הפלילית מצאנו פסקי דין ספורים, הרי שבפסיקה האזרחית מספרם של פסקי הדין שפורסמו במאגרי המידע המשפטיים קטן אף יותר. החומר הרלוונטי העומד לרשותנו כולל פסק דין אחד של בית משפט לתביעות קטנות, וכן מספר פסקי דין של בית משפט מחוזי העוסקים בתובענות ייצוגיות על פי חוק תובענות ייצוגיות התשס״ו-2006 (להלן: חוק תובענות ייצוגיות). מבין התובענות הייצוגיות, לא הגיעה אף אחת לידי בירור ממצה; בקשה אחת להכרה בתביעה כתובענה ייצוגית נדחתה על ידי בית המשפט, ובשאר המקרים הגיעו הצדדים להסכם פשרה אשר אושר על ידי בית המשפט (לעיתים בהסתייגויות קלות עם הוראות לתיקון סעיפים מסוימים). בפנינו עוד שתי בקשות לאישור תובענות ייצוגיות - באחת מהן הסתלק התובע מן התביעה והתיק נסגר, ובשניה התיק עודנו פתוח ועומד בבית המ שפט.

יש לציין, כי למעט במקרה אחד, לא הוגשו התובענות הייצוגיות בגין הפרת חוק הכשרות. חוק זה מוזכר בבקשות הללו בהקשרים צדדיים יחסית, כפי שנראה להלן. אם כן, נראה שמהפסיקה האזרחית בעניין חוק הכשרות נוכל להפיק תועלת מוגבלת בלבד. עם זאת, יתכן ועצם הדלות של פסיקה זו יש בה כדי ללמדנו על חסרונותיו של חוק הכשרות כחוק צרכני.

שאלת המחקר: 

האם חוק הונאה בכשרות אכן יכול להיחשב כחוק צרכני והאם יישומו של חוק זה אכן משיג את המטרה שלשמה הוא נועד ?

שאלות ביניים:

1.האם החוק הוא חוק צרכני? , האם חוק זה מכיל מס' מרכיבים שחוק צרכני חייב להכיל כחוק מסוג זה?

2.האם החוק באמת משפיע ומסייע לצרכןעל רקע המחלוקות הדתיות במדינת ישראל בין הפלגים השונים?

ביבליוגרפיה לדוגמא (בעבודה האקדמית כ-20 מקורות אקדמיים באנגלית ובעברית)

חוק איסור הונאה בכשרות

גבריאלה שלו, אפי צמח "דין פירוש החוזה - על מחלוקת פוסקים והסכמת הצדדים" קריית המשפט י (2014) 42

סיני דויטש דיני הגנת הצרכן – הדין המהותי