‏290.00 ₪

שאלת המחקר

כיצד בא לידי ביטוי דיני נישואין וגירושין ביהדות?   

שאלת המחקר

כיצד בא לידי ביטוי עיכוב גט מצד בעל חולה נפש?

תוכן עניינים

מבוא    

פירוש מונחי יסוד             

המונח עגינות     

עגינות כתוצאה מסרבנות גט        

עגינות ויבום       

משמעות העגינות             

סנקציות כנגד סרבני גט  

פסק דין של בית הדין הרבני          

גברים שנשותיהם אינן מסכימות או אינן נמצאות כדי לקבל גט        

הגט צריך להינתן ולהתקבל מרצון חופשי  

עגינות שלא כתוצאה מסרבנות     

יחס בית הדין הרבני לאישה חולת נפש שבעלה מסרב לתת לה כתובתה בשל מחלת הנפש שלה 

הגט מקליווא- בעל ששפיות דעתו הייתה מוטלת בספק נתן גט          

השיקולים ההלכתיים: כשירות לצורך מתן גט        

ההסדר במשפט הישראלי              

ישראל ביחס לעולם         

ארצות-הברית מול ישראל             

קנדה     

היבטים חוקתיים             

סיכום   

עגינות שלא כתוצאה מסרבנות- כמו בן זוג המצוי באשפוז כפוי בבי"ח לחולי נפש:      

אישה חולת נפש שבעלה מסרב לתת לה כתובתה בשל מחלת הנפש שלה          

ביבליוגרפיה       

סמינריון זה עוסק בדיני גירושין ביהדות. בהתייחסות לסרבנות-הגט באה לידי ביטוי בעיית ההתנגשות בין שלילת חירותו של האדם לבין מצוקתו של מסורב-הגט שאשתו מסרבת לקבל גט, או מסורבת-הגט שבעלה מסרב לתת לה גט[1], שאינם יכולים לממש את רצונם להתגרש מבת/בן-זוגם[2]. המסורבים/ות אינם/ן בני/ות-חורין. הוא או היא חייבים לחיות את שארית ימיהם עם אדם שהם קשורים עמו/ה בקשר נישואין שאינם/ן חפצים/ות בו. ישנם מקרים בהם, מסורבת-הגט היא אשה מבוגרת יחסית שלא ילדה עדיין, והסירוב להתיר את קשר הנישואין פוגע באפשרותה לממש את זכות ההורות שלה. אף שלילת זכות האדם לבחור כיצד ועם מי ינהל את חייו היא שלילה משמעותית של חירות בסיסית ושל כבוד האדם.אדון בכמה מעקרונות-היסוד של המשפט העברי בנוגע לגירושין ובאיזון בין שיקולים הלכתיים שונים בהפעלת סנקציות לצורך קיום פסקי-דין של גירושין[3]. ננסה להסיק מסקנות בנוגע למדיניות רצויה לאור עקרונות המשפט העברי ביחס לצווי-הגבלה נגד סרבני-גט[4].בפתח הדיון בעקרונות המשפט העברי בנוגע לגירושין נדון בעמדתם של חכמי המשפט העברי בסוגיית "גט מעושה"[5].

ראוי לצטט, כרקע לדיון, את דברי השופט משה זילברג:

"...זכור לנו כי אחד הנימוקים העיקריים של מחייבי הנישואין האזרחיים הוא, כי נישואין דתיים – כפי שאלה טוענים – מסגירים את האשה לשרירות לבו של הבעל בבואה לדרוש ממנו גירושין. זהו, אמנם, לא בדיוק כך, אבל משהו בגו יש, והמקרה שלפנינו יוכיח! עגינות מסוג זה, ואולי עוד יותר אכזרית, צפויה לכל יהודיה ישראלית שבעלה עזב את הארץ ונעלם, או שמסרב לשלוח לה גט. מן ההכרח איפוא לטכס ולמצוא דרך הלכתית להתרת כבלי עיגון האשה, בכל מקרה בו המסיבות מחייבות במפגיע להפריד ביניהם"[6].

למקרים שצוינו בדברי השופט זילברג יש להוסיף למשל מקרים קשים של עגינות, כגון בן זוג חולה נפש.

יודגש כי במקרים שבהם קיימת עילה הלכתית לכפיית הבעל למתן גט, וניתן נגדו פסק דין של כפייה (להלן "כפיית גט"), כל האמצעים האפשריים כשרים. למעשה, בתי הדין מהססים לפסוק כפיית גט ולבצע את דיני הכפייה משום חשש "גט מעושה". בפועל, תוצאת היסוס זה היא שנשים רבות נשארות עגונות; כמו כן יש מקרים שבהם אישה מקיימת יחסי אישות ומשפחה עם גבר אחר בלי לקבל גט – יחסים שההלכה רואה בהם כניאוף – והילדים הנולדים מקשרים אלה הנם ממזרים.

מעבר לכך, בעיית העגונות ומסורבות גט מתייחסת למקרים שבהם קיימת עילה הלכתית שאינה מצדיקה כפיית גט אלא רק חיוב גט, ונגד הבעל ניתן פסק דין המחייב אותו ליתן גט לאשתו (להלן: חיוב גט), והוא מסרב לציית לפסק הדין (להלן: סרבן גט). הקושי לגבי אכיפת פסקי דין של חיוב גט (להבדיל מפסקי דין של "כפיית גט") הוא כי ההלכה שוללת בהם את השימוש באמצעי כפייה נגד הבעל מחשש "גט מעושה", דהיינו גט הניתן בכפייה[7]. אמנם, "גט מעושה, בישראל – כשר..."[8], אולם אנו גורסים בגמרא: "אמר רב נחמן אמר שמואל: גט המעושה בישראל כדין – כשר, שלא כדין – פסול ופוסל..."[9]. כפייה "כדין" מותרת כשיש עילה הלכתית המצדיקה כפיית גט. לפיכך בענייני אכיפת "חיוב גט" חל בהלכה פיתוח של דרכי לחץ עקיף על סרבן גט, כגון לחץ כספי ("כפיית ממון"). ואכן, מוסדות רבניים בארץ ובתפוצות נוקטים אמצעים הלכתיים בנידון, אך עדיין השימוש בלחץ עקיף שנוי במחלוקת, ורבנים חשובים מהססים או מסתייגים וסוברים כי במקרים של פסק דין לחיוב גט לא ראוי לנקוט אמצעי זה מחשש "גט מעושה". לעומת זאת אין חולק כי במקרים שבהם ניתן פסק דין לכפיית גט ראוי לנקוט צעדים נגד הבעל המסרב לציית לפסק הדין אפילו בדרכי כפייה ישירות, כגון מאסר[10].

מאז האמנציפציה והתפשטות הנישואין האזרחיים, בכלל, והגירושין האזרחיים, בפרט, ניתקנו בתפוצות תקנות שונות, כגון 'תקנת קושטא', בדבר "קידושין על תנאי"[11]. וזה לשון התנאי בקידושין, שהוצע לפי תקנה זו:

"...שאם הבעל יעזוב את אשתו לזמן ממושך בלי רשותה או שיסרב לקבל עליו דין תורה או שיחלה במחלת רוח או במחלה מדבקת או שהאשה תפול לפני יבם סרבן או לפני יבם שנאבד זכור, אזי באחד מהדברים האלה למפרע לא יהיו הקידושין קידושין והמעות שנתן לה בתורת קידושין יהיו מתנה בעלמא ולא תצטרך ממנו גט כריתות או חליצה מיבמה..."[12].

לינק למצגת אקדמית ספיציפית  ב-99 שח

5.